ספרים

   

תפילת נשים

 
 

תפילת נשים - ביקורות וסקירות                                              ביקורות באנגלית


עין של אישה

מיכל ווזנר, 19/1/2006

תפילת נשים מציג את התפילות כיצירות אמנות, כתכשיטים יקרי ערך בתצוגה, כטקסטים מעצימים של גדלות רוח. ודווקא הפורמט הלא מחייב הזה הוא שמשאיר לקורא את האפשרות להחליט פתאום באופן בלתי תלוי לחלוטין, כמתוך הארה של רגע, לעשות מעשה סתם כך ביום של חול בחנות הספרים שבתחנה המרכזית בירושלים, מתגלגל לידי הספר 'תפילת נשים' (הוצאת ידיעות אחרונות) המכיל "פסיפס נשי של תפילות וסיפורים", ולפתע עומד הזמן מלכת. אצבעותיי מדפדפות בין הדפים ואני קוראת את התפילות ובולעת את הסיפורים התמציתיים המופיעים בהערות השוליים, סיפורים המבקשים לפתוח צוהר קטן - קטן מדי לטעמי - אל עולמן של אותן נשים שחיברו את התפילות.

אני קוראת על האשה החשובה מרת גענדלי, אשר נולדה לפני מאתיים שנה ונישאה בגיל 14 לרבי יעקב אטלינגן, בעל 'ערוך הנר'. היא נפטרה בגיל שלושים ושלוש והשאירה אחריה בת אחת ותחינה ליולדת, כתובה בעברית צחה:
"א-להי וא-להי אבותי, רחם על כל יולדות בנות ישראל ובכללן אמתך". היא מתחננת על נפשה, מזכירה כי "בידך ה' מפתח של חיה ולא תמסור ביד שליח", ומסכמת את התפילה במילים "מי שענה לאבותינו הקדושים, שרה, רבקה, רחל, ולאה וחנה וכל הצדקניות והחסידות ההגונות, הוא יענני".

אני מדפדפת עוד ופוגשת את גליקל האמל, אשר נולדה בהמבורג 150 שנה קודם לכן. היא ילדה 14 ילדים, ניהלה לבדה את עסקי המסחר של בעלה המנוח ואת מחשבותיה העלתה על הכתב בספר, לתועלת הדורות הבאים. בין היתר השאירה אחריה גם תפילה שחיברה. "אל גדול ויחיד", כתבה, "אני מבקשת ממך מעומק לבי כי תמחל לי... אתה הא-להים הגדול יודע, איך שהייתי שקועה בזמני בדאגות גדולות ובתוגת לב".

עוד אני קוראת על פריידע בת מרים יפה, שחיברה תחינה ביידיש, המתחילה במילים "אדון עולם, הוסף למספר ימי כדי שעוד אזכה לתקן את אשר קלקלתי"; על פריחא בת רבי אברהם, דמות מסתורית ממרוקו של המאה ה-18, רבנית, הוגת דעות ומשוררת, אשר הותירה בין כתביה את התפילה היפהפייה 'פנה אלינו ברחמים'; ועל פרל, רעייתו של רב' לוי יצחק מברדיטשוב, אשר נהגה לומר בשעת אפיית החלות לשבת את התחינה המרנינה, המותירה בלב גם סקרנות וגעגוע:
"ריבונו של עולם, מבקשת אני מלפניך, אנא עזור לי, שכשיהא לוי יצחק שלי מברך בשבת על החלות האלה, יכוון בלבו אותן הכוונות שאני מכוונת בשעה זו, שאני לשה ואופה".

בין התפילות והתחינות העתיקות משובצות גם תפילות ותחינות אשר חוברו בימינו אנו, תפילות הבאות לתת מענה לרחשי לב המבקשים מילים להתפלל בהן ברגעי אושר וצער. כך כלולה בקובץ תפילה יפה לאם, אשר בנה מתגייס לצבא; תפילה לאם ביום כלולות בתה; תפילה לחמות, ותפילה מרטיטה של חוה פנחס כהן, המכונה 'תפילה לאם בטרם שחרית'.

אני קוראת בספר ומתבלבלת מעט מן המעבר בין תפילות עתיקות ותפילות חדשות. לרגע נדמה לי, כאילו החזקתי משקפת וניסיתי לקרוא בה מילים המונחות מתחת לאפי ממש, ומיד לאחר מכן הרמתי את מבטי לראות רחוק מבלי להסיר תחילה את משקפי הקריאה מעיניי. אבל ככל שאני מוסיפה לקרוא אני מרגישה בכוחן המצטבר של מילות התפילה הללו, עתיקות כחדשות, המצטרפות זו לזו ומשתלבות זו בזו, וכבר מתנגן בראשי מניין נשים, קהילת נשים מתפללת, קהילה החוצה ימים וזמנים והומה מילים פשוטות להתפלל בהן, תפילות שהן בנפשנו ממש.

אין זו הפעם הראשונה שבה אני מחזיקה בידי קובץ תפילות המיועד לנשים. סידורי נשים יש כבר במקומותינו, ובהם מקובצות תפילות ותחינות, ובכל זאת - יש בספר הזה משהו שונה במקצת. על פניו, לא מדובר בסידור, ודומה שאין הוא יוצא מנקודת הנחה אוטומטית, שמי שאוחזת בו בידה מתכוונת להתפלל בפועל את התפילות המקובצות בו. הוא מציג את התפילות כיצירות אמנות, כתכשיטים יקרי ערך בתצוגה, כטקסטים מעצימים של גדלות רוח. ודווקא הפורמט הלא מחייב הזה הוא שמשאיר לקורא את האפשרות להחליט פתאום באופן בלתי תלוי לחלוטין, כמתוך הארה של רגע, לעשות מעשה. בכל רגע יכולה הקריאה להשתנות, בכל רגע אפשר להגות את המילים לא רק כתכשיטים ואבני חן, אלא כצופן סודי; לבטא אותן כמי שמבקש לא רק לשמוע את הצלילים, אלא גם לעשות בהם שימוש פרקטי בפועל.

לא פעם נשמעת מפי מתפללים ומתפללות תלונה נגד תפילות מן המוכן אשר חוברו על ידי אחרים. תפילה, הם אומרים, צריכה לבוא מן הלב ולא ללבוש נוסחאות קבועות. ובכן, הספר הזה מביא תפילות הבאות מן הלב, ומניח אותן לפנינו כמו אפשרות כפולה: גם אפשרות לחבר תפילה היוצאת מן הלב וגם האפשרות להשתמש בתפילה אשר כבר יצאה מלב וחוברה זה מכבר. וכאשר קוראים את התפילות ובצדן כמה מילים על נסיבות חיבורן, מרגישים פתאום איך עצם העובדה שהמילים הללו כבר שימשו בעבר כמילות תפילה אינה מפחיתה מן הרלוונטיות שלהן, אלא דווקא להפך - טוענת אותן במשמעות נוספת. אני חוזרת ביני וביני על מילותיה של מרת גנעדלי, מרגישה את עיניה מביטות בי ושומעת את קולה מתנגן באוזניי; אני קוראת את מילותיה של גליקל האמל, ומרגישה איך כוחה נוסך כח בלבי.

נטלתי לידי את הספר הזה בדרכי בין לבין, כדי לדפדף בו לרגע קט, והנה פגשתי בן דפיו עשרות נשים וכולן עומדות בתפילה פרטית. יש כוח עצום לנשים העומדות בתפילה, כך הסתבר לי בחנות הספרים: קולותיהן היו כה צלולים באוזניי ומילותיהן כה נוגעות, עד שלא יכולתי אלא להצטרף אליהן, להתעכב רגע, לשכוח היכן אני נמצאת, למחות דמעות מעיני ולהתפלל.

   

תפילת נשים - פסיפס נשי של תפילות וסיפורים
פסיפס נשי של
תפילות וסיפורים

ביקורות וסקירות

שלחו שאלות והערות

שתפו בתפילות וטקסים


לרכישת הספר:

ידיעות ספרים

סטימצקי

צומת ספרים

לרכישת הספר מחו"ל:

רכישת הספר תפילת נשים מחו"ל

 
 

                                                                                                                                                                 דוא"ל לפניות הגולשים