מאמרים

   

תפילת נשים

 
 

דתיה ודמוקרטית
ד"ר עליזה לביא, מתוך "הארץ"

הדת היהודית חייבת לחזור לסובלנות ולפשרנות שאיפיינו אותה פעם.

מפת התכנים הישראלית עוברת בימים אלה זעזוע קשה. המאבק בין ההסכמה הדמוקרטית הישנה, שאיפשרה לנו לשרוד למרות הניגודים והסתירות בינינו, לבין טוטליות מתגברת של ציווי דתי, קורע את ישראל מבפנים. ההתנתקות החד-צדדית מעזה וההתייחסות למפונים הביאה לפוטנציאל של התנתקות ממשית בין ציונים-דתיים לשאר הישראלים ולמוסדות המדינה. השבר בין הדתיות הלאומית ללאומיות החילונית עמוק הרבה יותר ממה שהעין רואה, ולכן יש לדון בו בהקדם, שמא הנזק יהיה ללא תקנה.

כשהוקמה, ישראל היתה דמוקרטיה חילונית קלאסית. הציבור שמשמאל ורוב מפלגות המרכז והימין היו בעלי מסורות אירופאיות, של מדינות שיסודותיהן אינם דתיים. שני הרכיבים הדתיים בישראל, הציוני והחרדי, היו אז רק כינור שני במקהלה. בעבור השנים תפס הציבור הדתי מקום מכובד בקדמת הבמה הישראלית. עם גלי העלייה המסורתית, התחזקות הממשקים שבין הימין הלאומי לציונות הדתית ולחרדים והעמקת השסעים המבניים, נהפכה ישראל ממדינה דמוקרטית-חילונית למדינה יהודית-דמוקרטית. ההגדרה "מדינה יהודית ודמוקרטית" היתה לציר מרכזי של המהות הישראלית.

אבל כעת בא הלל וייס מימין ומבקש למחוק את היסוד הדמוקרטי מהמשוואה, ואילו אברהם בורג משמאל רוצה לדלל את היסוד הדתי ברכיבים הלאומיים. במקביל, חזונם של הערבים-ישראלים שואף לעקר כליל את "היהודית" שבמשוואה.

לנוכח האיומים על עקרונות היסוד של ישראל, הגיע הזמן לנסח משוואה חדשה, שלא מתנערת מאלה שקדמו לה, אלא מעצימה אותן. לפי משוואה כזאת, ישראל צריכה לאפשר לי להיות גם יהודייה וגם דמוקרטית. זה סדר יום שהדגש בו אינו דת או מדינה, והוא מכיל ניגודים ולא קרע ביניהם.

לכאורה, יש משהו אטרקטיווי בשיח הקצוות - אלה טהורים ואלה מוחלטים, ויחד הם הולכים עד הסוף על חשבון השאר. עבורם, לא לגיטימי לבנות גשרים. האם עלינו להגיע לפי תהום רק משום שמעטים וקיצונים פיתחו עיוורון לאפשרות של חיים משותפים, על אף הניגודים והסתירות? למעשה, רוב הישראלים אומרים "לא" לקיצוניות הקורעת ונענים לאתגר של חיים בתוך השוני.

המתח בין דתי לדמוקרטי נובע מוויכוח על מקור הסמכות בישראל - האדם לעומת האל, ההלכה מול החוק, הכנסת או בית הכנסת. הכשל בנוסחות אלה הוא מחשבת "או-או". אבל למה לא לשלב? כך, על החלופה להיות "גם וגם" - גם דתי וגם דמוקרטי. הדתייה שבי היא הקשר לעבר ולמסורות שבו; הדמוקרטית שבי היא הגשר לכל בני האדם השונים ממני - דתיים מזרמים אחרים, חילונים, ואלה שאינם בני עמי, אבל הם אנשים טובים באשר הם.

איני רוצה לחיות רק באחד העולמות, אלא מבקשת את עושר הדורות עם הגיוון המדהים של הדור, התקופה והאחרים שאינם כמוני. וכשם שהרוח נושבת מהדמוקרטיה פנימה, אל עולמות הדת, כך הרוחניות היהודית מוזמנת על ידי להעניק ממדים חדשים ונוספים לדמוקרטיה.

אם מאגרי הרוח היהודית יהיו סגורים בפני אנשי העת החדשה, הם יילכו לשדות אחרים ורחוקים ולא יהיו לנו. זאת בליה רוחנית מסוכנת. לכן, נדרשות פשרות רבות: הדמוקרטיה צריכה לקבל את מתנגדיה בסובלנות עילאית; הדתיות חייבת לחזור לרגישות, לרכות, לסובלנות ולפשרנות שאיפיינה אותה לפני ההשתלטות העוינת של אלה והנטישה של אלה. כנגד וייס ובורג, הקורעים את ישראל, חייבים הדתיים-דמוקרטים להציג דגם שמכיל ניגודים - דגם מאתגר, אבל מפרה.

הכותבת היא מרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן.

   


פסיפס נשי של
תפילות וסיפורים

ביקורות וסקירות

שלחו שאלות והערות

שתפו בתפילות וטקסים




והרשות נתונה, ערוץ 10
צהרי שישי וערבי חג
בשעה 13:30


למידע על התוכנית

 
 

                                                                                                                                                                 דוא"ל לפניות הגולשים