ביוגרפיה

ביוגרפיה2019-06-25T11:36:25+00:00

ד”ר עליזה לביא היא אשת ציבור, מרצה וסופרת. כיהנה כחברת כנסת וכיו”ר הועדה למעמד האשה ולשוויון מגדרי.
פעילותה הציבורית של לביא מתמקדת בנושאי שוויון חברתי ומגדרי, דת ומדינה, יחסי צבא וחברה, תרבות וזהות יהודית, חיזוק הקשר בין ישראל ויהדות התפוצות, וביצור דמותה ואופייה של המדינה כיהודית ודמוקרטית. לביא זכתה באות הפרלמנטרית המצטיינת .
לביא מרצה בכירה לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן. מחקריה עוסקים בתקשורת, ברב-תרבותיות ובמקומן של נשים בעולם היהודי ובמרחב הציבורי. לביא היא מהדמויות הבולטות בשיח התרבותי-יהודי בישראל. בכתיבתה לביא מדגישה את מקומן של נשים בהיסטוריה היהודית, ומבקשת לחלץ מן העבר תובנות מעשיות למציאות העכשווית, ולהביאן למרחב הציבורי והפוליטי.

פעילות פוליטית

חכ”ל ד”ר עליזה לביא כיהנה בכנסת ה-19 ובכנסת ה-20 (יש עתיד). לביא כיהנה כיו”ר הועדה, כיו”ר ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות, וכחברה בוועדות חוץ וביטחון, כספים, כלכלה, אתיקה ופניות ציבור.

כמו כן, עמדה בראש השדולות: עם, דת ומדינה, קידום הסטודנטים וההשכלה הגבוהה בישראל, חיילים בודדים, המאבק בדה-לגיטימציה, שימור אתרים, המים ואיכות הסביבה. לצד זאת, פעלה לחיזוק היחסים הבין-פרלמנטריים בין הכנסת ופרלמנטים עמיתים באירופה, לחיזוק מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית, ולמאבק ביוזמות החרם והדה-לגיטימציה של מדינת ישראל. עמדה בראש המשלחת למועצת אירופה, ובראש אגודות הידידות הפרלמנטריות ישראל-צ’כיה וישראל-נורבגיה.

לביא הובילה יוזמות חדשניות כמו הגשת תקציב המדינה בניתוח מגדרי, לצד שורה של חוקים ותקנות לצמצום פערי שכר, פערי ייצוג בתפקידי מפתח, וכן במאבק בתופעת הפגיעות המיניות במרחב הציבורי. תחת הובלתה, עמדה הוועדה  לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בחזית העשייה בחקיקה, במניעת הדרת נשים, בשילוב נשים בוועדות ובמשרות ציבוריות, בהעלאת סוגיות בוערות למרכז סדר היום ובהטמעת חשיבה מגדרית. לביא זכתה באות הפרלמנטרית המצטיינת של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

תפיסת עולם

לביא מבקשת להחזיר למרחב הישראלי את מרכיב החיבור והייחד המתבסס על זהות, תרבות והיסטוריה משותפת, ולצמצם את השבטיות, הפוליטיקה הסקטוריאלית והשסעים העדתיים, הדתיים והמעמדיים. אלו, לתפיסתה, מרכיבי המפתח לשמירת האיזון ההכרחי בין היהודית והדמוקרטית – אבני היסוד של מדינת ישראל.
בסוגיות של דת ומדינה, מדגישה לביא את הצורך בשמירה על מרכיבי התרבות והזהות היהודית בפרהסיה, תוך יצירת מרחב יהודי-ישראלי מכיל ומאפשר – עבור מגוון הקבוצות והזרמים באוכלוסייה. לביא סבורה, כי יש להימנע ככל הניתן מחקיקה בנושאים אלו בשל פוטנציאל הנפיצות שבהם, וסבורה כי יש לקדם הסכמות דרך דיאלוג מתמשך וברוח של ‘אמנה חברתית’. לתפיסתה, במרביתן של ההתנגשויות המורכבות בשאלות של דת ומדינה, ניתן לחלץ תובנות מן העבר, ולגזור מהן תשובות מעשיות למציאות העכשווית.
לביא מקדישה זמן רב להחזיר את היהדות לישראלים. ברוח זאת יזמה את התיקון הגדול בצוותא בליל שבועות שהפך להיות התיקון הגדול בישראל. והחוק הראשון ופורץ הדרך שהובילה היה מינוי 4 נשים לוועדה למינוי דיינים ובוועדה למינוי שופטים. לביא פועלת רבות בנושאי הכשרות, ברית הזוגיות, גיור, ביטול מרוץ הסמכויות, שילוב נשים במוסדות דת ועוד.
לביא מדגישה את ההכרח בשימור ובחיזוק היחסים עם יהודי התפוצות, הן כסוגיה ערכית והן כצורך אסטרטגי לשמירה על המעמד של ישראל ושל היהדות בארץ ובעולם. בזירה הפוליטית, פועלת לביא לחזק את מקומה של ישראל כבית מאפשר לכלל יהודי העולם, ולמנוע חקיקות ויוזמות המנוגדות לרוח זו, ומרחיקות את יהודי התפוצות מישראל. לביא מצביעה על תקופה זו כעידן של משבר עמוק ביחסים, ועל תיקונם כאחד מן האתגרים המשמעותיים של דורנו.
עוד מתמקדת לביא בתחומי הסברה ומאבק בדה-לגיטימציה כלפי ישראל, בחיזוק מעמדו של צה”ל כצבא עם, בחיזוק ערכי המשפחה, הקהילה והאחריות ההורית, במאבק על תקשורת חופשית ונקייה מאינטרסים זרים ובהתמודדות עם אתגרי שוק התעסוקה המשתנה ובהתאמתו למאה ה-21.
נושא התעסוקה עומד במרכז ההתעניינות של ח״כ לביא והיא עסוקה בשאלת התאמת מערכת החינוך, ההשכלה הגבוהה והקניית מיומנויות שיתאימו לישראל 2048.
בהיבט המגדרי מדגישה לביא את הצורך בצמצום פערי השכר במשק ובהגברת הייצוג של נשים בתפקידי מפתח בתעסוקה, בצבא, במשפט, באקדמיה ובהנהגה, מתוך אמונה, כי שילוב נשים הוא מרכיב קריטי לחיזוק השוויון החברתי ולהגברת הפריון והצמיחה במשק כולו.

שוויון חברתי ומגדרי

לביא כיהנה בראש הועדה למעמד האישה ולשוויון מיגדרי (כנסת 19), ובראש ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות (כנסת 20).
עם מינויה הרחיבה לראשונה את שם הועדה והוסיפה את השוויון המגדרי למנדט הועדה. לביא הובילה יוזמות חדשניות וביניהן: הגשת תקציב המדינה בניתוח מגדרי, לצד שורה של חוקים ותקנות לצמצום פערי שכר, פערי ייצוג בתפקידי מפתח, וכן במאבק בתופעת הפגיעות המיניות במרחב הציבורי. תחת הובלתה, עמדה הוועדה בחזית העשייה בחקיקה, במניעת הדרת נשים, בשילוב נשים בוועדות ובמשרות ציבוריות, בהעלאת סוגיות בוערות למרכז סדר היום ובהטמעת חשיבה מגדרית.
כאמור, לביא יזמה את הגשת תקציב המדינה בפילוח מגדרי. בעקבות כך, לראשונה בישראל מיושמת הבחינה המגדרית של תקציב המדינה, תהליך שהובילה כבר מתקציב 2015, ובעקבותיו משרדי הממשלה בוחנים את הקצאות התקציב ואת השלכותיו על נשים ועל גברים.
לביא שמה לה למטרה בכנסת ומחוצה לה – להיות כתובת לכל אישה בישראל – גם לנשים שקופות ומושתקות, שאינן מיוצגות: חרדיות, ערביות ובדואיות, צעירות ובנות הגיל השלישי, אקדמאיות, עקרות בית, נשות מקצוע בכל התחומים, חיילות ובנות שירות לאומי, תלמידות וסטודנטיות. זהו האתגר שבקידום נשים – הצורך המתמיד לגלות מעורבות בכל ארגון, קהילה, מגזר וקבוצה בהם יש לקדם נשים. על פועלה זכתה באות הפרלמנטר/ית המצטיינת של המכון הישראלי לדמוקרטיה.
לביא הרחיבה לראשונה את מנדט ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים לעסוק גם בזנות. בהובלתה כיו”ר הוועדה יזמה שורה ארוכה של פעולות והישגים ובהם: חקיקת החוק לאיסור צריכת זנות ומתן סיוע ושיקום לשורדות זנות, מאבק בפרסום ושידול לזנות; מיגור תופעת ניצול קטינים לצורכי זנות; יוזמות פורצות דרך בהתמודדות עם התפוצה הגוברת של תופעת הזנות ברחבי האינטרנט; ניקוי כרטיסי פרסום הזנות ברחבי הערים, בעיתונות וברשת; התמודדות עם מקרים של זנות בצה”ל, בהטמעת תכניות במערכת החינוך, בהגברת התאום בין גורמי האכיפה וארגוני השטח, בגיוס משאבים עבור גופי הסיוע ושיקום הנשים היוצאות ממעגל הזנות, במאבק בתופעת הסחר בנשים, בחיזוק המודעות הציבורית להשלכותיה הקשות של התופעה.

אישי

לביא נולדה בכפר סבא, תשרי תשכ”ה, ספטמבר, 1964. למדה בתיכון הדתי “בר-אילן” בנתניה, והתחנכה בתנועת הנוער בני עקיבא. לאחר סיום לימודיה שרתה בצה”ל כמשקי”ת ידיעת הארץ, וקצינת חן-ת”ש בגדנ”ע. בסיום שירותה הצבאי, המשיכה בתפקידי הדרכה בחברה להגנת הטבע. לביא נשואה לעו”ד צוריאל לביא, מתגוררת בנתניה, אם לארבעה ילדים, וסבתא לארבעה נכדים. לאחר נישואיה, בשנת 1987, שימשו בני הזוג כשליחי בני עקיבא בדרבן שבדרום אפריקה.

ספרים

תפילת נשים הוא רב-מכר בינלאומי וזכה בפרס National Jewish Book Award הספר, ראה אור בשנת 2005 בידיעות ספרים, מבקש להחיות את תפילותיהן של תלמידות חכמים, מנהיגות, אימהות ונשים. הספר זכה באותות ספר זהב וספר פלטינה ולאחר מכירה של 250,000 עותקים במהדורת זהב. המהדורה האנגלית (רב-מכר) של הספר יצאה לאור בניו יורק בהוצאת ראנדום האוס היוקרתית. הספר ראה אור באיטלקית ומתורגם לשפות נוספות.
להיות אישה יהודייה (2005) – הספר נערך בשיתוף עם פרופ’ טובה כהן, בהוצאת קולך.
מנהג נשים – מסע נשי של מנהגים, טקסים, תפילות וסיפורים (2010) פורסם בידיעות ספרים. בספרה מבקשת לביא להשיב את הידע שאבד. בכתיבתה שוזרת המחברת מנהגי נשים יהודיות מתקופות שונות בהיסטוריה היהודית, ומרחבי התפוצות.
התרמיל היהודי– מסע בר המצווה בקהילות ישראל (2010), ראה אור בידיעות ספרים. הספר מאגד בתוכו עשרות טקסטים, מנהגים ותפילות מהתרבות היהודית והישראלית הקשורים לטקס הבר-מצווה.
שעות התייחדות – התפילות של “פאני נוידא” (2014) ראה אור בידיעות ספרים, לאחר עשר שנות עבודה החזירה לביא לקהל דוברות ודוברי העברית את רב-המכר החלוצי לנשים ולנערות, שהודפס בהוצאה היוקרתית בצ’כיה של המאה הקודמת (1855).

פעילות חברתית

ד”ר עליזה לביא יזמה את הבמה לשיח ישראלי-יהודי בצוותא ת”א, ומאז 2009, מובילה יחד עם גברי ברגיל את תיקון ליל שבועות – התיקון הגדול בצוותא. פעילה ביוזמות אקדמיות, חברתיות וציבוריות לשוויון מגדרי, חברת הנהלת כפר “איזון” ועוד. ממייסדי הוועד הציבורי להסדרת הגיור, חברת מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ויו”ר ועדת מחקר ורב-תרבותיות.
לביא כיהנה כחברת הנהלת ‘קולך – פורום נשים דתיות’, יזמה את הוועדה למיגור ההטרדות המיניות; יסדה את מת”ן נתניה – בית מדרש לנשים; שימשה כחברת הנהלת כפר “איזון” – המרכז הישראלי לטיפול בתרמילאים שנפגעו מסמי הזיות וכהנה כחברה במועצה הציבורית של פרויקט ‘מחשב לכל ילד’.
בשנים 1990-1996 כיהנה כמנכ”ל המועצה הציבורית לחילופי נוער וצעירים, המופקדת על ייזום קשרי חילופין של נוער ומנהיגות צעירה עם מדינות ועם גופים בינלאומיים.

אקדמיה

את השכלתה האקדמית רכשה לביא באוניברסיטת בר-אילן. בעבודת הדוקטורט שלה, “רדיו ומגדר בישראל”, עסקה לביא בהיבטים מגדריים ביומני החדשות ובתכניות האקטואליה ברדיו הציבורי. מחקר זה הוא מן הניסיונות הראשונים הבוחנים – בראייה משולבת, כמותנית ואיכותנית – את סוגיית המגדר, את תוצרי המדיה ואת ההיבט הארגוני גם יחד.
1998-2013 – מרצה, חוקרת ומנחה תלמידי מחקר, בית הספר לתקשורת, אוניברסיטת בר אילן. יועצת לתואר שני.
2008-9 – עמיתת מחקר אוניברסיטת ברנדייס, ארה”ב.
2002 – פוסט דוקטורט – המחלקה לעיתונאות ולמדיה, אוניברסיטת רטגרס, ארה”ב.
1997-2002 – תלמידת מחקר במחלקה למדעי המדינה (מסלול תקשורת), אוניברסיטת בר-אילן.
1992-1996 – לימודים לתואר מוסמך האוניברסיטה (MA), המחלקה למדע המדינה, אוניברסיטת בר-אילן.
1984-1989 – לימודים לתואר בוגר (BA), המחלקה לגאוגרפיה, אוניברסיטת בר-אילן.
1996-1997 – קורס מנהיגות (שנתי) – האוניברסיטה הפתוחה בשיתוף שדולת הנשים ו”קרן אדנאור”.
1992-1994 – לימודי תעודה, היחידה לעיתונאות ותקשורת, אוניברסיטת בר-אילן.
1988 – התמחות בעיתונאות ובתקשורת ציבורית, המחלקה לעיתונאות, אוניברסיטת ניו יורק), הליגה לידידות אמריקה-ישראל ו- USIA.
הקשר בין מגדר לתקשורת מעסיק את עליזה והיא פעילה ביוזמות אקדמיות ומחקריות, חברתיות וציבוריות לקידום מעמד האישה בישראל בכלל ובתקשורת בפרט. לביא הייתה עורכת משנה של כתב העת פתו”ח, בהוצאת הבית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן, ויועצת תוכן למכרזי הטלוויזיה והרדיו של הרשות השנייה. במחקריה – עמדה לביא על הפער העצום בין חלקן של נשים באוכלוסיה בישראל – למעלה ממחצית, לעומת ייצוגן בתקשורת כמגישות, עורכות, מרואיינות ומפרשות שיח – שעמד אז על כעשירית בלבד מן הקולות. לתפיסתה, מציאות רווחת זו היא אחד מביטוייו הבולטים של ריבוד חברתי המדגיש את שוליות הנשים במרקם התרבותי-חברתי-תקשורתי. מציאות זו, החוזרת על עצמה מספר פעמים ביום, טומנת בחובה השלכות חמורות על הטמעתן של דעות קדומות, על קיבוע אפליה ועל השתתפות נשים בשיח וכפועל יוצא גם בעמדות מפתח בציבוריות הישראלית. התוצר התקשורתי הוא אחד הכלים החברתיים המבְנים סדר חברתי ואף מקבעים אותו. בשנים האחרונות חל שיפור מסוים בעניין זה, אותו יש להמשיך ולהבטיח שוויון מלא.

תקשורת

את דרכה בתקשורת החלה בשנת 1990 במחלקה למורשת ישראל בערוץ הראשון בתוכניות האקטואליה “צירופים” ו”החודש”. בהמשך, הנחתה במסגרת מחלקת החדשות של הערוץ הראשון את “בוקר טוב ישראל”, “שבע וחצי” ותוכניות ייעודיות. כמו כן, הגישה בקול ישראל את תוכנית הרדיו “מזווית נשית עם עליזה ורונית” עם רונית לב-ארי. כמו כן, שימשה לביא כעורכת ומנחה של תוכנית הראיונות השבועית בנושאי תרבות יהודית “והרשות נתונה” בערוץ 10. בנוסף לכך, כותבת לביא מאמרי דעה בנושאים מגוונים שעל סדר היום.