שלום, אני ד"ר עליזה לביא, אשת ציבור, יזמת חברתית, סופרת, מרצה ומייסדת עמותת שייכא ליצירת מסע אישי חוויתי של זהות ושייכות.

יזמתי ואני מובילה פורום 120 מנהיגות מחברות, שמקדם אחדות ואמון הנובע משיח של ריבוי דעות, קולות ויוזמות שמקדם בניית אמון בין נשים ממגזרים שונים וליצירת העתיד שאחרי המחלוקת. בנוסף, אני מלמדת באוניברסיטת בר אילן ובאקדמית אונו. וכן, משמשת כפרשנית חדשות ומרחיבה את השיח באמצעי התקשורת.          

בכנסת ישראל כיהנתי כחברת כנסת בשנים 2013-2019 (כנסת 19, 20). עמדתי בראש כיו"ר הוועדה למעמד האישה ולשוויון מגדרי, וכן כיו"ר הוועדה למאבק בסחר בנשים ובזנות, והובלתי את שדולת . זכיתי באות הפרלמנטרית המצטיינת על תרומתי ועל חקיקה פורצת דרך. עמדתי בראש המועצה הישראלית לקולנוע, בראש מרכז הרצל, והייתי מנכ"לית המועצה לחילופי נוער וצעירים.    

עם ספרי הראשון תפילת נשים, פיתחתי ז'אנר שמעורר געגוע ומחזיר אותנו לשורשים המשפחתיים והקהילתיים העמוקים. חמשת ספריי, זוכים להצלחה רבה, מעוררים השראה ומעשירים את הידע. באמצעותם אני מבקשת להזמין את הקוראים למסע אישי מרתק בין עבר להווה ולהציע תובנות רלוונטיות. בספריי ובהרצאותיי , אני מעודדת לחקור את זהותם, להעמיק את הקשר לסיפור המשותף שלנו, להרחיב ולהחזיר את העושר של דורות העבר שכמעט והלך לאיבוד. ספרי תפילת נשים ראה אור באנגלית בהוצאת Random House וזכה בפרס National Jewish Book Award.

אני מגוייסת לשיקום הרוח ולחיזוק האחדות והשיח המשותף, ולחיזוק המקף המחבר בין יהודית ודמוקרטית.

אני מחויבת לפעול לחיזוק החיבור בין חלקי החברה הישראלית ופועלת להחזיר לשיח הציבורי והאישי נכסים תרבותיים שנשכחו עם הזמן. בתפקידי הציבוריים ובפעילותי החברתית אני מובילה מגוון יוזמות ומרחבי פעילות ברוח הערכים בהם אני מאמינה ויחד עם רבים וטובים פועלת לישראל טובה יותר. פורום "120 מנהיגות מחברות" שייסדתי, מפגיש נשים ממגזרים שונים במטרה, לחזור ללמוד להקשיב, להכיר, ליצור שיח מכבד ולייצר פתרונות מאפשרים. בנוסף, אני חברת מועצה במרכז שז"ר, ובועד המנהל של העמותה לחינוך בלתי פורמלי בנתניה. מעבר לכך, אני פעילה בקידום שוויון חברתי, מעמד האשה בכלל, ביהדות בפרט ובמציאת פתרונות למצוקת המתגיירים והעגונות.

בעברי, עמדתי בראש מועצת הקולנוע הישראלית, בראש מרכז הרצל וייסדתי את הבמה לשיח ישראלי-יהודי בצוותא. יחד עם גברי ברגיל הובלנו את התיקון הגדול בצוותא. שימשתי כחברה בוועד המנהל של כפר "איזון"- המרכז הישראלי לטיפול בתרמילאים שנפגעו מסמים והייתי חברת הנהלה ב"קולך". שם בין היתר, ייסדתי את הוועדה למיגור ההטרדות המיניות בציבור הדתי. בנוסף, הייתי חברת מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ובוועדת מחקר ורב-תרבותיות לקידום גיוון דעות ולייצוג הולם של החברה הישראלית בתקשורת.

כיהנתי כחברת כנסת בכנסות ה-19 וה-20. עמדתי בראש הוועדה למעמד האישה ולשוויון מגדרי, וכן בראש ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות. בנוסף, כיהנתי כחברה בוועדות חוץ וביטחון, כספים, כלכלה, אתיקה ופניות הציבור. ועמדתי בראש שדולות בנושאי דת ומדינה, קידום סטודנטים, חיילים בודדים, מאבק בדה-לגיטימציה, שימור אתרים, איכות הסביבה ועוד.

במהלך כהונתי המשכתי לפעול לצמצום פערים מגדריים, קידום ייצוג נשים בתפקידי מפתח, מאבק באלימות מינית ובהטמעת חשיבה מגדרית בתקציב המדינה. חקיקתי כוללת חוקים פורצי דרך, חוק שילוב נשים ברשימות לבחירות המוניציפליות, חוק לידה שקטה, הרחבת זכויות יולדות עצמאיות, ייצוג הולם לנשים בוועדות למינוי דיינים ושופטים, חוק פורץ הדרך המאפשר סיוע של בית הדין הרבני לעגונות שאינן אזרחיות ישראל, חוק איסור צריכת זנות, שכר שווה, מניעת הטרדות מיניות ועוד. בנוסף, פעלתי להגנה על נפגעי עבירות מין ולמניעת העסקת חשודים בעבירות אלו במוסדות רגישים, לצד קידום חקיקה להרחבת השבת כיום מנוחה גם למי שאינו שומר שבת, להרחבת תנאי אסירים להשתתפות בבחירות ועוד.

במקביל, ייצגתי את הכנסת בזירה הבין-לאומית, חיזקתי קשרים בין-פרלמנטריים ונאבקתי ביוזמות חרם נגד ישראל. עמדתי בראש המשלחת למועצת אירופה ובראש אגודות הידידות הפרלמנטריות ישראל-צ’כיה וישראל-נורבגיה. על תרומתי וחקיקתי פורצת הדרך זכיתי באות הפרלמנטרית המצטיינת של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

מאז ומתמיד ראיתי בחיבור ובאחדות ערכים עליונים, אבני היסוד של החברה הישראלית. משימת דורנו היא למצוא דרך להוביל שיח מכבד מול כל מחלוקת, גם ובעיקר כשהם מנוגדים לדעותינו. עכשיו יותר מאשר אי פעם. אני פועלת עם אותם ישראלים אוהבי המדינה מכל גווני הקשת, המוכנים לוותר על זמן, נוחות וכסף, שלוקחים ימי חופש ומשתתפים ביוזמות, במעגלי שיח, במפגשים ובלימוד ומנסים להגיע להסכמות במערכה הדמוקרטית על עיצוב פני המדינה. זהו זמנה של החברה האזרחית להוביל שיח מאחה מה כן ומה לא, מתי כן ומתי לא – ולכבד בצורה הדדית את ההסכמות הללו ואף להיאבק עליהן זה לצד זה. כי ישראל היא הבית המשותף היחיד שלנו.

זהות, תרבות והיסטוריה משותפת הם הדבק שמחזיק אותנו יחד, וממול השסעים המרובים אני דובקת בצורך לצמצם את השבטיות והפוליטיקה המפלגת. ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, והאיזון בין שני המרכיבים הללו הוא קריטי לעתידה. לכן, אני פועלת רבות לשמר את הקו המחבר בין  דת ומדינה מתוך תפיסה שחשוב להחזיר את היהדות לישראלים, ולשמור על המרחב התרבותי-יהודי בפרהסיה תוך יצירת מרחב יהודי ישראלי מכיל ומאפשר עבור מגוון קבוצות וזרמים. אני מאמינה כי יש להימנע ככל הניתן מחקיקה בנושאים הללו, ולחתור להסכמות דרך דיאלוג והבנות הדדיות שאותם אני מקדמת בפרויקטים מגוונים.

נושאים נוספים שקרובים לליבי הם חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות, מתוך הכרה בחשיבותו האסטרטגית והערכית לעתידנו, ופועלת להנגיש את ספריי ועבודתי בשפות שונות.
קידום חינוך והשכלה, מחויבות הקהילה והאחריות ההורית. כמו כן, חשובה לי סוגיית מעמד הנשים ושוויון מגדרי, שמהווה מרכיב קריטי בשוויון החברתי ובהגברת הצמיחה במשק. אני פועלת לשילוב נשים בעמדות מפתח, לצמצום פערי השכר וכן, לקידום נשים בצבא, באקדמיה ובמערכות המשפט וההנהגה.

חשוב לי להחזיר את הקול והמעשה הנשי היהודי כפי שבאו לביטוי לאורך  ההיסטוריה, מתוך ראייה הממוקדת  בעם, באחדותו, בקיומו ובשימור מורשתו – כמשימה עליונה. קול זה שראשיתו באמהותנו, בהבטחה לרחל, במנהיגותן של מרים, דבורה, אסתר, נעמי ועוד הכרחי להמשך קיום העם. בהדהודו ובהמשכו בהיגדים ובמעשים של נשים רבות לאורך ההיסטוריה, ומתוכם לחלץ את כלי המנהיגות של מנהיגות בעמנו, ולהחזירם למרחב חיינו ולחיבורים מחדש.  כמו גם לשימוש בטקסטים העתיקים – שנכתבו על ידי נשים ועבורן. בחמשת ספריי יצרתי ז'אנר ובעזרתם הרחבתי את ארון הספרים היהודי-ישראלי, ואני מבקשת להחזיר את מה שכמעט ואבד. ספרי הראשון תפילת נשים הפך לרב-מכר על-זמני, נכנס ללבבות ומעורר געגוע עמוק.

בקול הנשי לאורך הדורות יש כוח של חיבור, של פתיחת לבבות גם בקרב אלו הרחוקים. הנקודה היהודית מעורערת גם מאדישות רבת שנים.  אני נוכחת לכך שוב ושוב במסעותיי עם תפילות הנשים בשךושת העשורים האחרונים. גם מי שמרגישים מאוימים ומנותקים – לבבותיהם נפתחים אל מילים עתיקות שעברו מאם לבתה ומסבתא לנכדתה ומעוררות געגוע. 

המעברים מהחברה האזרחית לכנסת ובחזרה לזירה החברתית-ציבורית הם טבעיים עבורי. אותן המטרות, אמצעים שונים. כיום, במקביל לעבודתי המחקרית ולהוראה על עולמן של נשים יהודיות אני מקדישה זמן רב להרצאות וליצירת חיבורים בין אנשים וקהילות. אני מאמינה שחיזוק השייכות, הזהות והשותפות הם האתגרים הבוערים של דורנו, וממשיכה לפעול בכל הכלים שברשותי כדי לטפח אותם. אין לנו ארץ אחרת, ועלינו לזכור שהגורל שלנו משותף.

את דרכי האקדמית התחלתי בלימודי תקשורת ומדעי המדינה, ובהמשך רכשתי תארים מתקדמים באוניברסיטת בר-אילן. הדוקטורט שלי עסק ב"רדיו ומגדר בישראל" וחקר את הייצוג המגדרי ביומני החדשות ובתכניות האקטואליה ברדיו הציבורי. זה היה אחד המחקרים הראשונים שבחנו את הנושא בשילוב מתודולוגיות כמותניות ואיכותניות, הוביל למסקנות פורצות דרך והשפיע במרחב הציבורי. המחקר חשף את הפער העצום בין חלקן של נשים באוכלוסייה לבין ייצוגן הדל בתקשורת כמגישות, עורכות, מרואיינות ומפרשות שיח. מציאות זו אינה רק השתקפות של החברה, אלא גם כלי שמעצב ומבנה אותה. כאשר קולן של נשים כמעט ואינו נשמע בשיח הציבורי, המשמעות חורגת מעבר לייצוג. זו מציאות המנציחה פערים חברתיים, מטמיעה דעות קדומות ומשפיעה על עמדות מפתח במרחב הציבורי. מחקר זה, הפך עבורי לקריאה לפעולה.

בהמשך הדרך האקדמית, הייתי עמיתת מחקר באוניברסיטת ברנדייס בארה"ב. במשך למעלה מ-20 שנים לימדתי, חקרתי והנחיתי סטודנטים בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן, ולקחתי חלק ביוזמות אקדמיות ומחקריות רבות. וכן, ערכתי את כתב העת "פתו"ח". 

אני מרצה באוניברסיטאות שונות על מחקריי ועל ספריי, מתוך מטרה לעורר וללבות שיח מעמיק על מורשת, מגדר וחברה, ולהחזיר את הידע הנשי שכמעט ואבד. מובילה מיזם ליצירת מסע אישי חווייתי של זהות ושייכות.

במשך כ-20 שנה ערכי והנחיתי תוכניות טלוויזיה בנושאי תרבות יהודית והחברה הישראלית. בין השאר, הגשתי את "צירופים" ו"החודש" בערוץ הראשון (1990), וכן את "בוקר טוב ישראל" ו"שבע וחצי" במחלקת החדשות של הערוץ. כמו כן, הגשתי ברדיו קול ישראל את התוכנית "מזווית נשית עם עליזה ורונית" לצד רונית לב ארי. כיום, אני ממשיכה לכתוב מאמרי דעה בנושאים מגוונים שעל סדר היום, ומשמשת כפרשנית בתוכניות חדשות.

נולדתי בכפר סבא בתשרי תשכ"ה, ספטמבר 1964 , גדלתי בנתניה ובירושלים. למדתי בתיכון הדתי "בר-אילן" בנתניה, שם גם התחנכתי בתנועת הנוער בני עקיבא. אחרי סיום לימודיי, שירתי בצה"ל כמש"קית ידיעת הארץ ולאחר מכן כקצינת חן-ת"ש בגדנ"ע. לאחר שירותי הצבאי, המשכתי בתפקידי הדרכה בחברה להגנת הטבע. בשנת 1987, אחרי שהתחתנתי עם עו"ד צוריאל לביא, שימשנו כשליחי בני עקיבא בדרבן שבדרום אפריקה. כיום, אנו מתגוררים בנתניה, הורים לארבעה ילדים וסבא וסבתא לשמונה נכדים.