מאמרים

   

תפילת נשים

 
 

מיגדר, שיח חדשותי ו"עם חמוש"
ד"ר עליזה לביא,
מתוך "הארץ"

בשעות האחרונות של מגעים דיפלומטיים נמרצים, בעת הקריאות האחרונות לסדאם חוסיין להתפרק מנשקו, ראוי לזכור ולהתרות, כי מצבי מלחמה, חירום או משבר רק ממחישים את ההשתתפות המותנית של נשים-מרואיינות בשיח החדשותי-תקשורתי.

מרואיינים, ולא מרואיינות, בשיח החדשותי בישראל זה דבר טבעי. כלומר, זה מצב של העדפה מכוונת, גם כאשר יש חלופות. מחקרים מלמדים כי 90% מהמרואיינים ברדיו הם גברים. ההעדפה הזאת נובעת, במידה רבה, מהנטייה, המשותפת לכל אמצעי התקשורת, להסתייע במרואיינים המוכרים היטב לציבור והנתפסים כבעלי סמכות. נטייה זו מעניקה עדיפות מובנית לגברים, בגלל התפקידים שהם ממלאים, או מילאו בעבר. המונח "לשעבר" שב ועולה כאשר מציגים את המרואיינים. כיוון שגברים הם שמילאו בעבר תפקידים כאלה, ממילא בולט חלקם גם בקרב ה"לשעברים".

במקרה הישראלי יש עוד הסבר אחד לפחות להעדפה המכוונת של גברים: העיסוק הנרחב בנושאי ביטחון וצבא, המשקף מצדו תפיסות-על של חברה במלחמה, או של "עם חמוש". יש הטוענים כי מיעוט הנשים בתחומים אלה הוא שגורם, מטבע הדברים, לבולטות הגברית. עם זאת, אין להתעלם מכך שיש עורכות ועורכים המודים בגלוי שהם מעדיפים מרואיינים ולא מרואיינות, פרשנים ולא פרשניות.

גברים נתפסים כבעלי תפישה, הבנה וניסיון אישי בנושאי ביטחון והגנה. נושאים אלו, השולטים בסדר היום הישראלי ומלווים אותו בקביעות, העצימו את האחיזה הגברית והשרישו את מעמדם של גברים כגורמי סמכות בלעדיים. תחת המעטה הלגיטימי של אצטלת הביטחון התפתח, באופן עקבי ושיטתי, מעין סולם עדיפויות שהופנם בקרב קהילת התקשורת כולה.

מחקרים העוסקים ביחסי צבא-חברה הצביעו על קשר בין הצבא לבין עיצוב המבנה האזרחי בישראל. התהליך התרבותי של התפתחות חברה מיליטריסטית בישראל והזיהוי הקרוב של הצבא עם המדינה הכתיבו היווצרות מבנים גבריים והעצימו את האבחנות בין גברים לבין נשים. ב"מבצר אזרחי פתוח" התגבשה החברה הישראלית, שבה הוענק לנושא הביטחון מעמד מרכזי בהבניית החיים במדינה ובמוסדותיה. השיח החדשותי הישראלי, כאחת הזרועות של "המיליטריזם האזרחי", תרם - וממשיך לתרום - לקיבועו של הפער הממוגדר לא רק במערכת הצבאית, אלא גם במערכת האזרחית.

מצבי מלחמה, חירום או משבר רק ממחישים את ההשתתפות המותנית של נשים-מרואיינות בשיח החדשותי-תקשורתי. נשים, בדרך כלל, נעלמות ונאלמות. גברים, הנתפסים כבעלי סמכות וכמקריני ביטחון, תופסים את קדמת הבמה. במצבים כאלה עוסקים אך ורק בחדשות "קשות", בהתאם להגדרות המקובלות והמוכרות שעוצבו על-ידי גברים. חדשות "רכות", או נושאים ותחומים המהווים גומחות שבהן אי השוויון המיגדרי עשוי להיות פחות בולט, נדחקים לשוליים או נעלמים לחלוטין. לא רק רוב המרואיינים הם גברים. כך גם מי שמאייש את המיקרופונים. כך אירע במלחמת המפרץ בראשית שנות התשעים שבמהלכה שדרניות/מראיינות נעדרו מתוכניות החדשות והאקטואליה.

כדאי לזכור, בהקשר זה, את עדותה של עורכת ב"קול ישראל", שרואיינה במסגרת מחקר אקדמי: "בזמן מלחמת המפרץ פתאום היה שבר, לא נתנו לנשים להגיש… עטפו את זה בכל מיני נימוקים, כמו 'איך תוכלי לעמוד מול מיקרופון, אם יקרה משהו בבית שלך'. כשהתקוממנו, אמרו שזה לא בגלל שאנחנו נשים, אלא בגלל שיש מגישים יותר טובים".

כך, אם משהו לא ישתנה, יקרה, מן הסתם, גם במלחמה הבאה.

ד"ר עליזה לביא מלמדת במחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטת בר-אילן.

   


פסיפס נשי של
תפילות וסיפורים

ביקורות וסקירות

שלחו שאלות והערות

שתפו בתפילות וטקסים




והרשות נתונה, ערוץ 10
צהרי שישי וערבי חג
בשעה 13:30


למידע על התוכנית

 
 

                                                                                                                                                                 דוא"ל לפניות הגולשים