תקשורת

   

 

 
 

לוחמת תקשורתית

דר' עליזה לביא, אשת תקשורת, מרצה בלימודי מגדר ותקשורת באוניברסיטת בר-אילן ופעילה ציבורית בעמותות לקידום נשים, רואה בתפקידיה הרבים שליחות למען מטרה נעלה: 'המהפכה הפמיניסטית של הנשים האורתודוכסיות'.

"הגיע הזמן לשנות את מעמד הנשים. נשים הן חלק מהשיח החברתי- ציבורי, הן לא נופלות בידענותן ויש לאפשר להם לתפוס 'תפקידי מפתח'. אחרת, החברה תאבד חמישים אחוז מההון האנושי שלה".

בכל יום שישי, בשעה 15:30 בצהריים, אפשר לראות ולשמוע את דר' עליזה לביא, בתוכנית 'והרשות נתונה' שבערוץ 10. לביא, העורכת והמגישה, מראיינת בתוכניתה גברים ונשים בנושאי תרבות יהודית וישראלית, ויחד עימם נוגעת בקונפליקטים, וברגעי משבר שבין מחויבות להלכה לחיי היום יום.

לביא, בעלת יכולת ורבלית יוצאת דופן, מביאה לקדמת הבמה הטלוויזיונית את לבטיהם של אורחיה, את התמודדותם האישית היום-יומית עם הזהות הישראלית –יהודית, ומלבנת עימם סוגיות מרכזיות בהוויה היהודית.

בעיקר, חשוב לה לדון בסוגיות בוערות כמו: מצוקת העגונות ומסורבות הגט, נישואין אזרחיים וגיוס בנות דתיות לצה"ל, וגם להביא את קולות ה'אנדר-דוג' כמו: הומוסקסואלים ולסביות דתיים, תוך דיון בהיבט ההלכתי הנוקב.

"כשביקשתי לדון בנושא של 'חד מיניים' בחברה הדתית, התקשיתי להביא רבנים שיתנו מענה מההיבט ההלכתי. הרב רונן לוביץ, שהסכים להתראיין לתוכנית, קרא לציבור הדתי, להקשיב לאחר ולשונה בקהילה הדתית. כדוגמא אישית, אמר הרב, כי במושב ניר עציון, שם הוא משמש רב הקהילה לא ימנע מאף אחד לעלות לתורה, ודבריו העניקו תמיכה לרבים. אנשים -שחוו משבר אמוני וחברתי, בחברה האורתודוכסית, שמעולם לא דיברה על חד-מיניים באופן גלוי- התקשרו אחרי התוכנית וסיפרו על מצוקתם הגדולה", היא אומרת.

לביא, המודעת היטב לכוח הטמון במדיום הטלוויזיוני, 'המשמש היום ככלי החברתי המשמעותי ביותר במרחב להעברת מסרים' כהגדרתה, היא בעלת קריירה טלוויזיונית עשירה.

את דרכה בעולם התקשורת, החלה לפני למעלה מחמש עשרה שנה. התחנה הראשונה, הייתה בפינה קבועה בערוץ הראשון בתוכנית 'החודש' ו'צירופים' ומשם לתוכנית 'שבוע טוב', אותה הגישה שנים רבות. הדעתנות והסקרנות פתחו בפניה גם את דלתות מחלקת החדשות. היא הגישה את התוכנית 'בוקר טוב ישראל' והייתה אורחת קבועה ב'שבע וחצי'.

"כשהמצלמות על און, אני חיה, נושמת, פועלת ובועטת", היא אומרת.

ועדיין, ועל אף חיבתה לעדשת המצלמה, היא אוחזת בדעה שהערוץ הטלוויזיוני המתיימר להיות רב –גווני, אינו נותן ביטוי מספק לרבדים השונים באוכלוסייה.

לשיטתה, התוצר התקשורתי צריך לשמש, כלי המשקף את רקמת החיים הישראלית. ככזה, עליו לתת 'זמן במה' ראוי גם לנציגים מהפריפריה, לנשים ולפסיפס האנושי הכולל .

"כיום רוב המשתתפים בתוכניות הטלוויזיה הם: גברים אשכנזים, אמידים, חילוניים המתגוררים במרכז. בדרך זו המדיום התקשורתי, מנציח את הפערים החברתיים ומקבע אותם. גם מקדם הרב -תרבותיות, מקדם יותר גברים מנשים, גם כאנשי מקצוע וגם כמרואיינים. המשבצת הצרה של סיקור נושאי דת ומסורת, נתפסת ברובה על ידי הגברים, משום שהסביבה הפטריכאלית, מקדמת אותם. למשל, הכתיבה הפובליציסטית- מאוישת ברובה על ידי גברים דתיים. כדוגמא נוספת, הייעוץ לזכיינים המתמודדים בנושאי תרבות יהודית, על המכרז לרשות השנייה, ניתן על ידי יועצים ולא יועצות.

לעומת זאת, האישה הדתית מודרת מהשיח הציבורי- התקשורתי פעמיים. פעם אחת כאישה, ופעם נוספת כאישה שומרת מצוות. הופעתה של אישה דתית, באה, בדרך כלל לשרת את הסיפור העיתונאי- הנקודתי ולא כסיפור שלם בפני עצמו. הפעמים הספורות שהיא מופיעה -אלו לרוב שלושים שניות בחדשות- מקובעות בסטריאוטיפ של מתנחלת, מתלהמת העוטה מטפחת לראשה וצועקת על החיילים. למרות שהדברים שהיא אומרת הם מורכבים יותר, הם נגזרים בחדרי העריכה ודפוס הדמות המשודרת משרת את המשימה העיתונאית. נשים בכלל ונשים דתיות בפרט, וייצוגן בתקשורת הוא נושא שמעסיק אותי כבר קרוב לעשור גם ברמה האקדמית וגם 'בשטח' ואני באופן מודע, הצבתי לי כמטרה: לקדם נשים".

ב'הרשות נתונה', ניתן להיווכח כי לביא עומדת בהצלחה באותה משימה. הנשים המתארחות אצלה, הן נשים שהעשייה הציבורית והחברתית היא נר לרגליהם ואינן זוכות לבמה. הן נשים אסרטיביות, בעלות 'משנה סדורה' מרתקת בענייני דת, מדינה ומשפחתיות. גם הפריפריה מקבלת אצלה במה ולחלק מהמרואיינים שלה, זו 'טבילת האש' הראשונה בטלוויזיה.

"מכל מקום, חשוב לי להתדיין בנושאים שבאים מה'קישקע שלי', מלב ליבה של החברה היהודית השסועה, וזו האמירה האישית שלי שצריך ל'פתוח את הראש' לתכנים אחרים", היא אומרת.

כחלק מהרצון שלה, ליטול חלק אישי בקביעת הרב –תרבותיות, שימשה לביא אשתקד, כיועצת תוכן למכרז של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. במשך שנה, הייתה שותפה לגיבוש קוים מנחים ולהתווייתם, בנוגע לתכנים הרצויים, תוך דגש על קידום 'קבוצות בלתי נראות'.

כאחת שמגיעה מתוך העשייה הטלויזיונית, אומרת לביא, כי היום, בניגוד לעבר, דלתות התקשורת פתוחות יותר, בפני החברה הדתית. בראש ובראשונה, המודעות לתקשורת במערכת החינוך הדתית גברה. כיום יש פריחה של מגמות תקשורת, מגמות לקולנוע ולטלוויזיה בבתי ספר דתיים והביקוש ללימוד נושאים בתחום תקשורת המונים, רק צובר תאוצה. לצד מגמה זו, המפה התקשורתית השתנתה ללא היכר בעשור האחרון ואמצעי התקשורת התרבו והתגוונו.

שני תהליכים אלו, גרמו לנהירה רבה של חברה דתיים לתקשורת ולהשתלבותם בהצלחה בענף זה.

"המטרה ל'כבוש את התקשורת' הותוותה כבר לפני למעלה מעשור, על ידי מזכ"ל בני עקיבא דאז, יונה גודמן, מתוך הבנה שחייבים להיות באותן מקומות. ואני חושבת שהדור הצעיר הדתי, קובע עובדות בשטח בהצלחה מרובה. אני מאמינה כי מי שברוכת כישרונות , עם כוח רצון ומוטיבציה, והרבה סבלנות -גם אם היא בחורה דתית, תגיע ותצליח", היא אומרת.

עליזה גדלה והתחנכה בעיר נתניה, והייתה חניכה פעילה בסניף בני עקיבא בעיר. את הקווים המעצבים בהשקפת עולמה, היא זוקפת לזכות סבתה, שהייתה הציר המרכזי במשפחה.

"סבתי הייתה אישה בוכרית טיפוסית שהתגוררה בשכונת הבוכרים בירושלים. בחוכמתה הרבה היא איחדה את כול ה'שבט המשפחתי' וממנה ינקתי את היסודות החזקים של אמונה ומימוש עצמי.

גם בגיל 90, כשרגליה, התקשו לשאתה, היא לא ויתרה על הליכה של שלוש פעמים ביום לבית הכנסת השכונתי. היא מעולם לא למדה לקרוא ולכתוב. אבל, הידע התורני הנרחב שלה, עולם האמונה הענק שלה, גרם לכל מי שהכירה, להעריץ אותה", היא אומרת.

עם תום לימודיה בתיכון הדתי 'בר –אילן' בנתניה, הייתה 'פורצת דרך' כהגדרתה, כשבישרה להוריה כי החליטה להתגייס לצבא. כאחת שהעשייה החברתית בנשמת אפה, מיד בתום טיול ארוך במזרח הרחוק, נסעה לשליחות מטעם בני עקיבא, לקהילת דרבן בדרום אפריקה. עם החזרה ארצה, נרשמה ללימודי גיאוגרפיה באוניברסיטת 'בר –אילן'.

בסיום התואר, בשנת 90', התמנתה לשמש כמנכ"ל המועצה הציבורית לחילופי נוער וצעירים. בתוקף תפקידה, הייתה אחראית על ייזום, ופיתוח קשרי חילופין עם מדינות ועם גופים בינלאומיים, על בסיס הדדיות. "עבודה זו, הייתה יותר מכל מפעל חיים. המפגשים המאתגרים בין הצעירים, הוכיחו כי דרך דור הנוער והצעירים, ניתן לגשר על פערים".

עם סיום עבודתה, ביקשה להמשיך ב'מגדל השן' וסיימה לימודי תואר שני במגמת תקשורת במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת 'בר אילן'. משם, המשיכה ללימודי דוקטורט בנושא מגדר ותקשורת.

מאחר והשתלבות נשים באמצעי תקשורת המונים והשפעתה, מאז ומתמיד ריתק אותה, ביקשה בעבודות המאסטר והדוקטורט, לבדוק את השתלבות נשים במערכת החדשות, בעיתונות הישראלית הכתובה ובתקשורת האלקטרונית.

"הרעיון והרצון לבצע את המחקרים, נולד מתוך מפגש עם התפיסה, שכניסת נשים לעולם התקשורת תשנה את ההבניה הרווחת של סדר היום באמצעי תקשורת ההמונים, ותשפיע על דפוסי ההפקה של התוצרים התקשורתיים ועל תכניהם. זאת, משום שהאחרות (הבדל) המגדרית, כמו השפעות חברתיות, גורמות לתפיסה שונה של המציאות ושל שפע האירועים. הטענה המרכזית שלי במחקרים, מעוגנת בתפיסה, לפיה קיימת השפעה מגדרית על התוצר התקשורתי ביומני החדשות ובתוכניות האקטואליה ברדיו.

"אולי זה סיפור חיי שהביא אותי לתחום ההתמחות האקדמי שלי - תקשורת ומיגדר. אני משוכנעת שתחנות חיי השפיעו הקורסים שאני מלמדת במגמת תקשורת במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן מעודדים לחשיבה ביקורתית. הסטודנטים רוכשים "משקפיים מיגדריות" ובאמצעותם מתבוננים על תוצרי התקשורת ועל תהליכים בחברה הישראלית.

כיום לביא, מרצה באוניברסיטת בר –אילן, בקורסים שונים בנושא: 'מגדר ותקשורת' ו'תקשורת בחברה הישראלית' ובקורסים נוספים.

לצד הקריירה, האימהות תופסת חלק נכבד מזמנה. ללביא ארבעה ילדים, בגילאי 5,10,13 ו-16, והיא מעורבת לפרטי פרטים בשגרת יומם, החל מהישגיהם בלימודים, דרך ההווי הבית ספריי וכלה בקשריהם החברתיים. ואהבה מיוחדת לבישול. אך את הקרדיטים ב'גידול המשפחה' היא זוקפת למשפחתה הקרובה.

"הסוד להצלחה טמון בהיותי 'חלק משבט גדול'. ללא עזרת הורי, חמי וחמותי לא יכולתי לשלב קריירה אקדמית, תקשורתית, להיות מעורבת בעשייה ציבורית חברתית, וגם להיות שלמה עם המצפון שלי. משפחתי היא מוקד הכוח שלי. אני אימא משקיענית וגם בשלנית. כשאני עם ילדי, כל המטלות יחכו לשעות הקטנות של הלילה".

בשביל הנשים האורתודוכסיות

'דרך המשקפיים של 'לביא' מעמד האישה בארץ ככלל, עובר תהליך רגרסיבי ונשים חוזרות להיות החוליה החלשה בחברה.

לביא פעילה במסגרות שונות למען קידום מעמד האישה בכלל וכיום, מרכז פעילותה הוא: בארגון 'קולך', שם היא משמשת כחברת הנהלה, וכיו"ר וועדת ההיגוי של הכנס הבינלאומי של הארגון שיתקיים בקיץ הקרוב בירושלים (27-28/6/05).

קולך, הוא ברית נשים המחויבות להלכה, למסורת יהודית ולשוויון מגדרי. חברות הארגון פועלות לקידום מעמד האישה האורתודוכסית במרחב הקהילתי והאישי. הפורום, גיבש בין היתר הסכם ל'כבוד הדדי'- הסכם קדם- נישואין בין בני זוג. בנוסף, הפורום, הוביל לניסוח קוד אתי ,המקובל על הרבנים ועל ארגוני הנשים הדתיות, בכל הנוגע להתמודדות עם הטרדות מיניות בחברה הדתית. הפורום, הין היתר מקדם חקיקה בנושא עגונות קורס למנהיגות נשים, תוכניות להשתלמות מורים לצד פעילויות נוספות.

"כל זמן שנשים לא ידאגו לעצמן, לא יהיה מי שידאג להן. גם את הסטודנטיות שלי אני מחנכת לראייה ביקורתית של תהליכים, דרך 'משקפיים מיגדריות'. אני אישית, כבר בגיל בית הספר התקוממתי נגד החלוקה הדיכוטומית שבנות למדו משנה והבנים גמרא. החלוקה הזו הנציחה את המציאות, כהוויה שאי אפשר לערער עליה. נדרשו לי שנים להבין כי ערכים, נורמות וקודים מוסריים אינם בהכרח משקפים את ההלכה הצרופה, אלא הם תולדה של מארג חברתי ותרבותי, המשקף את תקופתו. הביטוי מ'מסכת אבות' שאין להרבות שיחה עם האישה, עורר בי את השאלה, מדוע- כפי שנשקף מהכתוב- עוצבה דמות האישה כנחותה. עם השנים, נחשפתי לקשר בין דת ופמיניזם והבנתי שהדת שלנו שיווניות. אך, קובעו בה נורמות מתקופות מסוימות שאינן רלוונטיות היום. הסירוב של מנהיגי היהדות האורתודוכסית להתמודד עם הסוגיה של שינוי במעמד הנשים, גרם לכך שעלו וקמו קולות מחאה של נשים מהשטח. הקולות האלו הצביעו על תובנה חדשה, שאינה מקבלת יותר את הקביעות שנקבעו בזמנים אחרים, שאינן רלוונטיות לחיים המודרניים".

לשיטתה, יש לשתף נשים בתהליכי שלום, במשאיים ומתנים, למקם אותם בעמדות השפעה, מתוך הכרה כי בנשים, קיימות יכולות החסרות אצל גברים. אם לא יהיה שיתוף, התוצאה –מבחינתה ברורה והיא תסתכם בהפסד חברתי של 50 אחוז מההון האנושי.

היא בעצמה, הוכיחה את כושרה בניהול משברים, בכך שהביאה לסיום הסכסוך בין המתנחלים למנכ"ל תנובה- אריק רייכמן. כזכור, רייכמן צידד בתוכנית ההתנתקות. בתגובה, המתנחלים פתחו בקמפיין להחרים את כל מוצרי תנובה.

"כששמעתי על השבר בין רייכמן עימו אני מיודדת שנים, היה ברור לי שאני מפגישה אותו עם ראשי המתנחלים לסולחה. כל הלילה הייתי במרוץ מרתוני של טלפונים להושיב את הצדדים הניצים יחד. הושבתי את כל מועצת יש"ע במשרד עורכי הדין שלי בן-זוגי והודעתי להם שהם לא עוזבים את פתח המשרד עד שיוצא 'עשן לבן'".

בין גישור ופישור, בין רייכמן למתנחלים, ביקשה גם לעשות למען עירה והקימה, סניף של מת"ן - בית מדרש מקומי לנשים, בו מתנהלים לימודים תורניים, לצד לימודי מגדר. בית המדרש מקיים גם לימודי בת–מיצווה לאימהות ובנות. ובעתיד, מתכננת לביא לחשוף גם בנות חילוניות לפרויקט בת המצווה.

כשנשאלת לביא לפשר עשייתה המגוונת היא עונה:

"כל חיי, מלווה אותי תחושה שקיבלתי לפיד למשמרת, אותה אני מנסה לתרגם למילים ולמשמעות התרבות העכשווית...המשותף לעיסוקי המגוונים, לכאורה, הוא הרצון לבנות חברה טובה יותר, צודקת יותר, שוויונית, פלורליסטית, ראויה.

העוולות החברתיות, הניכור, האנטגוניזם לדת, המתחים הגואים והשימוש בדת ככלי פוליטי- אינם מנחים לי. מבחינתי זה סוג של תיקון עולם ויש תוצאות לכך".

בימים אלו, ממש היא עסוקה בפרויקט הבא שלה, למען קולה של האישה. היא עומלת בשקידה על כתיבת ספר הסוקר את פועלן של נשים יהודיות לאורך ההיסטוריה, שיצא לאור בעוד כחצי שנה. היא לא מוכנה לנדב פרטים נוספים ורק מבטיחה שהספר יהיה 'הדבר החם הבא'.

ויש לה גם חלום, להקים מוזיאון 'האישה היהודייה', כיוזמה חברתית תרבותית שתפנה זרקור למקומן של הנשים בהיסטוריה היהודית ולתמורות בחיי היום יום במציאות המשתנה.

   



והרשות נתונה, ערוץ 10
צהרי שישי וערבי חג
בשעה 13:30


למידע על התוכנית


תפילת נשים

פסיפס נשי של
תפילות וסיפורים

ביקורות וסקירות

שלחו שאלות והערות

שתפו בתפילות וטקסים

 

 
 

                                                                                                                                                                 דוא"ל לפניות הגולשים