ספרים

   

תפילת נשים

 
 

תפילת נשים - ביקורות וסקירות                                              ביקורות באנגלית


עומדת אני לפניך, אלוהים, לפתוח את לבי המלא בכאב
תמר רותם, "הארץ"

ספרה של עליזה לביא "תפילת נשים" מאגד תפילות נשכחות מכל הדורות. שלושה חודשים הוא מתנוסס בראש רשימת רבי המכר ומעורר את התהייה כיצד הצליח ספר לכאורה מגזרי, דתי, להגיע למרכז, לחילוניות, ואיזה צורך הוא ממלא אצל הקוראים בו.

"אנא אדון, לא ידעתי לשמור את תורתך הקדושה, אבל עכשיו, שאני יודעת, נחמני היטב על ידי מה שאשמר את תורתך הקדושה וכן תשמרני ותגן עלי ותן לי מה שאינני יודעת לבקש ממך: ישועה לנפשי".

מתוך ברכת נרות שבת של אנוסי פורטוגל, נוסח שבעל פה, כנראה המאות 15-16

"עומדת אני לפניך, אלוהי, לפתוח בפניך את לבי המלא בכאב... אלוהים, מהם חיים בלא אהבה, חיים נטולי אחווה מבורכת? מהי דרך לא זרועה, שלא סמכוה באשישות ובתפוחים, דרך המובילה לבית שאין שושנה בין חוחיו?"

מתוך תפילת הרעיה האומללה, חיברה פאני נוידא (גרמניה, תקופת ההשכלה)

אפשר לפתוח את הספר "תפילת נשים" בלי חשש, בסקרנות, כפי שפותחים ספר שירה. התהייה שבאה בעקבות הדפדוף לא מחייבת. או שאכבש בקסמיו או שאניחו מידי פטורה בלא כלום. ומה שבטוח: החוזה ההדדי ביני לבין אלוהים לא קיים ואף אין מקום לאשמה. לא טינה עמומה, הנובעת משנים של כפייה להתפלל שלוש תפילות ביום, ולא יחס של קדושה. העמדה הראשונית כלפי הספר עשויה, אם כן, להיות משחררת.

"אולי בגלל המורא של אנשים מסידור התפילה הקיים", מהרהרת בקול ד"ר עליזה לביא, מרצה לתקשורת ומחברת "תפילת נשים" (בהוצאת ידיעות אחרונות), "הספר הצליח לגעת בקהלים רבים ושונים כל כך, מהמגזר החרדי ועד קיבוצים של השומר הצעיר". השבוע הרצתה למשל בקיבוץ מעברות שליד חדרה. "זו פעם ראשונה שהיתה שם הרצאה ביהדות", היא מספרת. "עבורי זה היה מרגש להבין מה קורה בעצם לספר הזה. נשים מתחברות לתפילות בלי שום עכבות, כאילו הפנייה הרגשית של הנשים בספר היא שעוברת ומרגשת".

"תפילת נשים" מאגד תפילות נשכחות מכל הדורות לצד תפילות בנות זמננו. זהו אחד מאותם ספרים ששיחק להם המזל. שלושה חודשים אחרי שיצא לאור הוא עדיין מתנוסס בראש רשימת רבי המכר ומעורר את התהייה איך ספר לכאורה מגזרי, דתי, הצליח לחרוג מהשוליים ולהגיע למרכז, ולחילוניות, ואיזה צורך הוא ממלא אצל הקוראים בו.

פרסומו עורר פולמוס על כך שלא נכללו בו תפילות שנכתבו מחוץ לזרם האורתודוקסי, מה שלא הזיק למכירות אלא להיפך. לדברי לביא, הביקורת מצד הזרמים הלא-אורתודוקסיים הכשירה אותו בעיני החרדים.

הספר נהפך לתופעה תרבותית מעבר להצלחתו במונחים של מכירות. מאז צאתו לאור מתקיימים ללא הרף כנסים בעולמות תרבותיים שונים שבהם דנים בתפילות נשים. לביא מספרת בהתרגשות על קבוצות של נשים חילוניות - "מעגלי נשים" - המפרשות ומתייחסות לטקסטים של התפילות. ומצד שני, על התעוררות של נשים עם זיקה מסורתית, המחיות טקסים עתיקים שזכרו במעומעם מהסבתות וקושרות אותן לספר. כך למשל הוזמנה ל"בסיסא", טקס טריפוליטאי באור יהודה הנחגג בראש חודש ניסן. בהשראת הספר אף נוצרו אירועים תרבותיים שונים: הצגה, מופע מחול, והתפילות מולחנות. לביא נפעמת מ"ההתקבלות של הספר בחברה הישראלית". מאז הוצאתו לאור היא במסע אנתרופולוגי, כלשונה. "אני חושבת שמה שמחבר את כל הקהלים לספר הוא געגוע גדול, סוג של החמצה על כך שלא האזינו ואולי גם זילזלו במה שהסבתות הביאו מהבית".

קולה של פריחא

"הספר יצא בזמן ובמקום הנכון", אומר פרופ' אביגדור שנאן מאוניברסיטת תל אביב העוסק בהיסטוריה של הליטורגיקה ושל בתי כנסת ומחבר תפילות בעצמו. "לפני 30 שנה ספר כזה היה מתקבל כקוריוז. כיום, בתוך המהלך הכללי של הכנסת האשה למעגל הפנימי של הדת, כשקיימות טוענות רבניות, לומדות תורה, דוקטוריות ופרופסוריות לתלמוד, הוא התקבל באופן טבעי".

לביא מספרת על יחס מזלזל מכיוון האקדמיה כלפי המפעל החוץ-ממסדי שלה וכלפיה, כמי שלא באה מתחום חקר הליטורגיקה. "לא הצלחתי לגייס אף מלגה לספר. אני חושבת שדרכתי על יבלות", היא אומרת.

לביא, בת 41, אשה מרשימה ונמרצת, מתפעלת מהספר כמו מילד בכור שאומר את מלותיו הראשונות. היא משתייכת למחנה הדתי-הלאומי, אך חיה בתפר בין העולמות, הדתי והחילוני, התקשורת והיהדות: מרצה לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן, מנחת תוכניות בטלוויזיה בקטגוריה של תרבות יהודית (כיום בתוכנית "והרשות נתונה", בערוץ 10) ופעילה מרכזית בארגון הפמיניסטי הדתי "קולך". היא מתגוררת בנתניה ונשואה לצורי, איש עסקים. לשניים ארבעה ילדים.

אף שגדלה בנתניה בבית שמשתייך לזרם של בני עקיבא, ילדותה הרגשית נחוותה בצל סבתה בשכונת הבוכרים. הסבתא, שמתה לפני ארבע שנים בגיל 96, מסמלת בעבורה, לדבריה, סוג של אמונה תמימה לצד ידענות ומודל פמיניסטי. היא עלתה לארץ בתחילת המאה שעברה, מספרת לביא, התאלמנה בגיל צעיר, גידלה לבדה 12 ילדים והיתה דמות חשובה בקהילה ובבית הכנסת. היא הלכה להתפלל בבית הכנסת שלוש פעמים ביום והקפידה על קלה כחמורה, "שלא כמוני". "מעסיק אותי איך היא ידעה כל כך הרבה בלי לדעת לקרוא, ומי בכלל העביר לה את הידע ביהדות", אומרת לביא.

במשך שלוש שנים חיפשה את המקורות לתפילות, תחינות ותיקונים עלומים, לאותם רגעים או צמתים רבי משמעות בחייהן של נשים שלא היתה להם התייחסות בסידור הרגיל, כמו עקרות, לידה ואובדן ילד. מקצת התפילות, כך התברר, אף נכתבו בידי גברים בשביל נשים. זה מסביר נוסח מזעזע של ה"תיקון לאשה שהיתה סיבת מותו של בנה" מאת ה"בן איש חי". את התפילות אספה בתהליך ארוך וסיזיפי. במקביל ליקטה גם תפילות בנות ימינו. המידע על התפילות האלה, מעולמות שונים, עבר מפה לאוזן. כך למשל לשיר "תפילה לאם בטרם שחרית", של המשוררת הדתית חוה פנחס-כהן, טקסט מודרני להפליא, הסבו את תשומת לבה "מעגלי נשים", שהשיר קסם להן. ומנגד, במשך שנתיים חיזרה לביא אחרי שולמית אייזנבך, אשה חרדית המשתייכת לחסידות בעלז בירושלים, עד שהצליחה לרכוש את אמונה ולקבל ממנה תפילה ייחודית העוסקת בקשר בין חמות לכלה.

פרופ' שנאן סבור שהספר מראה עד כמה יחסן של נשים לתפילה הוא אינטימי ואישי. "עולם הסידור הוא עולם גברי שמדיר את האשה, שמראש לא חייבת בכל התפילות", הוא מסביר. "הסידור אילם לצרכים של האשה. היא נשארה בשוליים. לגברים ניתנו פתרונות שונים. אף חוברו תפילות לחייל, לפני צאתו לקרב, ולטייס. שונות מאלה שנשים חיברו. הגבר לא אמור לדבר על רגשות. לא זכור לי שגבר התפלל על הקשר בינו ובין חותנו. האדם הדתי מחפש צינורות של קתרסיס, ופתאום הסתבר שיש אירועים של ההוויה הנשית, לידה, הפלה, שלא היה להם מענה". שנאן סבור ש"זהו ריקושט חיובי של גלי הפמיניזם".

לביא מגדירה את הדחף שלה כרוחני פמיניסטי. "ניסיתי להביא קולות נשיים שלא היה להם ביטוי ולהעלות אותם על סדר היום", היא אומרת. התרגשות נשמעת בקולה כשהיא מתקוממת: "איך יכול להיות שלא יודעים על נשים כמו פריחא בת רבי אברהם, משוררת ממרוקו במאה ה-18, או שלא ידעו על קיומה של אחת הנשים המרתקות, פאני נוידא, מתקופת ההשכלה, שפירסמה ספר תפילות בגרמנית וענתה למצוקה של נשים שלא הבינו יידיש". ספרה שלה, היא אומרת, מספר סיפור היסטורי יהודי מזווית אחרת.

איפה הסולידריות?

נוכח התקוממותה על העוול ההיסטורי שנעשה לנשים, עולה שאלה על ההדרה של נשים מקהלים לא-אורתודוקסיים בספר. פרופ' שנאן אף מצביע על כך שלביא כללה שיר של חוה פנחס-כהן, שהוא בקושי תפילה, ולא שירים של נעמי שמר ("לו יהי") או לאה גולדברג, שהם במובהק טקסטים שמביעים תפילה. אך הוא לא רואה בכך טעם לפגם: "לביא לא נקטה מדיניות של הדרה", הוא אומר, "היא פנתה בבירור לקהל אורתודוקסי. ייתכן שהשם ?תפילת נשים' רחב מדי".

"הספר יפהפה וחשוב", אומרת הרבה הרפורמית דליה מרקס. אבל היא מסתייגת מההתעלמות של לביא מהתפילות הרפורמיות או הקונסרווטיוויות. "היא עשתה עוול מסוים בזה שהיא מדברת על פסיפס נשי של תפילות, בכך שהיא אומרת ?אני נותנת קול לנשים מכל התקופות' ומדירה נשים אחרות. איפה הסולידריות הנשית שלה? רוב הליטורגיה הנשית הרי נכתבת כיום מחוץ לאורתודוקסיה".

לביא מתייחסת לטענות הללו בכובד ראש. היא הלכה לפגוש את מרקס ב"היברו יוניון קולג'" (המרכז האקדמי של התנועה ליהדות מתקדמת) בירושלים וקראה שם תפילות חדשות שלא היו מוכרות לה.

היא למדה על דמות חשובה בתחום העוסקת כיום בליטורגיקה בארה"ב, מרשה פאלק, שחיברה ספר שנקרא אף הוא תפילת נשים. "אפשר ללמוד מכך על גבולות המחקר שלי", היא אומרת, "באמת לא פגשתי תפילות רפורמיות. אני מגיעה מתרבות מזרחית, זו תרבות שמכילה את כולם".

בין הרפורמים והקונסרווטיווים יש רבים שלא מקבלים את ההתנצלות וסבורים שזו היתממות. לביא אומרת שבגרסה באנגלית לספר, שתצא לאור בקרוב בארה"ב, ייכללו תפילות מהזרמים הנוספים ביהדות. ומנגד, היא מספרת על האי-נוחות במגזר החרדי מהתפילות בנות זמננו. "יש לי מחשבה להוציא מהדורה לקהל חרדי".

נראה שבכל זאת הקשר עם העולם החרדי חשוב לה יותר. לפני כמה שבועות ישבה לביא, שאינה הולכת בדרך כלל בכיסוי ראש, עם פאה על ראשה על במה בבני ברק באירוע שהשתתפו בו בנות סמינר בית יעקב, מורות ואמהות מהמגזר החרדי. היא נשאה את הרצאתה. בין לבין הושמעו קטעי מוסיקה נוגים וקיטשיים להפליא, כמקובל באירועים אלה. מדי פעם לביא נכשלה בלשונה ואמרה משהו חריג, והגבות הורמו. אבל לבסוף לא נתנו לה לעזוב.

לאחר שנים שבהן נחשבה למרדנית בציבור שלה ומשכה אליה אש כחברה ב"קולך", היא מגלה שהחיבוק מהממסד הדתי, מדמויות כמו ליאורה מינקין, יו"ר "אמונה" (תנועת הנשים של הזרם הדתי-הלאומי), וכמו הרבנית יהודית שילת, סמל השמרנות הנשית, הוא מקום נוח להיות בו. אולי יש סוג של התבגרות במציאת משהו מאחד ולא מפריד. לביא מודה כי היא חששה מהעיתוי של יציאת הספר, קצת אחרי אירועי ההתנתקות הקשים. בדיעבד, היא אומרת, היא הופתעה, נראה שרבים מצאו בו נחמה.

   

תפילת נשים - פסיפס נשי של תפילות וסיפורים
פסיפס נשי של
תפילות וסיפורים

ביקורות וסקירות

שלחו שאלות והערות

שתפו בתפילות וטקסים


לרכישת הספר:

ידיעות ספרים

סטימצקי

צומת ספרים

לרכישת הספר מחו"ל:

רכישת הספר תפילת נשים מחו"ל
 

 
 

                                                                                                                                                                 דוא"ל לפניות הגולשים