מאמרים

   

תפילת נשים

 
 

שרת החינוך ומלחמתה ביהדות
ד"ר עליזה לביא

אחרי קיץ בו ניהלה שרת החינוך - פרופ' יולי תמיר - מאבק שהנחית מכת מוות על תגבור לימודי יהדות, אי אפשר שלא לזהות את האידיאולוגיה הפוליטית המנחה אותה. מי שציפה שהרקע המקצועי של הפרופסור לפילוסופיה, שלימדה בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל-אביב ינחה את דרכה כשרת חינוך - התבדה. החלטותיה העקביות וחרדתה הברורה מהתרבות היהודית הובילו אותה לבטל את מעמדו העצמאי של המטה לקידום החינוך לאזרחות וליהדות ("מטה שנהר-קרמניצר") - גוף שהוקם על רקע היחלשות לימודי היהדות בבתי הספר. תפישתו המוצהרת של המטה היא, כי "יש לבסס את הידע של התלמידים במורשתם, תוך חיבורה לתרבות הדמוקרטית  והדגשת הערכים התרבותיים, הרוחניים, החברתיים והטמעתם." וכאילו לא די בכך, החליטה תמיר לקצץ ביד גסה במספר בנות השירות הלאומי המלמדות יהדות בבתי הספר.

אחרי חופשת הקיץ בה הכריז רה"מ - אהוד אולמרט, כי הוא קודם יהודי ורק אחר-כך ישראלי, אי אפשר שלא להיזכר בגאורג רפאל טמרין שתבע ב-1970 מבית המשפט לשנות את סעיף הלאום בתעודת הזהות שלו מ"יהודי" ל"ישראלי". בנימוקי הבקשה נאמר: "לפי מיטב הבנתי היום כבר קיים לאום ישראלי מגובש, הנני משתייך אליו לפי כל הקריטריונים הסובייקטיוויים (הזדהות, הרגשת השתייכות, נאמנות והצהרה על כך)". תביעתו נדחתה על-ידי השופט יצחק שילה, שפסק כי: "אין אדם יכול ליצור בהבל פיו לאום חדש ולומר אני משתייך אליו... יכול אני לומר בפה מלא כי אין אומה ישראלית קיימת בנפרד מאומה יהודית". מאז ניסה עוזי אורנן, בשם עמותת "אני ישראלי", לערער פעמיים על קביעה זו (ב-2003 וב-2006) ודרש לממש דה-יורה את זכותו הבסיסית להשתייך ללאום הישראלי. גם דרישתו נדחתה.

הצהרת אולמרט, תביעות טמרין ואורנן וביטול מעמדו העצמאי של "שנהר-קרמניצר" על ידי תמיר צמחו מאותו מקור: היעדר ההסכמה לאומית בכל הקשור לסוגיית דמותם של המדינה היהודית-דמוקרטית ותכניה המתכנים "ישראליים". היעדר ההסכמה מתבטא, בין השאר, בבחירתם של רבים בזהות לאומית ישראלית בלבד, או בזהות של "קודם כל ישראלי ורק אחר-כך יהודי".

אסור לזלזל בתרבות הישראלית שצמחה כאן ובייחודה. בתחילת דרכם שילבו אנשי ה"יישוב החדש" מורשת יהודית ועצבו אותה יחד עם הווי, תרבות וערכים שהלכו והתהוו. אך ככל שנקף הזמן, האקלים התרבותי - שהושפע מגלובליזציה, אמריקניזציה ושאיפה להיות ככל האדם - טשטש את האחיזה היהודית. מעמדה של התרבות היהודית נדחק עד להיותה מאוסה ומשעממת. שריד לעולם גלותי ומאיים.

היהדות איננה רק דת. מדובר ברצף היסטורי, אינטלקטואלי ותרבותי רחב יריעה. מטען מוסרי. אדם לא חייב להיות דתי כדי לשאוף שילדיו יגדלו על מורשת כזו כערך מוסף גבוה לישראליות צרופה. הפרופסור דוד אוחנה אומר בספרו "הישראלים האחרונים": "אם 'מדינת היהודים' ואם 'מדינת כל אזרחיה', הישראלים מחויבים לשמור על רצף תרבותי יהודי באמצעות ארון הספרים היהודי, הישראלי והאוניברסאלי." ומה הוא מטה "שנהר-קרמניצר", אם לא אותו ארון בעל שלושה מדורים? בין עקרונותיו המובילים של המטה: "פלורליזם תרבותי על ארבעה צירים בתחומי הדעת: תרבות יהודית אוניברסאלית, שפה וספרות עברית, ציונות, לימודי א"י. התייחסות למקצועות לימוד רבים בשאיפה למציאת חיבורים ביניהם." זוהי תפישת היהדות שלא כדתית בלבד, אלא כמורשת תרבותית, כנכס רוחני וכצורך קיומי.

גם בציבור המכונה חילוני מתגלים לאחרונה יותר ויותר סימני אי-נחת מפירות מדיניות החינוך, שדחקה את התרבות היהודית לטובת חילון הערכים. הורים שהיו תלמידים בשנות החמישים, הששים והשבעים, נדהמים לגלות את דלות החומר היהודי/תנכ"י הנלמד בבתי הספר של ילדיהם. צעירים חילוניים מתלוננים על בורות ונכות בכל הקשור ל"ארגז הכלים היהודי". רבים מעידים שהזהות היהודית נבטה אצלם רק בעקבות המסע לפולין. חמורה העובדה כי יש צורך בטיפול בהלם נוסח אושוויץ, על מנת לעורר בנוער שאלות של זהות, הזדהות והכרות ראשונית עם מקורותיו היהודיים.
החלטתה האומללה של תמיר לנטרל את מטה "שנהר-קרמניצר" ודחייתה הגורפת את מיזמי התרבות היהודית הן טעויות חמורות בעלות השלכות מרחיקות לכת, שחלקן מבצבץ כבר עתה. לדוגמה: המרוץ ההמוני להשגת דרכונים זרים, עדיף אירופיים, "שיהיו לעת צרה".

ד"ר לביא מרצה במחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטת בר-אילן.

   


פסיפס נשי של
תפילות וסיפורים

ביקורות וסקירות

שלחו שאלות והערות

שתפו בתפילות וטקסים




והרשות נתונה, ערוץ 10
צהרי שישי וערבי חג
בשעה 13:30


למידע על התוכנית

 
 

                                                                                                                                                                 דוא"ל לפניות הגולשים