תקשורת

   

 

 
 

אחת משלנו - שיחה אישית עם ד"ר עליזה לביא

ד"ר עליזה לביא. 39 + ארבעה ילדים. מנחה תוכניות בערוץ הראשון וביניהן התכנית "שבוע טוב" - תוכנית בנושאי תרבות יהודית במוצאי שבת, מנחה-אורחת בתוכניות חדשות, מרצה וחוקרת לתקשורת במחלקה למדע המדינה, אוניברסיטת בר-אילן, פעילה חברתית.

מה הקשר שלך עם הבוכרים?

אמי נולדה ברומניה ואבי הוא בן העדה הבוכרית. אבי מנשה משיח, נולד בירושלים וילדותו עברה עליו בשכונת הבוכרים. אחיו הגדולים נולדו בבוכרה. משפחת משיח עלתה לישראל ב1934- לערך, בעקבות כיסופים לציון ולירושלים.

"אני בעצם דור הביניים, בין המבוגרים שהכירו את בוכרה ובין הדור הנוכחי שלמדו על העדה ועל מנהגיה בעיקר בבית, בבית הכנסת ובחצרות שכונת הבוכרים הציורית" אומרת עליזה ומתרווחת על הכסא . "הדמות הדומיננטית והמשמעותית בחיי היא הסבתא הבוכרית שלי. אישה שאותה אמצתי כמודל חיקוי, והיא זו שהביאה אל חיי את המסורת, ההוויה והיופי הייחודיים לבני העדה הבוכרית. מסבתי למדתי לבשל מטעמים בוכריים "אושפלו", "בכש", וכמובן "צ'לפקים".

"סבתא הייתה אישיות שליוותה ומלווה אותי כל חיי. דמות מפתח. היה לי קשר עמוק ומיוחד עם סבתי. בכל חופשה או הזדמנות הייתי נוסעת לשכונת הבוכרים ומתענגת בקסמי הניחוח שלה ושל עולמה. שכונת הבוכרים של סוף שנות ה-60 הייתה העריסה של חוויות הילדות שלי. שוק הבוכרים הצבעוני בית הכנסת "בבא תמא" ו"מוסיוף" הם עבורי סוג של געגוע לעולם שהיה. שירת הבקשות, אמירת הסליחות ומנגינות התפילה חרטו בלבי רשמים עזים וחוויות חזקות המלווים אותי עד היום.

סבתא היא זו שלימדה אותי מהי יהדות. מבלי לדעת קרוא וכתוב, ומבלי שישבה יום אחד על ספסל הלימודים, הייתה תלמידה חכמה וצדקת. סבתי, חנה, ילדה תשעה ילדים (ושכלה שלושה מהם) והתאלמנה בגיל 36. היא גדלה את ילדיה לתפארת לבד, בארץ חדשה, ללא שפה, מקור הכנסה ותמיכה. בדרכה השקטה, בעוצמתה הרכה ובנחרצות אמונתה העבירה לכולנו את יסודות האמונה. בדידקטיות ייחודית לה, שהייתה מלווה בסבלנות ובאהבה אין קץ, לימדה אותנו את עיקרי היהדות, הלכה למעשה. סובלנות ופלורליזם היו חלק בלתי נפרד מהווי חייה והיא עטפה בחום גם את אלו שלא הקפידו על תרי"ג מצוות. היא קיבלה את כולם. כולנו ינקנו ולמדנו ממנה יהדות, כולנו הפנמנו את הערכים שיצקה בנו.

במשך השנים, הבית של סבתא-חנה הפך לכותל של שכונת הבוכרים, ואזנה הייתה קשבת לכל בעיה, מצוקה או קושי. עם הזמן שימשה גם כבוררת לא רשמית בעניינים הפנים-קהילתיים השונים. בחכמת נשים עמוקה ובראיה מפוקחת הייתה פותרת את ה"פלונטר" לשמחת כל הצדדים.

סבתי מצד אימי עלתה לישראל מרומניה. אימת השלטון הנאצי והאווירה העכורה כלפי יהודים היו גורם משמעותי בהחלטת המשפחה לעלות. סגנון החיים האירופאי המאופק והשמרני שונה מאד ממאפייני העדה הבוכרית. שמחת החיים, החיוניות ותחושת היחד הסוחפת של העדה הבוכרית לא היו דברים שהכירה. עם השנים, סבתי רוזה יוספזון למדה להכיר בתכונות הייחודיות לעדה הבוכרית, ובעיקר ציינה את הערבות ההדדית, את תחושת השמחה של בני העדה ואת הגיבוש הפנים-משפחתי.

סבתא-חנה זכתה באריכות ימים ובחיים מלאיי תוכן, משמעות ומעשי חסד ונתינה. היא ניהלה את חייה עד יומה האחרון. בחמש השנים האחרונות היא התגוררה בנתניה ליד שני בניה מנשה וניסים משיח ובני משפחותיהם. בזכותה זכינו כולנו הבנים, הנכדים והנינים במצוות כיבוד הורים. כיום קשה לי לעבור בשכונת הבוכרים. השכונה השתנתה ללא הכר. הנוף האנושי הייחודי נעלם ועמו התפוגגו הריחות והדמויות הציוריות בסמטאות. המבט מחפש את סבתא, את הבית, את החצר ואת בוסתן הפרות שאינם. הדמעות מטשטשות את הראיה ומסמנות את הגבול בין מה שהיה לבין כאן ועכשיו. אחת לשנה נפגשים כל בני המשפחה - שבט משיח לדורותיו - ומעלים זיכרונות מה"חצר של סבתא" בשכונת הבוכרים בירושלים.

כיבוד הורים

אחד הדברים מעוררי ההערצה בעדה הבוכרית זו המחויבות למצוות כיבוד הורים, מציינת עליזה. "מצווה זו תופסת מקום מרכזי ביהדות, אבל נכונות ומסירות כמו זו הקיימת בעדה הבוכרית טרם הכרתי במקומות אחרים. בין זקני ירושלים מתגלגלת האגדה העוסקת בשאלה איך זכו הבוכרים שתהיה שכונה - "רחובות הבוכרים"- קרויה על שמם? הכיצד? הרי ירושלים היא בירתם של כל יהודי העולם? כידוע, בירושלים לא נהוג לקרא לשכונות על שם עדות או קהילות - ללמדך על נצחיות ירושלים בלבו של העם היהודי לדורותיו. ובכל זאת, במה זכתה העדה הבוכרית? האגדה מייחסת זאת לדבקות בכיבוד אב ואם, מצווה שכאמור, בני העדה מהדרים בה. זהו מחווה של גמול והוקרה לבני העדה על התנהגותם מעוררת ההערצה בקרב בני ירושלים.

בהקשר זה מציינת עליזה את הערכתה הרבה לפעילות מר לב לבייב, "המחייה קהילות יהודיות ברחבי העולם. תכונה זו של ערבות קהילתית כנה ואמיתית בולטת מאד באישיותו של לבייב וגרעינה טמון בקרב רבים מבני העדה. הדאגה לזולת, לילד, למבוגר, לעולה החדש ולמשפחה החד-הורית. עזרה לכל אלו שידם אינה משגת. זוהי עשייה יומיומית המביאה לחיבור קהילתי ולאחריות חברתית. סבתי, כמו יתר בני העדה הבוכרית, מעולם לא נפלה לטורח על הסביבה גם בשנותיה הקשות ביותר ואלו היו לא מעט. ביתה היה פתוח תמיד ומידות החסד ואהבת האדם אפיינו את חייה יותר מכל". בהקשר זה מספרת עליזה על עבודת השורשים שכתבה בתה הגדולה. "בעבודת המחקר שוחזר מסע המשפחה לארץ ישראל מבוכרה ומאפגניסטן". עבודה זו זכתה בציון לשבח. רבים עזרו באיסוף החומר ובתיעודו וביניהם אחיה הקטן של סבתא חנה - הדוד יצחק כהן הי"ו.

ציוני דרך

עליזה סיימה תיכון עיוני דתי "בר אילן" בנתניה. התגייסה לצה"ל ושרתה כקצינה. לאחר השחרור, כמו ישראלים רבים, נסעה יחד עם בן זוגה לטיול במזרח הרחוק ולשליחות מטעם בני עקיבא לדרום אפריקה. היא בעלת תואר שלישי מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בחדרי החדשות ברדיו בישראל. במשך כשש שנים שימשה עליזה כמנכ"ל המועצה הציבורית לחילופי נוער וצעירים. המועצה מופקדת על ייזום, פיתוח והידוק קשרי חילופין עם מדינות ועם גופים בינלאומיים. המועצה אחראית על מפעל חילופי הנוער והצעירים של ישראל על בסיס הדדיות. במקביל, באותן שנים החלה עליזה להגיש פינה בתכנית הטלביזיה "צירופים" ששודרה במוצאי שבת בערוץ הראשון. לאחר תקופה קצרה החלה להנחות את התכנית במלואה וזכתה להצלחה רבה. התכנית שימשה במה לסוגיות ולקונפליקטים שעלו בתפר הדק שבין העולם הישראלי לעולם היהודי. התוכנית שודרה גם מחוץ לישראל ועוררה עניין רב. תוכנית הטלביזיה הייתה מדוברת לא מעט הודות לניסיון לגעת בנושאים שעל סדר היום מזווית אחרת. מתוך רצון להביא דעה נוספת למרכז הבמה הציבורית, מתוך שאיפה להביא מרואיינים חדשים שלא נמצא להם מקום בתוכניות אחרות ומתוך רצון להביא קול וקהלים נוספים.

כיום, עליזה מרצה וחוקרת באוניברסיטת בר אילן, מפתחת תוכנית טלביזיה חדשה ופעילה בארגונים חברתיים נוספים כמו: כפר "איזון" - המרכז הישראלי לטיפול בתרמילאים שנפגעו מסמי הזיות. פורום "קולך - פורום נשים דתיות" שקם ביולי 1998 במגמה ללכד נשים דתיות לקהילת נשים, אשר תפעל, מתוך שיג ושיח משותף, להעלאת המודעות הציבורית למקומה של האישה הדתית בקהילה הדתית. בהקשר זה נזכרת עליזה ש"בבית הכנסת "מוסיוף", לא היה מקום מוסדר לנשים. עזרת הנשים הייתה מוזנחת. גרם המדרגות שעלה אליה היה רעוע ושבור. הנשים המבוגרות שהתקשו לטפס למעלה יצרו לעצמן פינה משלהן. תמיד אזכור את התמונה הבאה מבית הכנסת "מוסיוף" הממוקם בלבה של השכונה: הגברים היו מכונסים בתוך בית הכנסת, אך הנשים ישבו מחוצה לו, על המדרכה ועל הכביש. על לבי חרוטה תמונת סבתי היושבת ליד חלונות עזרת גברים בימי החורף הקרים, עטופה בסוודר צמר לבן וכל זאת כדי לשמוע את קול החזן". אומרת לביא. במבט לאחור, אני חושבת שהנגיעה הראשונה שלי בנושא המכונה "האישה ביהדות" והמחויבות הגדולה שלי לנושא - החלה שם בשכונת הבוכרים.

לפני כמה חודשים, הצליחה ד"ר לביא לממש חלום ישן ולפתוח סניף של מת"ן (מכון תורני לנשים) בנתניה. המכון משמש כבית מדרש, בו נשים חוברות יחדיו ללימוד תורה מעמיק, תוך פתיחות וכנות אינטלקטואלית בחברותא. מת"ן מציע לנערות, צעירות ונשים דתיות וחילוניות לבוא ולהשתתף במגוון המסגרות: חוגי בת מצווה, לימוד חווייתי משותף לאמהות ובנות, קורסים ביהדות ובתנ"ך, ימי עיון לקראת החגים, פעילויות תרבותיות בשיתוף בני זוג ועוד מגוון תוכניות.

המוטו בחיים:

"לפני זמן לא רב חגגנו את אירוע הפתיחה למכון. בקשתי לחלוק עם קהל הנשים הגדול שהגיע את החוויה של מימוש חלום. שנים פעלתי לפתיחה של מסגרת לימוד לנשים ולנערות. במיוחד קסמה לי תוכנית לימוד משותפת לבנות ולאמהות לקראת חגיגת בת המצווה. ניסיתי, נכשלתי, נחלתי אכזבה אבל לא הרמתי ידיים. אמנם הקשיים היו רבים, גם הזמן שחלף לא תרם רבות למורל שנפגע אך לבסוף הצלחנו. אדם צריך להאמין בחלומות שלו. קודם כל צריך שיהיה חלום, צריך לסמן מטרות ויעדים. צריך לרצות ואז לצעוד בבטחה תוך אמון במשימה. גם אם החלום לא ממומש וגם אם הכל יורד לטמיון - על תוותרו על החלום. האמינו בחלום ובבורא עולם וראו ברכה בעמלכם.

לתלמידים המתקשים בלימודים אומרת עליזה, כי "אדם צריך לשמור על תקווה ועל אמונה גם בימים קשים. זכרו כי בסופו של דבר ידע זה כוח". לאחד התלמידים שגילה קשיים בבחינות הבגרות ייעצה עליזה לנסות ולהיעזר בשיעורים פרטיים. לעיתים, דווקא מהנקודות החלשות של האדם פורצת עוצמה הגדולה.

   



והרשות נתונה, ערוץ 10
צהרי שישי וערבי חג
בשעה 13:30


למידע על התוכנית


תפילת נשים

פסיפס נשי של
תפילות וסיפורים

ביקורות וסקירות

שלחו שאלות והערות

שתפו בתפילות וטקסים

 

 
 

                                                                                                                                                                 דוא"ל לפניות הגולשים