הצעות חוק

לראשונה בבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו ב- 2019 הצביעו גם אסירים. החוק אפשר לראשונה לאסירים להצביע בבחירות לרשויות המקומיות, בדומה לבחירות הכלליות לכנסת. החוק קובע כי אסיר הנתון במשמורת בית הסוהר או עציר המוחזק במקום מעצר ביום הבחירות יהיה רשאי להצביע בבחירות הכלליות לרשויות המקומיות בקלפי לאסירים שיקבע שר הפנים, בבית הסוהר או במקום המעצר שבו הוא נמצא, או בקלפי לאסירים הקרובה.

ביטול הצורך בהסכמת הורה שהורשע בביצוע עבירות מין או אלימות כלפי הילד, לצורך מתן טיפול רפואי לילד. טרם התיקון, ילד נדרש באישור שני ההורים לצורך קבלת טיפול רפואי, גם במקרה בו אחד ההורים הורשע בתקיפת הילד.

החוק מרחיב את ההגדרה של אלימות מילולית כך שתכלול גם פרסום, בכל אמצעי שהוא, כלפי איש צוות מסוים במוסד רפואי, או עובד רווחה מסוים, בנסיבות שבהן אותו פרסום עלול להביא לעשיית מעשה אלימות פיזית נגדו או לפגיעה בגופו.

יולדת שילדה ב”לידה שקטה” (לידת עובר ללא רוח חיים) תזכה לאותם תנאים של יולדת בלידה רגילה, לרבות מענק לידה, דמי לידה וזכאות לחופשת לידה. החוק מתקן את הפער בין ההגדרה החוקית להגדרה הרפואית, כך שיולדת תקבל הכרה כבר מהשבוע ה-22. ההצעה תאפשר לזוג לקבל את הזמן והכלים להתאוששות והתמודדות עם הקושי הפיזי והנפשי.

החוק תיקן בפעם הראשונה את האפליה בחישוב דמי הלידה לנשים עצמאיות, בהשוואה לעובדות שכירות. טרם החוק – החישוב לדמי הלידה התבסס על הכנסתן החודשית ב-3 חודשים טרם הלידה. בתקופה הסמוכה ללידה מטבע הדברים נאלצות נשים לצמצם בהיקף עבודתן, כך שהיא לא שקפה נאמנה את שכרן לצורך חישוב דמי הלידה. החוק מאפשר לעצמאיות לבחור כי השכר הקובע יחושב לפי הכנסות התקופה המקבילה בשנה הקודמת, ובכך מסייע לנשים עצמאיות בתקופה קריטית בה הכנסתן נפגעת.

בעקבות החוק התאפשר לנשים לעבוד במשרות הדורשות נשק כבר עם שחרורן – החוק הוריד את גיל הרישיון לכלי נשק מגיל 21 לגיל 20 ואפשר גם לחיילות משוחררות לעבוד בחברות אבטחה מיד עם שחרורן מצה”ל.

בעקבות החוק, אישה השוהה במקלט לנשים מוכות מעל 30 ימים זכאית לגמלה מכוח חוק הבטחת הכנסה, ללא תלות במצבה הכלכלי לפני הכניסה למקלט. טרם התיקון, נשים שהגיעו למקלטים יכלו לקבל את הקצבה רק אם היו זכאיות לה קודם לכן, זאת למרות שלעתים קרובות עצם השהות במקלט פגעה כלכלית בנשים שלא יכלו לצאת לעבוד. החוק מסייע לנשים שחוו את תופת האלימות לפתח עצמאות כלכלית ולהמשיך בחייהן.

חוק שעות עבודה ומנוחה קובע שמי שמקיים את מצוות דתו רשאי לסרב לעבוד ביום המנוחה. התיקון לחוק תיקן את העוול רב-השנים ומאפשר גם לעובד שאינו דתי, שלא לעבוד ביום המנוחה הקבוע לגביו, ללא צורך בתצהיר ומבלי שהדבר יהווה עילה לפיטורים או לאי קבלה לעבודה. לחוק נוסף סעיף המאפשר לוועדת השרים להחריג מקומות עבודה בשל טעמים ייחודיים הקשורים באותו מקום עבודה, ואם לדעת ועדת השרים תחולת הסעיף עלולה לפגוע פגיעה משמעותית באותו מקום העבודה. החוק משקף במדויק את המהות של מדינה יהודית ודמוקרטית, שאינה מפלה בין בני-אדם בגין השקפתם הדתית.

חוק ממשלתי שנחקק בעקבות יוזמת הצעת החוק של ח”כ עליזה לביא (תיקון – סמכות בין- לאומית בתביעה לגירושין): החוק הרחיב את הסמכות הבין-לאומית של בתי הדין הרבניים לדון בתביעות גירושין של יהודים, גם כאשר לא מתקיימות בהן הזיקות למדינת ישראל הקבועות כיום בחוק שיפוט בתי דין רבניים. מדובר גם על הסמכות להפעיל סנקציות לאכיפת הגט במקרה הצורך לפי חוק בתי דין רבניים. מטרת ההסדר המוצע לתת פתרון למצבים של עגינות וסרבנות גט שנקלעים אליהם בני זוג יהודים, ובמיוחד נשים יהודיות ברחבי העולם, כאשר אין בידי הערכאות במדינות החוץ הרלוונטיות פתרון מספק. ההצדקה להסדר היא מרכזיותה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי וחשיבותה בחיי היהודים בעולם, אל מול חוסר היכולת של נשים יהודיות ברחבי העולם למצוא פתרון לבעיות של סרבנות גט ועגינות.

בעקבות החוק, בימ”ש שדן בחלופת מעצר למי שנפתחה נגדו חקירה פלילית בחשד לביצוע עבירת מין, יוכל למנוע את העסקת החשוד במקומות המוגדרים בחוק למניעת העסקת עברייני מין במוסדות ובהם – עבודה המאפשרת קשר סדיר עם קטינים, אנשים עם מוגבלות שכלית, התפתחותית או עם חסרי ישע. כמו כן, המשטרה לא תיתן אישור על אי מניעת העסקה לחשודים בעבירות מין. החוק מבהיר באופן חד-משמעי וברור: מי שחשוד בעבירת מין – לא יעבוד עם קטינים ותמנע ממנו תעודת יושר. אנחנו מחויבים להגן על הילדות והילדים שלנו, ועל משטרת ישראל מוטלת האחריות לפקח על המידע הקיים ברשותה אודות עברייני המין. פגיעה מינית היא צלקת לכל החיים לנפגע ולכל המשפחה, חובתנו ליצור סביבה בטוחה ומוגנת ולמנוע בכל אפשרות את הפגיעה מינית הבאה.

החוק מאפשר לנפגעות ולנפגעי עבירות מין חשיפה מרצון בכלי התקשורת וברשתות החברתיות, ללא משוכת בית המשפט וללא האיום בסנקציה פלילית. קודם החוק, חוק העונשין קבע, כי המפרסם שמו או זהותו של נפגע עבירת מין או של מתלונן כי נפגע בעבירת מין, ללא מתן הסכמתו בפני בית המשפט – דינו מאסר שנה. מדובר בתיקון שמגשר על הפער הקיים ומתאים את החוק אל מול המציאות בשטח. חלפה שנה מאז פרץ קמפיין #metoo, ובמהלכו נראתה עלייה של 230% במספר חשיפת התלונות של נשים שחוו הטרדה מינית. לא נתפסת המחשבה שכל אותן נשים אמיצות שנחשפו בקמפיין נחשבו עד היום בישראל עברייניות. המספרים זועקים את הצורך של נפגעות ונפגעי עבירה מינית לשבור את השתיקה ולקבל חשיפה והכרה חברתית. אנחנו נמצאים בעידן שמעודד חשיפה ותעוזה, ומחובתנו להגן על הנפגעות שלעיתים החשיפה והמסלול הציבורי הוא המוצא האחרון עבורן. כל נפגעת כזו פותחת את הדלת לזו שאחריה, מביאה את הסוגיה לקדמת הבמה ועושה עוד צעד חשוב בדרך לתיקון.

החוק אוסר על צריכת זנות, מעשה בניגוד לאיסור זה יהיה עבירה מנהלית בהגדרתה בחוק והעובר עליה ייקנס בפעם הראשונה ב-2000 ש”ח וב-4000 ש”ח בעבירה חוזרת. החוק יאפשר במקרים מיוחדים הגשת כתב אישום שבצדו קנס שיכול להגיע לסכום של 75,300 ש”ח ואף לכלול רישום פלילי. מטרתה של קביעת העבירה המוצעת היא להביא לצמצום צריכת הזנות בישראל, לנוכח מאפייניה הפוגעניים. החוק יכנס לתוקף בעוד שנה וחצי שבה משרדי הממשלה יפעלו להשלמת שני המרכיבים המשמעותיים הנוספים: שיקום וחינוך. החוק נקבע כהוראת שעה לחמש שנים.

דיינים המכהנים כיום בבתי הדין, אחראים על הדרך בה אזרחי ישראל היהודים מתחתנים, מתגרשים ומתגיירים. הרכב הוועדה משפיע על אופי הדיינים הנבחרים, ובהתאם על אופיים וטיבם של שירותי הדת. טרם החוק, בוועדה ישבו 10 חברים ולא הייתה בה ולו אישה אחת. בעקבות החוק, יושבות 4 נשים בוועדה המונה 11 חברים, ובהן גם טוענת רבנית. גיוון תמהיל חברי הוועדה יביא למינוי דיינים מתונים יותר, שישקפו זרמים נרחבים יותר בציבור, ויתנו ביטוי גם למצוקות שחוות נשים בבתי הדין.

התיקון לחוק מבטיח ייצוג הולם לנשים ע”י שריון ארבעה מקומות מבין תשעת חברי הוועדה לנשים. הוועדה למינוי שופטים היא מהוועדות החשובות במבנה הדמוקרטי של מדינת ישראל, (ובה לציבור הרחב אין זכות בחירה ישירה). החוק נועד להבטיח כי הוועדה תייצג את כלל החברה.

חוק שתיקן את המצב שבו נשים שיוצאות ממעון לנשים נפגעות אלימות וזכאיות למענק מן המדינה – קיבלו  אותו רק כחודשיים לאחר השחרור. בעקבות החוק, המענק לנשים ניתן כבר ביום השחרור ומגביר את סיכוייהן להשתלבות ולקיום עצמאי.

טרם החוק, רק משרדי ממשלה הציגו נתוני שכר בפילוח מגדרי. בעקבות החוק – חברות ממשלתיות, מחויבות לאסוף ולעבד נתוני שכר על פי מגדר, על מנת לפעול לצמצום פערי השכר בין נשים לבין גברים בעזרת שקיפות.

במקרה של הטרדה מינית במקום העבודה – נטל ההוכחה הוא על המעסיק ולא על המתלונן/ת.

ההבחנה בין אגודות עותומניות (להן אין חובות דיווח, שקיפות וסמכות פיקוח), לבין עמותות רשומות אינה בהירה מספיק לציבור ויוצרת קושי במיפוי האגודות. לכן הצעת החוק מבקשת להטיל חובה לציון “אגודה עותומנית” בצמוד לשמם של אגודות רלוונטיות, לשם זיהוי כהלכה.

מפלגות שרשימתן מורכבת לפחות משליש נשים, תקבלנה תוספת מימון של 15%. החוק בא לידי ביטוי כבר בבחירות המוניציפליות שהתקיימו ב-2019.

מטרת החוק היא לסייע לצדדים לסכסוך משפחתי ליישב את הסכסוך בהסכמה במרכזי גישור שהמדינה מממנת לפני פניה להתדיינות משפטית, ובכך לצמצם את הסחבת הכרוכה בהתדיינות המשפטיות, את עוגמת הנפש ואת העלות הרבה הכרוכה בכך. על פי החוק, עם הגשת הבקשה נפתח הליך מקדמי שאליו מוזמנים בני הזוג במטרה לנסות להגיע להסכמות, ורק במידה ואין הסכמה – ניתן יהיה לפנות להליך משפטי.