מאמרים

   

תפילת נשים

 
 

על פרס לנשא את הנשיאות
ד"ר עליזה לביא, מתוך
מעריב - דעות

מאז הושבע נשיאה החדש של ישראל לתפקידו (בשבוע שעבר), הספיק לקומם נגדו פלח מהותי של אזרחי המדינה, בשתי התבטאויות פוליטיות שאינן מייצגות קונצנזוס ישראלי.

אפשר לפרש את התבטאויותיו של פרס כ"התחלקויות", שמקורן בהרגלים רבי-שנים המאפיינים פוליטיקאי ותיק. אדם הרגיל לנצל כל במה אפשרית להצגת עמדותיו, מתקשה לחדול מכך באחת. עם זאת קשה לתאר, כי עם כל ניסיונו הציבורי, לא הבין, מלכתחילה, כי היסוד המאפיין של המשרה בה חשק ביותר, הוא היותו "כלוב של זהב", שאינו מאפשר התבטאויות בנושאים שנויים במחלוקת.

על פרס להפנים בהקדם האפשרי, שהמדיניות, הפעילות המפלגתית והפוליטיקה, פינו את מקומן בחייו לממלכתיות. על האזרח מספר אחד לעסוק בשיקום כבוד מוסד הנשיאות, בהחזרת אמון הציבור בתפקיד ובמאמץ להיות נשיא של כולם.

הדרך הנכונה היא הרחבת הגדרת הנשיאות לתחומים חדשים, שימעיטו מחלוקות ויעוררו הזדהות בקהלים רבים. אפשרות מתבקשת והכרחית היא שייראה עצמו כנשיא העם היהודי כולו. היבט חדש זה על מוסד הנשיאות עשוי להחזיר את הרלוונטיות למשרה הרמה, שיש כבר רבים הכופרים בצורך קיומה. ההגדרה "נשיא מדינת ישראל" צריכה להחיל עצמה על כלל העם היהודי. נשיא היהודים שכאן והיהודים ששם, מכל הזרמים ומכל הקהילות. נשיאם של אזרחים ישראלים שחיים במדינת היהודים ושל יהודי העולם שיש להם דיאלוג מסוג זה או אחר עם המדינה.

פרס החל את תפקידו בימים קשים לא רק לבית הנשיא, אלא למדינה כולה. משבר ערכים, פערים חברתיים מתרחבים, פערים כלכליים מתעצמים, זהות יהודית סדוקה, חברה שאיבדה את תחושת השיתוף והמחויבות האישית.
 
דור העתיד הישראלי מגלה חוסר הזדהות הולך וגובר עם המדינה. מחזור גיוס אוגוסט 2007 הוא הקטן ביותר בשנים האחרונות – 25% מגילאי 18 לא התגייסו. יותר ויותר צעירים מחפשים את עתידם במדינות זרות, חיים כ"גולים" מרצון ומגדלים שם דור חדש לגלות.

גם בקרב צעירי הקהילה היהודית הגדולה ביותר – האמריקנית, התגלו בסקרים אחרונים סדקים עמוקים המעמידים בספק קשר עתידי בין המדינה היהודית ליהודים אזרחי מדינות המערב. המחקרים, שנערכו בקרב כמיליון וחצי יהודים בגילאים 30-20, מלמדים שישראל אינה מהווה מרכיב מרכזי בהגדרת זהותם. ובתחושת השייכות לעם היהודי חלה נסיגה ניכרת עם הגיל.

הניכור וחוסר העניין כלפי מדינת ישראל נובעים משתי סיבות מרכזיות: האחת חרדה קיומית - התחושה הצוברת תאוצה, גם אם רבים נזהרים מלבטאה, שמדינת ישראל אינה מספקת ביטחון או כפי שכתב גארי רוזנבלט עורך ה"ג'ואיש וויק": "אין ערובה שישראל תשרוד". הסיבה השנייה: היעדר מנהיגות לאומית שתדע להעמיד חזון של ממש ותפעל להגשמתו. בנייר עבודה שהוכן לכנס "המכון לתכנון מדיניות העם היהודי" שהתקיים לפני כשבועיים בירושלים, הוצגה ההערכה כי "עתידו של העם היהודי איננו מובטח". במסמך אחר שהוצג בכנס, נאמר: "העם היהודי עומד בפני בעיה חמורה של היעדר מנהיגות ברמה גבוהה, רוחנית, פוליטית ומקצועית - וללא שום התפתחות חיובית נראית לעין."

על רקע זה יש לפרס הזדמנות להירשם בתולדות ישראל (והתפוצות), כמי שנטל על עצמו לראות בעם היהודי כולו אורגניזם חי אחד - לאחות קרעים בתוך המדינה, לעורר ביהודי התפוצות קירבה וגאווה מחודשת במדינה היהודית, לרפא תחלואים חברתיים, לעורר ערכים גוססים, לעודד חינוך להכרות עם היהדות על גווניה בארץ ובחו"ל, לנטרל את "שנאת החינם" המהווה איום על הבית השלישי ולהחיות את התרבות היהודית וערכיה.

פרס הוא איש חזון ומעש. במעמדו החדש, טוב יעשה אם במקום להכניס את משרת הנשיא למגרש המאבקים הפוליטי, יכתיב לעצמו חזון חדש: "ישראל חדשה לאזרחיה וליהודי העולם". מדובר בחזון מאתגר, רחב יריעה, מעורר תקווה, שפרס – בכישוריו המוכחים, בניסיונו העתיר ובקשריו חובקי העולם – מסוגל לממש.

ד"ר לביא, מרצה במחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטת בר-אילן.

   


פסיפס נשי של
תפילות וסיפורים

ביקורות וסקירות

שלחו שאלות והערות

שתפו בתפילות וטקסים




והרשות נתונה, ערוץ 10
צהרי שישי וערבי חג
בשעה 13:30


למידע על התוכנית

 
 

                                                                                                                                                                 דוא"ל לפניות הגולשים