אדוני היו"ר, חברותיי חבריי חברי הכנסת
• חוק העונשין אוסר על פרסום פרטיו או זהותו של מתלונן או נפגע בעבירת מין, זולת אם נתן הסכמתו לכך בפני בית המשפט, או שבית המשפט התיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו. העונש לצד העבירה עומד על שנת מאסר.
• החוק האוסר על נפגע עבירה לפרסם את שמו וסיפורו הוא חוק מיושן, שלא עומד יחד עם השינוי החברתי. בעידן בו מתרחש קמפיין ME TOO המעודד נשים רבות, גברים ומפורסמים לתאר מקרים בהם חוו תקיפות והטרדות מיניות. החוק למעשה הופך אותם לעבריינים.
• עוד דוגמא לכך שהכנסת מובילה את הממשלה. את החוק העלינו כבר בעבר אני וחברותיי ח"כ אורלי לוי אבקסיס וד"ר יפעת שאשא ביטון, לא נכנענו ואנחנו מעלות אותו שוב. אני מודה לשרת המשפטים איילת שקד ששינתה עמדתה והניחה הצעה ממשלתית.
• אני מודה ליעל דן מתכנית עושים צהריים בגלצ על העלאת הנושא הכל כך חשוב הזה.
• במושב הקיץ הזמנתי בוועדה למעמד האישה בדיון על חוק האיזוק האלקטרוני שלי נפגעות אלימות ופגיעות מיניות שיספרו את סיפורן ואת הקושי איתו הן וילדיהן חיים. הנשים האמיצות הללו רצו לספר את סיפורן, לתת כוח לנשים אחרות לקום, להגן על עצמן ולהילחם. אך הן לא יכלו לחשוף את עצמן כי החוק לא מאפשר להן.
• אנחנו נמצאים בתקופה בה נשים משתפות יותר. תלונות של נשים כנגד מיקי גורביץ' הובילו לכך שתוגש נגדו תלונה ושהוא לא ימשיך בתפקידו לצד נשים צעירות רבות- קורבנות פוטנציאליים נוספים.
• זה קרה רק בזכותן של נשים שלא היו מוכנות עוד לשתוק. הן היו מוכנות לפרסם את שמן, להתעמת עם הקושי האישי והחברתי, והאשמות, והבושה, מסיבה עיקרית אחת-הן רצו צדק, והן רצו הכרה.
• ולא רק את צדקן שלהן הן ביקשו – אלא את הצדק עבור עוד נשים רבות אחרות שנפגעו ואלו שעוד ייפגעו בעתיד.
• המצב של החוק היום הינו אבסורדי! כמו שהגוף של הנפגעת ברשותה, כך גם פיה. היא צריכה להחליט אם לספר או לא ולא שמישהו אחר יחליט בשבילה. הפגיעה הכפולה בנפגעת חייבת להיפסק!
• דרכה של מתלוננת היא מלכתחילה קשה ומייגעת. הפחד להיחשף, אטימות הרשויות, השופט ששואל שאלות מחפיצות ומשפילות, המפכ"ל שאמר פעם שתלונות אנונימיות לא ייבדקו.
• אז במציאות הזו, יש נשים שבוחרות באומץ רב להיחשף, בשמן ובפנים גלויות ועלינו לעודד אותן לעשות זאת.
• הנשים משוועות להכרה. הן משוועות לחיבוק מן החברה והממסד. כי הליך הריפוי והתיקון והשיקום שלהן, עובר דרך ההכרה. וחשוב לא פחות: כי הן פותחות את הדלת למתלוננות הבאות אחריהן. ולבסוף – יש כאן גם עניין של הרתעתם של פוגעים פוטנציאליים בעתיד. שיראו ויראו.
– אז האם ייתכן שהחשיפה הזו- על המעלות שציינו כאן – עלולה להיות זאת שתביא אותן גם לסנקציה פלילית?
– האם ייתכן שבמקום לעזור לאותן נפגעות תקיפה מינית לרפא את עצמן ולהעמיד את עצמן שוב על הרגליים, נשים להן מקלות בגלגלים?
– האם ייתכן שנרתיע את הנפגעת ולא את התוקף?
– הצעת החוק שלי שהוצמדה להצעת חוק הממשלתית נועדה לאפשר לנפגעי העבירה ולמתלוננים לחשוף את פרטיהם ולשתף את הסיפור שלהם, אם באמצעי התקשורת ואם ברשתות החברתיות, ללא איום של מאסר.
– ההצעה גם מאפשרת לעיתונאים לסקר את המקרים ולפרסם את שם הנפגע או המתלונן, כמובן רק אם הוא בגיר ורק לאחר הסכמתו שניתנה בכתב, מבלי להזדקק לבית המשפט.
– כמו כן, על מנת להגן על נפגעי העבירה נקבע כי נפגע שנתן הסכמתו לפרסום שמו או זהותו והתחרט על כך, יוכל לחזור בו מהסכמתו עד למועד הפרסום.
אז בשיאו של קמפיין ציבורי חסר תקדים להגנה על הקורבנות ולהרתעתם של התוקפים – בואו לא נהפוך את היוצרות. בואו נמשיך במסע הזה של הריפוי והתיקון הזה שמתרחש כאן – בדרך לניקיון החברה מתופעת ההטרדות והפגיעות המיניות.
אני קוראת לכל חברי הכנסת להתייצב בצד הנכון, והמוסרי והצודק, ולתמוך בתיקון החשוב הזה.