מאמרים

   

תפילת נשים

 
 

למנות יועצת הלכה בלשכת הרב הצבאי הראשי
ד"ר עליזה לביא, מתוך
nrg

לפתע, כמעט שנתיים אחרי שחיילי צה"ל אהוד גולדווסר ואלדד רגב נפלו בשבי חיזבאללה, נזכרו בממשלה ובצה"ל להעלות את בעיית העגינות של קרנית, אשתו של אהוד. העיתוי ודאי אינו מקרי. וגם החיפזון בו התנהלה הסוגיה. האפשרות שהשניים יוכרזו כחללים היא חלק מהמו"מ המתיש מול חיזבאללה, המנצל בציניות מרושעת וכמעט בלתי אנושית את הרגישות שמגלה ישראל לחיי אזרחיה וחייליה.

ברמה העקרונית, שאלה זו למרבה הצער איננה חדשה. היא מלווה את צה"ל מאז הקמתו לפני 60 שנה. היו מקרים של עשרות עגונות; הידועים בהם התרחשו אחרי הטבעת אח"י "אילת" ב-1967 וטביעת הצוללת "דקר" שנה מאוחר יותר. בשני המקרים היה זה הרב הראשי לצה"ל דאז, הרב שלמה גורן, שמצא את הדרכים להתיר את העגונות. והיו גם מקרים של חיילים בודדים שעקבותיהם נעלמו. הידוע בהם הוא רון ארד, שרעייתו תמי עגונה מזה 22 שנים.

ברוב המקרים, בהתאם למסורת היהודית הברורה, נעשו ונעשים כל המאמצים האפשריים על מנת להתיר את האשה מכבלי העגינות. ההלכה ליברלית בנושא זה ומוכנה לקבל עדויות שבכל הליך אחר לא היו מגיעות אפילו לפתחו של בית הדין. מצוקתה של האשה מחד, והחשש מפני איסור עריות אם תורשה להתחתן כאשר בעלה עודנו בחיים, מקשים ביותר על הפוסקים, אך כאמור – הקו המנחה הוא להקל.

אלא שלא תמיד הקולא ההלכתית היא גם קולא אנושית ואישית. שהרי יש בדיוק שתי דרכים להתיר את העגונה: או שבעלה יאותר בחיים או שייקבע מותו. לצערנו, בתקופתנו יש לא מעט עגונות שבעליהן חיים ומסרבים לתת להן גט ובתי הדין אינם ממהרים לכפות על בעל לתת גט, וגם לא להפעיל סנקציות על בעל סרבן, אבל לא זה הנושא שלנו הפעם.

לכן, ברוב המקרים מדובר על הצורך לקבוע שהבעל שוב אינו בין החיים – ומובנות ההשלכות הרגשיות הקשות, במיוחד כאשר הספק מקנן, התקווה קיימת ואין קבר להשתטח עליו.

מכאן נובע, שאת ההליך כולו יש לבצע לא רק בזהירות הלכתית מופלגת, אלא גם ברגישות אנושית מופלגת לא פחות. על אחת כמה וכמה – כאשר מדובר באשה צעירה, שזה עתה החלה את חייה המשותפים לצידו של בעלה, כמו במקרה של קרנית גולדווסר.

ההכרעה היא הלכתית, והמוסמך לעשות זאת הוא רב. אבל לא כל רב יכול וצריך ליטול על כתפיו שאלות כאלו. מדורי דורות מקובל, שהתרת עגונות היא לא עניין של רב הנושא תואר זה או אחר, אלא של גדולי הוראה ומי שהתמחו בנושא. כך, למשל, ניתן לציין בדור הקודם את הרב משה פינשטיין, גדול פוסקי ארה"ב, שהתיר למעלה מ-2,000 נשים עגונות לאחר השואה. אם השאלה מגיעה לרב שאינו מרגיש בטוח די הצורך, חובה עליו לשתף בהכרעה את רבותיו שלו.

וכאמור, כשם שההכרעה היא הלכתית, כך ההליך חייב להיות אנושי. לא ייתכן שקרנית גולדווסר תשמע ברדיו על התחלת התהליך שעשוי להסתיים בכך שהיא תוכרז כאלמנה. זה כל כך מובן מאליו, עד שקשה להאמין שבכלל צריך לומר זאת. אך לדבריה של קרנית כך בדיוק הדבר נודע לה - מהחדשות:

"אנחנו אחרי יום קשה בכנסת על סף המבזה. משפחה ששנתיים חייה חיים נוראיים צריכה להתחנן לשרים שיאשרו עסקה להחזרת הבנים, ואז בדרך הביתה אני מקבלת טלפון שהתיק נמצא כרגע אצל הרב הצבאי הראשי."אני לא מספיקה להודיעה את זה לאחים של אודי לא מספיקה לבדוק אם אמא של אודי בסדר, סבתא שלי עוד לא יודעת, אמא שלי, אחי. אף אחד לא יודע ואני שומעת את זה בחדשות. אני לא מבינה - לא מספיק קשה לנו? לא מספיק רע לנו?".

ראוי שכל עגונה – ובמיוחד בנסיבות קשות וכואבות כמו אלו שאנו ניצבים בפניהן בנושא החיילים החטופים – תלווה בידי "תלמידת חכמים" או "יועצת הלכה". אשה בעלת ידע והתמצאות בעולם ההלכה ובכליו, המצוידת בגישה אנושית (פסיכולוגית, עובדת סוציאלית) ובעיקר בעלת ניסיון. תפקידה יהיה להסביר לעגונה בפרט ולמשפחה בכלל את התהליך, את ההתלבטויות ואת דרך מסורת הדורות היהודית.

זהו לא רק מעשה נכון ומחויב מבחינה אנושית ומוסרית, ומילוי הצו הנצחי של "ואהבת לרעך כמוך". זהו גם מעשה הכרחי, ומחויב מצד הסמכות הרבנית, אשר בכך תחזק את מעמדה בעיני מי שיושפע יותר מכל מן ההחלטה – הנשואה, שהפכה לעגונה ועלולה למצוא את עצמה אלמנה.

חובה למנות "תלמידת חכמים" או "יועצת הלכה" בלשכת הרב הצבאי הראשי – ויפה שעה אחת קודם!!!!!

ד"ר לביא מרצה במחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטת בר אילן.

   


פסיפס נשי של
תפילות וסיפורים

ביקורות וסקירות

שלחו שאלות והערות

שתפו בתפילות וטקסים




והרשות נתונה, ערוץ 10
צהרי שישי וערבי חג
בשעה 13:30


למידע על התוכנית

 
 

                                                                                                                                                                 דוא"ל לפניות הגולשים