מאמרים

   

תפילת נשים

 
 

בלילה הזה

ד"ר עליזה לביא, "הארץ"


אושוויץ. פסח 5075
ערב פסח תש"ה, 1945. שתי נשים צעירות צועדות בצעדת המוות מאושוויץ לתחומי גרמניה הישנה. שתי חברות: טובי טרקלטאוב ועליזה קליין. טובי לא זכתה להגיע אל השחרור, עליזה הגיעה. רגע לפני מותה מסרה טובי לחברתה ספרון זעיר בכריכת בד כחולה, תוכו עשוי נייר טואלט מקופל. רק עשרות שנים לאחר מכן תגלה עליזה מה החזיקה: הגדה של פסח, שטובי כתבה במחנה. עליזה לביא על הגדה שכל אורכה שש שורות.

ההגדה של טובי. ההגדה הובאה למשמרת במכון ללימודי השואה על שם חדוה אייבשיץ בחיפה ע"י חברתה עליזה קליין

 

ערב פסח תש"ה, 1945. שתי נשים צעירות צועדות בצעדת המוות מאושוויץ לתחומי גרמניה הישנה. שתי חברות מן העיר מונקאטש שבהונגריה: טובי טרקלטאוב ועליזה קליין. הגרמנים טובחים ביהודים הנגררים בשארית כוחותיהם. רק בודדים מתוכם ישרדו. טובי לא זכתה להגיע אל השחרור, עליזה הגיעה.

רגע לפני מותה מסרה טובי לחברתה ספרון זעיר בכריכת בד כחולה, תוכו עשוי נייר טואלט מקופל. עליזה לא תדע לעולם מהיכן השיגה טובי בד ונייר טואלט במחנה. על הכריכה רקמה טובי אותיות, מחוטים שפרמה מבגדי האסירה שלה. סביב-סביב יצרה מסגרת, למעלה מימין רקמה "ציון" ובאמצע - מפה. מפת ארץ ישראל, במתאריה הידועים: מפרץ חיפה, הכנרת, ים המלח. ותוך הספרון - דף אחר דף - כתוב ומנוקד בכתב ידה המוקפד.

שנים עברו עד שעליזה זיהתה את המפה שעל הכריכה, ולמדה לקרוא את הכתוב בספרון. יותר מיובל עמדה מתנת חברתה בין חפציה האישיים, עד שגמלה בה ההחלטה למסור את הירושה למוסד המתעד את השואה. רק אז הבינה מה החזיקה בידה: הגדה של פסח. לא ההגדה השגורה, המוכרת, של בית ילדותה, אלא פנייה אישית אל בורא העולם. "והגדת" ברוח התקופה.

 

"טובי היתה מאוד דתית", סיפרה עליזה קליין לימים, "וכדי לא לשכוח את החגים, היא הכינה לעצמה לוח שנה יהודי. כך ידעה מתי חנוכה, ומתי פורים ומתי פסח מתקרב". וכך גם ידעה לרשום בראש העמוד הראשון, לדורות, שהדברים נכתבו בפסח 5705, כלומר שנת תש"ה, 1945.

פסח במסורת היהודית מורכב משני רעיונות מרכזיים, המגיעים לשיאם בסיפור יציאת מצרים: האחד הוא חירות אישית ולאומית, והאחר הוא אמונה מוחלטת באל אחד, אלוהי אברהם. במצב שבו נותרה ללא שמץ של חירות הביעה טובי את אמונתה המוחלטת. בלא מעט גטאות ומחנות ריכוז ניסו רבים לשחזר את ההגדה, אפילו לאיירה, ולקיים סדר פסח סמלי. אבל טובי לא שיחזרה את ההגדה. היא כתבה אותה מחדש, בנוסח אושוויץ.

בלב התופת, בעברית שהשתמרה, ככל הנראה, ממערכת החינוך היהודית המפותחת של העיר מונקאטש (שכללה גם גימנסיה עברית), כתבה תקווה לחירות ו"לעתיד טוב ויפה יותר עליו אנו רוצים לחשוב ולא להוריד את ראשנו". מתוך האימה והנטישה כתבה: "ואם ה' גאל את אבותינו ממצרים יציל גם אותנו מעבדותנו המרה וישיבנו לארץ אבותינו". האמונה, כתבה, היא הדבר היחיד ש"הם" אינם יכולים לקחת.

הכללת ה"הגדה" של טובי בספרי "תפילת נשים" לוותה בהתלבטות לשונית. שפתה של טובי עשירה, אבל נפלו בטקסט טעויות כתיב, הטיה וניקוד. לבסוף החלטנו שאל לנו לשנות את יצירתה, המלמדת על התנאים ועל התקופה שבהם נוצרה. והנה ההגדה במלואה לפניכם:

אנחנו רוצים לחגג אבל איננו יכולים, אנו חפצים

להאמין וכבר היחידי מה שיש לנו ומה שאינו יחולים, לקחת מאתנו בו הזכרון רק זה יכול לתת לנו תקוה לעתיד טוב ויפה יותר עליו אנו רוצים לחשוב ולא להוריד את ראושנו ואם ה' גאל את אבותינו ממצרים יציל גם אותנו מעבדותנו המרה. וישיבנו לארץ אבותינו.

עליזה לביא היא עורכת הספר "תפילת נשים", שראה אור בהוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד

   


פסיפס נשי של
תפילות וסיפורים

ביקורות וסקירות

שלחו שאלות והערות

שתפו בתפילות וטקסים




והרשות נתונה, ערוץ 10
צהרי שישי וערבי חג
בשעה 13:30


למידע על התוכנית

 
 

                                                                                                                                                                 דוא"ל לפניות הגולשים