עליזה לביא: "אבסורד בלתי נתפס. מרתיעים את הקורבן במקום את התוקפן"
ח"כ עליזה לביא מסרה בעקבות דחיית החוק: התביישתי ולראות את חברי הקואליציה שמצביעים בצורה עיוורת נגד תיקון כל כך פשוט והכרחי דווקא בעיצומו של מאבק משמעותי כ"כ בנגע ההטרדות והפגיעות המיניות. זה באמת גדול יותר מקואליציה ואופוזיציה, אלו חייה של נפגעת שעברה טרגדיה איומה, והחשיפה היא לעתים האופציה היחידה שנותרה כאשר כל הדלתות נסגרו בפניה. כשנפגעת בוחרת מרצונה לפרסם באומץ רב תחת שמה ובפנים גלויות את שעברה, אנחנו צריכים לחבק ולתמוך בה, לא לאיים עליה במאסר
מליאת הכנסת דחתה היום את הצעות החוק של חברות הכנסת עליזה לביא (יש עתיד) ואורלי לוי אבקסיס, המבקשות לתקן את הדין הקיים ולפיו חשיפת שמה של מתלוננת ללא אישור שופט היא עבירה פלילית הכרוכה בשנת מאסר.
חוק העונשין, התשל"ז–1977, קובע כי המפרסם שמו או זהותו של נפגע עבירת מין או של מתלונן כי נפגע בעבירת מין, ללא מתן הסכמתו בפני בית המשפט – דינו מאסר שנה. איסור זה חל גם על כלי תקשורת המראיין את נפגע העבירה או את מי שהתלונן כי נפגע מעבירות מין וכך נפגעי העבירה אינם יכולים לפרסם את שמם או זהותם ללא הליך אישור בית המשפט.
במצב זה, מוטל נטל כבד על נפגעים או מתלוננים המעוניינים להיחשף ולשתף בסיפורם. בצד החשיבות שבהכרה החברתית ובהצפת הנושא לסדר היום הציבורי, במקרים רבים עצם החשיפה של מתלוננת הביאה לגל של תלונות נוספות שאפשרו את הרשעתו של התוקף. למרות זאת הדין כיום מחייב מעבר דרך בית משפט, ומסכן את המתלוננת, או גורם אחר החושף את שמה בשנה מאסר. בנוסף, המצב הקיים פוגע גם גורמים עיתונאיים המעוניינים לסקר סיפורים בנושא עבירות מין ולעורר שיח ציבורי בנושא, שכן הם נאלצים לעבור דרך בית המשפט גם אם ניתנה הסכמת הנפגע, ולא הם עוברים עבירה.
הצעת החוק נועדה לאפשר לנפגעי העבירה ולמתלוננים לחשוף את פרטיהם ולשתף את הסיפור שלהם, אם באמצעי התקשורת ואם ברשתות החברתיות, ללא מסוכת בית המשפט וללא הכתם הפלילי. ההצעה גם מאפשרת לעיתונאים לסקר את המקרים ולפרסם את שם הנפגע או המתלונן, אם הוא בגיר ולאחר הסכמתו שניתנה בכתב, מבלי להזדקק לבית המשפט. כמו כן, על מנת להגן על נפגעי העבירה מוצע לקבוע כי נפגע שנתן הסכמתו לפרסום שמו או זהותו והתחרט על כך, יוכל לחזור בו מהסכמתו עד למועד הפרסום.
ההצעות של ח"כ לוי אבקסיס ושל ח"כ עליזה לביא נדחו ברוב של 44-40, ו-43-37 בהתאמה.
ח"כ עליזה לביא מסרה בעקבות דחיית החוק: התביישתי ולראות את חברי הקואליציה שמצביעים בצורה עיוורת נגד תיקון כל כך פשוט והכרחי דווקא בעיצומו של מאבק משמעותי כ"כ בנגע ההטרדות והפגיעות המיניות. זה באמת גדול יותר מקואליציה ואופוזיציה, אלו חייה של נפגעת שעברה טרגדיה איומה, והחשיפה היא לעתים האופציה היחידה שנותרה כאשר כל הדלתות נסגרו בפניה. כשנפגעת בוחרת מרצונה לפרסם באומץ רב תחת שמה ובפנים גלויות את שעברה, אנחנו צריכים לחבק ולתמוך בה, לא לאיים עליה במאסר. המצב הקיים בחוק הופך את היוצרות: אנחנו מרתיעים את הקורבן ומגנים על התוקפן. מדובר בחוק ארכאי שלא מתאים לזמננו, וגם אם אינו נאכף זהו כתם בספר החוקים שאנו חייבים לתקן. החשיפה וההכרה החברתית חשובה גם לתהליך הריפוי והשיקום של הנפגעת וגם להרתעתם של פוגעים פוטנציאליים בעתיד. חשוב מכל: כל מתלוננת כזו שנחשפת פותחת את הדלת לזו שאחריה, מביאה את הסוגיה לקדמת הבמה ועושה עוד צעד חשוב בדרך לתיקון ולניקיון החברה מהנגע הזה של הטרדות ופגיעות מיניות. נמשיך להיאבק עד לתיקון העיוות הזה"
ח"כ אורלי לוי אבקסיס : יש לזכור כי כל תקיפה מינית היא נטילת השליטה והרצון של קרבן העבירה על ידי הפוגע. בחסות החוק המיושן הזה נמשכת ההשתקה של הקורבנות. רציונל החוק במקור היה להגן על הנפגעות מתקשורת אגרסיבית ולוחצת, אולם היום הוא חל גם על הפייסבוק הפרטי ובעצם בכל זירה ציבורית קיימת. אבסורד הוא שנשים צריכות להופיע בפנים מוסתרות ובקול מעוות שחלילה לא ידעו במי מדובר כאילו אות הקלון הוא על הנפגעת. גם כאשר היא רוצה ובוחרת לחשוף את סיפורה האישי, היא, ומי שנתן לה במה חשופים למאסר גם אם לא ציינו את שם הפוגע. הגיע הזמן לתקן את החוק הלא רלוונטי הזה בימינו ולהחזיר את השליטה והבחירה לקרבן העבירה. במצב הקיים היום כל מי שלקחה חלק בקמפיין me too החשוב ככ מסכנת את עצמה ונחשבת לעבריינית בפני החוק. אפילו ראש הממשלה השתכנע בחשיבות התיקון ולכן בחר שלא להשתתף בהצבעה למרות נוכחותו במליאה. לצערי הרב יתר חברי הקואליציה שחלקם הגדול הביעו תרעומת על המשמעת הקואליציונית שכפתה עליהן שרת המשפטים איילת שקד, נאלצו להצביע בניגוד לצו מצפונם ובעיקר מספר חברי כנסת לא מבוטל שחתומים בעצמם על התיקון בחוק או לקחו חלק בקמפיין me too. נשאלת השאלה על מי מנסה להגן שרת המשפטים? בטח שלא על נפגעי העבירה.