ספרים

   

תפילת נשים

 
 

תפילת נשים - ביקורות וסקירות                                              ביקורות באנגלית

חוה פנחסי

דווקא התקבלותו המפתיעה של הספר "תפילת נשים", ונוכחותו במשך חודשים ארוכים ברשימת רבי המכר מזמינה את השאלה מדוע? כיצג הפך ספר תפילות לרלוונטי עבור קהלים שונים: דתיים, חילוניים, מסורתיים?

לכאורה, היתה אמורה היומרה הפמיניסטית של הספר ליצור התנגדות לו בקרב הקהילה הדתית, הקהילה המסורתית ובקהילות אחרות, ולא כך ארע.

בדברים שלהלן אצביע על היסוד המהותני המוטמע בספר מבחינות שונות. אני משערת כי התקבלותו של הספר בציבור הדתי, המסורתי ואף החילוני התאפשרה גם בגלל התפיסה נשית-מהותנית זו, על-פיה מוקד חייה של האישה היא האימהות.

כידוע, המחלוקת בשאלת קיומה של מהות נשית טרם הוכרעה, והזרם הפמיניסטי הראדיקלי, בעיקר זה הצרפתי גורס שהמהותנות חיונית להעצמת נשים. אולם, התפיסה המהותנית הופכת לעיתים קרובות חרב פיפיות כיוון שהיא משרתת כוחות הפטריאכלים המשמרים באמצעותה את מעמדן הנחות של נשים, בשם אותו טיעון מהותני. לכן, חשוב להדגיש כי המהותנות של "תפילת נשים" קרובה יותר לתפיסתו של הרב אבינר מאשר לזו של הלן סיקסו. במילים אחרות, כוחו של הספר בשמרנותו. בדברים להלן אתאר את האופנים השונים בהם באה לידי ביטוי בספר מהותנות זו.

ברור לגמרי שכאשר נאספות תפילות הנשים ממאות השנים האחרונות, לא תתכן ציפיה שיהיו אלו קולות שיתאימו לתפיסותנו הפמיניסטיות, העכשוויות. תפילות הנשים שיקפו את חייהן, ואת מקומן במשפחה ובקהילה. אולם, גם אם נניח כי הטקסטים העתיקים ישקפו בחלקם הגדול תפיסה פטריאכלית עדיין יש לעורכת ספר כמו "תפילת נשים" השפעה רבה הנוגעת לבחירת התפילות, ולעריכתן על-פי סדר ומבנה המעניק להן משמעות. השפעתה הפוטנציאלית של העורכת היא גם במתן הסבר של ההקשר של התפילות, והצגת שאלות ביקורתיות. בכל הפרמטרים הללו בחרה עליזה לביא, במרבית המקרים, לחזק את המסר המהותני שכאמור הקל לדעתי, באופן משמעותי, על התקבלותו של הספר.

בחירת התפילות:
הגדרת "תפילה" בספר רחבה מאוד. היא כוללת פרקי תהילים, תחינות, תפילות פרטיות שלא הפכו חלק ממסורת כלשהיא, שירים מסורתיים ועוד. הגדרה רחבה זו מאפשרת הכלה של קולות רבים ומגוונים. דווקא על רקע פתיחות זו מעניין לבדוק מהם הקולות שנשארו בחוץ, ומהי משמעותה של הדרה זו.
בספר מופיע שיר אחד מן השירה העברית המודרנית, שירה (הנפלא) של חוה פנחס-כהן, "תפילה לאם טרם שחרית". הגדרתו כתפילה נשענת על הפניה בו לאלוהים. הבחירה בשיר יחיד זה אשר מעמיד במרכזו את האימהות בספירה הפרטית מסמן את המגמה לשרטט את גבולות הנשיות דרך גבולות האימהות. באותה מידה יכול היה להבחר למשל, חלקו האחרון של שירה של לאה גולדברג "שירי סוף הדרך", או שירה של אסתר ראב "שירת אישה". שני השירים קאנונים אלה יכלו לענות על אותה הגדרה של נשים כותבות תפילה. אולם, גולדברג מסמנת את האופציה של שירה אוניברסלית הפונה לכל אדם, "למדני, אלוהי, ברך והתפלל/ על סוד עלה קמל, על נוגה פרי בשל/על החרות הזאת: לראות, לחוש לנשום/"... ואילו שירה של אסתר ראב מכיל יסודות נשיים-חושניים. "ברוך שעשני אישה-/ שאני אדמה ואדם/ וצלע רכה".. שני מימדים אלה, האוניברסאלים והחושניים אשר מרחיבים את הטריטוריה הנשית המסורתית חורגים ממגמתו הכללית של הספר - המהותנות השמרנית – ולכן, לדעתי הם ושכמותם נעדרים ממנו.
הספר "תפילת נשים" גם איננו כולל תפילות של נשים יהודיות רפורמיות שכבר לפני שנים עסקו באתגר התיאולוגי שמעמידה התפילה המסורתית. ההעדרות הבולטת ביותר היא של תפילותיה של מארשה פאלק. פאלק נסתה להתמודד עם הזהות הגברית של האלוהים כפי שמופיע בסידור המסורתי, וכתבה תפילות אלטרנטיביות. אין ספק כי חלק מן הכותבות הישראליות בספר (רות לזר ולאה שקדיאל, למשל) הושפעו מכתיבתה, גם אם לא הזדהו לחלוטין עם הכיוון שבחרה. גם תפילות נשים רפורמיות מסורתיות יותר נעדרות מן הספר.
דומה, כי מעבר לעניין הפוליטי בהדרת הקול הרפורמי מתוך בקשת לגיטימיות של הציבור האורתודוקסי במדינת ישראל, יש בבחירה זו גם משאלה להתעלם מן הקולות המציפים את השאלות התיאולוגיות אודות זהותו הגברית של האל. זהו ביטוי נוסף לאותה מגמה שנשענת על מהותנות הנשית, אך נמנעת מלהתמודד עם השאלות הראדיקליות שמהותנות זו מעוררת.

בספר כונסו תפילות רבות שנכתבו על-ידי גברים עבור נשים. לבחירה זו השפעה רבה על חיזוק הקול המהותני אשר ידגיש את האימהות. גברים הכותבים תפילות עבור נשים יתמקדו בתפקידיהן כבנות זוג וכאימהות, אחרת יתקשו לנמק את מכוונוּת התפילה לנשים דוקא. לדוגמא: תפילת ה"בן איש חי" לאישה בחודש תשרי לזכות בבן זכר ,תפילה לזכות בבנים של המקובל הרב סלמן מוצפי, תפילות לאישה לאחר הלידה של ר' אליהו הכהן מאיזמיר ועוד. קבלת ההנחה כי יש ביכולתם של גברים לבטא את הכמיהה הנשית ובעיקר האימהית מעידה שוב על העמדה המהותנית השמרנית.
תופעה מעניינת נוספת הן תפילות שונות הלקוחות מן הסידור המיועד לכלל הקהילה, לגברים ונשים כאחד, ואשר שובצו בספר. למשל "הזכרת נשמות" בפרק על אובדן ושכול, או "נשמת כל חי" הנזכר בשל מנהג לאמרו בתקופת ההריון, למרות שנאמר גם בכל שבת. לכאורה, נפתחת בבחירה זו האפשרות לנכס לנשים את הסידור כולו, אך הבחירה של לביא היא להצטמצם בגבולות האימהות והמשפחה בעיקר, ולא להרחיב את פעילותן של נשים לספירה הציבורית. תפילת "קדיש" יכולה היתה, למשל, להחליף את "הזכרת נשמות", כמציינת את רצונן של נשים לזכור ולהזכיר את מתיהן בבית-הכנסת, לרמוז לתהליך אשר מתרחש בפועל, ולחזקו. גם הצבת "תפילת הדרך", יכולה היתה לסמן מרחב נשי גדול יותר, זה של נשים היוצאות לדרך, מחוץ לבית.

המיקוד במהותנות האימהית יוצר מצב בו גם כאשר נכתבת תפילה עבור גברים ונשים כאחד, כגון תפילתו של ר' נחמן לזיווג, ההקשר של הספר מנכס אותה לנשים בלבד. הנחתו המובלעת של ר' נחמן כי מצוקת הבדידות הינה של שני המינים מעצימה נשים משום שיש בה הפרה של המודל המוכר המייחס בעיקר לנשים את ההזקקות לבן-זוג.
לסיכום, השירה המודרנית ששובצה בספר, תפילות הנשים שהודרו, התפילות הציבוריות שמנוכסות לנשים , ושילוב של תפילות לנשים שנכתבו ע"י גברים, כל אלה מכתיבים את המסגרת המהותנית, האימהית בעיקרה ב"תפילת נשים", באמצעותה מצומצם הצורך של נשים להתפלל מתוך הכמיהה לאימהות, והגנה עליה בלבד.

מבנה הספר:
מבנה הספר, וחלוקתו לפרקים חושפת את אותה התפיסתה. לאחר הפתיחה בפרק "גן נעול- רגעים בחיי אישה" מגיע פרק בת- המצווה המסתיים ב"תחינה לבת עם קבלת המחזור". מייד לאחריה מופיעים הפרקים הבאים: מציאת בן-זוג, תפילה לכלה, תפילה על פוריות, תפילות הנוגעות להריון, לידה, זבד הבת, ותפילות האם. כלומר, מגיל 12 ועד סוף שנות ה-50 של חייה מצטמצמים חיי הנשים לנישואים ואימהות, ללא עבודה, יצירה או פעילות ציבורית שיש להם ביטוי בתפילתן קרי, בחייהן הרוחניים.
כותרת הפרק הבא: : "מצוות מן התורה" שפרוטן בספר הוא: הדלקת הנר, הפרשת חלה, טבילה וטהרה. כידוע, בחירה זו מקורה במשנה:
"על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנידה, ובחלה, ובהדלקת הנר" כלומר, גם פרק זה קשור קשר הדוק לאימהות. מעניין, שכל שאר המצוות הנוגעות גם הן בתכונות המיוחסות לנשים כגון דאגה לזולת, חמלה וטיפול וכד' אינן נזכרות. בהקשר זה מעניין לציין את מחקרה של סוזן סרד את דתיותן של נשים המתמקד גם באופי השונה של תפילתן, אשר נובע ממעשי החסד הנשיים.
ההמנעות מציטוט מדויק של המשנה ה"נשית הנ"ל בפתיחת הפרק קשורה, ככל הנראה, להכרה בבעייתיות שבאופן שמגדירה המשנה את המצוות הנשיות קרי, הניסוח השלילי המתמקד באיום המוות. אין במשנה, למשל, הצבעה על תרומתן של מצוות אלה להתעלות רוחנית. עוד נראה שב"תפילת נשים" משתנה לשון המשנה מ"נידה" ללשון נקיה וחיובית "טהרה וטבילה". שינוי זה רומז על ההבנה כי סוגיית הנידה מעלה שאלות על הנשיות והטומאה. הסתמכות על המשנה מצד אחד, והשתקת האתגר שהיא מציבה לעמדה פמיניסטית מצד שני היא עוד בחירה המעידה על אימוץ המהותנות מתוך אינטרס שמרני.

לאחר הפרק העוסק ב"חגים ובמועדים", עובר הספר לפרק "תפילות נשים לשעת משבר". גם כאן, כל משברים בחיי נשים קשורים בזוגיות ואימהות. אין משברים הנוגעים לאמונה ועבודת ה', לחיזוק המידות הטובות (האם אין נשים נכשלות בגאווה?),למיניות (כגון מקבילה נשית ל'תפילה זכה' של הגברים בערב יום-כיפור), או לעבודה ופרנסה.
חשוב גם לשים לב לסדר הדברים הפנימי. לאחר תפילה על התרת עגינות וקבלת גט מופיעות תפילות על רפואת- החולים על-פי הסדר הבא: הילדים, הבעל, האישה. המסר העולה מסדר הדברים הוא כי בריאותה הפיזית של אישה/אמא ממוקמת אחרונה בסדר הדאגות, וממילא בתפילות. כך מתחזקת ההכרה כי ההקרבה האימהית "טבעית" לנשים.
גם סדר התפילות בפרק העוסק באובדן ושכול מארגן את חשיבות המתים באופן המסמן גם את חשיבות החיים, הילדים בתחילה ולבסוף הנשים עצמן: תפילה לאישה שהיתה סיבת מיתת בנה, מות ילד, תפילה לאישה היתומה מהורים, ולבסוף הספד על צדיקות, ועל בנות ישראל שנרצחו ע"י בני-זוגן.
שרטוט מעגל החיים כפי שעולה ממבנה הספר משכפל אם-כן את תפישת החיים הראויים לנשים, ומעגן אותן שוב במקומן המסורתי בבית, כאימהות. בהקשר זה אציין כי גם הפרק הפותח הנקרא "גן נעול- רגעים בחיי אשה" מאשר את זיהוי הנשים עם הספירה הפרטית ה"נעלמת", כביכול.

הצגת הקשר התפילות והעלאת נקודות ביקורתיות:
כפי שנאמר בפתיחת הדברים הקולות הנשיים שאנו מחלצות מן העבר משקפים את החיים דאז, וממילא אינן יכולים להתאים באופן מלא לצרכי הנשים היום. אבל, יש מקום לצפות כי כאשר ניכר הפער בין הנחות היסוד של החיים בעבר לאלו שבהווה, תהיה התייחסות לכך תוך הצבת הקשר היסטורי, יחד עם הצבעה לפחות על חלק מן האתגרים שעדיין עומדים בפנינו. "תפילת נשים" נמנע כמעט לגמרי מהתייחסות לקונפליקטים העומדים בפני הנשים המתפללות בדורנו. אדגים את הדברים: "תפילת התיקון לאישה שהיתה סיבת מיתת בנה" שנכתבה ע"י ה"בן איש חי" מניחה את אחריות האישה על מות בנה גם אם מדובר בתהליך ביולוגי טבעי. אין בהסבר הניתן לתפילה כל הסתייגות או שאלה על הנחות היסוד של תפילה זו.
לאורך כל התפילות בהן מוזכרת המשאלה לבנים זכרים, והן רבות, אין כל הסתייגות מהתפיסה המשתמעת כאילו אין שמחה שווה בהולדת בת.
כאמור,אין בספר כל התיחסות לאבחנה בין תפילות שנכתבו ע"י נשים לאלו לנכתבו ע"י גברים. המשתמע מכך הוא שיש לגברים היכולת לבטא נאמנה את הנשיות. זוהי כמובן עמדה לגיטימית כל עוד לצידה ממומשת יכולתן של נשים לכתוב לגברים את תפילותיהם.
שאלה נוספת הנעדרת מן הספר היא השאלה תיאולוגית. אין ספק שאזכור חוזר של האלוהים בספר כדמות האב אליו פונה האישה בתפילתה מעצבת את מקומה הדתי, כמו גם את תפקידה והשפעתה כאם, לעומת האב, בן-הזוג שלצידה.
אין בדברים שלעיל הצבת ציפיה לדיון מעמיק בכל הנושאים הללו. אלא רק שאלה על העדר כל התייחסות לנושאים אלה, כלומר השתקתם.

סיכום:
בדברים שלעיל הצבענו על-כך שבחירת הטקסטים ב"תפילת נשים" ,מבנה הספר ועריכתו, וההקשר שניתן לתפילות הנבחרות מציג את האישה המתפללת כמי שמצפה לאימהות, מממשת אותה, מגנה עליה, ומסתפקת בה. ישנם גם יוצאים מן הכלל, אולם אלה אינם משפיעים על הצליל המרכזי העולה מן הספר.
ברור כי בעצם התופעה של תפילות של נשים יש פוטנציאל חשוב להעצמתן, ועליזה לביא תרמה רבות להצפת הקול הנשי הדתי. אני כאמור מניחה כי התקבלותו הרחבה קשורה למהותנות שמרנית שבו, אותה הראינו לעיל. במידה ויש צדק בדברי נשאלת השאלה, האם נכון לשלם את מחירה של השמרנות המהותנית עבור התקבלות שמקדמת שיח מוגבל על מקומן של הנשים בחיים היהודיים? האם התעלמות מן הצרכים של האישה כסובייקט מחד, והדרתה מנטילת אחריות על כלל ישראל מהצד האחר ראויים כדי להשיג את האמפטיה וקירבה לתפילה היהודית שהשיג "תפילת נשים"?? אינני בטוחה שהתשובה ברורה לי אך מכל מקום נראה לי חשוב לחשוף את עמדתו של הספר כפי שהיא נכרת בשיקולי העריכה, הבחירה וכו'.
אין ספק כי הספר גם מעורר דיון בשאלות חשובות כגון: האם יתכן ספר "תפילת נשים" שלא יתמקד באימהות? האמנם יש לנשים דרך אחרת בעבודת ד'? האם וכיצד תוכלנה תפילות של נשים להפוך לנחלת הגברים, על-מנת שיועצמו גם הם?
"תפילת נשים" עשה צעד ראשון וחשוב. יש לצפות לצעד הבא.


----------------
ביבליוגרפיה:

  • Adler Rachel,” In Your Blood, Live: Re-visions of a Theology of Purity," in Lifecycles 2: Jewish Women on Biblical Themes in Contemporary Life, ed. Debra Orenstein and Jane Rachel Litman, Jewish Lights, 1997

  • Aiken Lisa,“Man and Woman in Traditional Judaism” in “To Be A Jewish Woman” (Jason Aronson): Northvale N.J. 1993. pp 27-43

  • Falk Marcia, “Notes on Composing New Blessings: Towards a Feminist Jewish Reconstruction of Prayer” Weaving the Visions: New Patterns in Feminist Spirituality” Edited by Judith Plaskow and carol Christ (Harper: San- Francisco, 1989) pp 128-137

  • ברטוב חגית, "האם יש "תפילת נשים"?", דעות, 27, תמוז תשס"ו, יולי 2006.

  • גולדברג לאה ,שירים, תל-אביב, 1973. כרך ב'.

  • לביא עליזה, תפילת נשים, תל-אביב 2005.

  • סיקסו הלן, "צחוקה של המדוזה" (1975), בתוך: ללמוד פמיניזם: מקראה, תל-אביב 2006. עמ' 134-153

  • סרד סוזן, "רוחניות נשים בקונטקסט יהודי" בתוך: יעל עצמון, (עורכת) אשנב לחייהן של נשים בחברות יהודיות, ירושלים תשנ"ה, עמ' 245-257

  • ראב אסתר, תפילה אחרונה, תל-אביב 1972.

  • רוזין טלי, מה זה בכלל פמיניזם? תל-אביב 2000

  • שבת בית-הלחמי עפר (עורך) "אל הלב: תפילות לעת מצוא", עורך: ירושלים תשס"ו

  • שנאן אביגדור, "בענווה, אלי, אני קרבה אליך, פורשת צפונות לבי ומודה לך", "הארץ", 15.2.2006

   

תפילת נשים - פסיפס נשי של תפילות וסיפורים
פסיפס נשי של
תפילות וסיפורים

ביקורות וסקירות

שלחו שאלות והערות

שתפו בתפילות וטקסים


לרכישת הספר:

ידיעות ספרים

סטימצקי

צומת ספרים

לרכישת הספר מחו"ל:

רכישת הספר תפילת נשים מחו"ל

 
 

                                                                                                                                                                 דוא"ל לפניות הגולשים