מאמרים

   

תפילת נשים

 
 

זה פוגע גם בנשים
ד"ר עליזה לביא,
מתוך "הארץ"

התפטרותו של עמרם מצנע ופרישתו הן חוליות נוספת בשלשלת האכזבות, שהנחילו לפוליטיקה בישראל הגנרלים המוצנחים. נטישת תפקידו כמנהיג מפלגה, זמן קצר לאחר היבחרו, ממחישה יותר מכל את חוסר הבשלות ואולי אפילו את היעדר הידע הנדרש להתמודדות.

מצנע, כקצינים בכירים לפניו ולאחריו, סומנו כמנהיגים פוליטיים עוד טרם פשטו מדים. יש מי שהוקסמו ממראה הדרגות או מתחושת הביטחון הקיומי שאלה הקרינו, ויש מי שראו במהלך זה מעשה טבעי ומתבקש. אלה גם אלה לא ייחסו חשיבות למחיר של קיצור הדרך. למעשה, התעלמו לחלוטין מהמשמעות של אי צעידה בנתיב הייסורים, שהיא מנת חלקו של כל פוליטיקאי מתחיל.

"קפיצת הדרך" בין מוסדות הצבא לבין מנגנוני החברה האזרחית השפיעה, בין השאר, על אופי החברה הישראלית עד כדי שיש מי שמאפיינים אותה כחברה מילטריסטית. ביסודו של המעבר המהיר מהפיקוד הצבאי לצמרת הפוליטית עומדת השקפת עולם: מי שהיה טוב בארגון הצבאי ודאי יאה לחיים הפוליטיים. מי שמבין בטופוגרפיה ובסימון נקודות ציון, וודאי לא יטעה בנבכי הפוליטיקה וברזי הדילים. כישלונם של מצנע ושל קודמו בתפקיד אהוד ברק, מחזקים את הרושם שזו השקפת עולם כוזבת.

מדינת ישראל לדורותיה רוויה במנהיגים פוליטיים בוגרי הפיקוד הצבאי, שהגיעו לתפקידם הציבורי ב"מסלול המקוצר". אין עוררין על תרומתם של הבולטים שבהם, אך רובם המכריע של מנהיגים אלה לא חרג ברמתו מהממוצע המקובל ולעתים אף ירד ממנה. המסלול הפוליטי המקוצר משמש ביטוי להון אנושי הנרכש במערכת הצבאית ובשלוחותיה כדוגמת קשרים חברתיים, יוקרה, תהילה וכדומה. וליתר דיוק, יתרונות פוליטיים אלו הם מנת חלקם של גברים, שהתאפשר להם במסגרת שרותם הצבאי לצבור "צידה לדרך" באופנים שונים.

המציאות הביטחוניסטית הזאת מחזקת את הדימוי המצ'ואיסטי של החברה הישראלית ופוגעת בסיכויי השתלבותן של נשים בניהול המדינה ומוסדותיה. הסכנות הקיומיות מאז קום המדינה ועד היום, הטמיעו בקרב הציבור הישראלי סולם קריטריונים קשיח כמעט לחלוטין, בו מידת הזיקה לנושאי ביטחון תופסת חלק דומיננטי בסל התכונות של המנהיג. העובדה, שסדר היום הביטחוניסטי תופס מקום ראשון בסדר העדיפויות של המדינה, מעניקה יתרון מובנה לגברים, מציבה אותם בתפקידי מפתח בחיים הציבוריים ומנציחה את מעמדם.

התבוננות על הזירה הציבורית-פוליטית הישראלית מראה שהחברה הישראלית היא חברה הממוגדרת ביותר בעולם המערבי. אבני הבניין של התלכיד הציבורי ממוגדרים. רשת המוסדות החברתיים שהוקמו, תפקידי מפתח ציבוריים, משרות פוליטיות אינם פתוחים בפני נשים וגברים באופן שווה. הטיה מיגדרית זו אינה רק ברמת הרובד העילי של בריתות, קשרים, חברויות והזדמנויות. המדובר בהטיה המצויה גם ברובד העמוק של עצם קביעת הקריטריונים והכשירויות הנדרשים לאיוש תפקידי הנהגה. כך למשל, תכונות וכישורים הנדרשים בחברה הישראלית לתפקידי הנהגה אזרחיים כוללים העדפה מוטמעת לבעלי רקע פיקודי צבאי וממילא הם עצמם מהווים חסם (אובייקטיבי כביכול) בפני נשים.

פרופסור דפנה יזרעאלי, חלוצת חקר המיגדר בישראל שהלכה לעולמה לפני כחודשיים, טענה, שמשטר המיגדר בצבא קָבַע והנציח מערכת מפלה, שכן הוא מושתת "על חלוקת עבודה ומבנה כוח ממוגדרים הן רשמית והן לא רשמית". מעמדן המשני של נשים בצבא משליך על שיעתוק אי-השוויון בין המינים בחיים האזרחיים.

ראיה זו של מבנה החברה הישראלית מלמדת, כי האנרגיות האנושיות המשמשות כמקור החברה האזרחית, הן במידה רבה פרי בית האולפנה הצבאית. מידת ההתאמה לתפקיד נדחקת מפני המעטפת הצבאית, המקרינה מקור סמכות ולגיטימיות. במילים אחרות ניתן לומר, כי שירות צבאי במסגרות הפיקוד הבכיר, מעניק כרטיס כניסה חופשי למועדון ההנהגה האזרחי.

שרות צבאי נתפס לחובה האזרחית העיקרית של גברים. חלק עיקרי מהתפקידים ה"יוקרתיים" בצבא מאויש אך ורק על ידי גברים וסגור בפני נשים. מבלי להיכנס לדיון בסוגיית הריבוד המיגדרי בצבא, הרי בכל מקרה לא ניתן שלא לזקוף אצבע מאשימה כלפי השלכות הארגון הצבאי על מבנה החברה האזרחית. ובעיקר ביטויה: מנהיגים שהוצנחו ופעמים רבות הומלכו ב"מסלול המקוצר".

אמנון ליפקין-שחק, איציק מרדכי, אפי איתם, אהוד ברק, עמרם מצנע הם רק חלק מבנק ההשקעות שלא נתנו תשואה פוליטית ראויה. שמם הלך קסם על רבים וגם דרכם לצמרת הייתה סוגה בשושנים. החברים כבר היו שם. השותפים לקודים, לנורמות ולהורדת הפקודות. כאמור, נשים אינן חלק מחבורה זו ולרוב שלא ברצונן. הן הנפגעות הראשיות ברמה האישית הפרטית. לא משום שהן אינן יכולות או פחות טובות אלא משום שאלו הכללים. נשים משלמות מחיר אישי וציבורי. אישי - על הפסד הזדמנויות וציבורי – על הדימוי ועל התמורה האזרחית באיוש תפקידים אלו. אך הנפגעת העיקרית זו החברה הישראלית המנוהלת על ידי חונטה צבאית ומקורביה.

ד"ר לביא מלמדת במחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטת בר-אילן.

   


פסיפס נשי של
תפילות וסיפורים

ביקורות וסקירות

שלחו שאלות והערות

שתפו בתפילות וטקסים




והרשות נתונה, ערוץ 10
צהרי שישי וערבי חג
בשעה 13:30


למידע על התוכנית

 
 

                                                                                                                                                                 דוא"ל לפניות הגולשים