הצעת אי אמון בממשלה

הצעת אי אמון בממשלה

עפ”י סעיף 28 לחוק-יסוד: הממשלה סעיף 44 לתקנון הכנסת, סיעת יש עתיד מתכבדת להגיש הצעת אי אמון בנושא: “כישלונה של הממשלה
בטיפול ברצח נשים “.
• צופות בנו כעת (מהאקווריום) פעילות של קואלציית “דגל אדום” – שהכריזה על מצב חירום בעקבות גל האלימות האכזרי כנגד נשים. קואלציה של 50-60 ארגונים, ופעילים מכל הארץ ומכל המגזרים- תודה שאתן כאן אתנו היום ביום חשוב זה

• 24 נשים נרצחו השנה. 24 משפחות התפרקו ונהרסו. רוב מקרי הרצח נעשו על ידי בן זוג, ומעל מחצית מהם דווחו והיו מוכרים למשטרה ולגורמי הרווחה. ולמרות זאת הסתיימו בתוצאה הטראגית של רצח אשה.

• אפשר היה למנוע אם רק בממשלה היה שר או שרה שהנושא היה בטיפולם. אלימות כלפי נשים איננה “טרור של יחידים”, מנותקת מכל הקשר חברתי. היא נשענת על דפוסים מושרשים היטב.

• הנשים הללו אינן סתם סטטיסטיקה. כל אחת היא עולם ומלואו – הן אמהות ואחיות וילדות, הן בנות ודודות, הן מורה, שדרית רדיו, השכנה שבדלת ממול. הן חברות וקולגות. הן נשים שחוו אלימות מתמשכת, וחלמו על חיים אחרים עבורן ועבור משפחותיהן. חלומות ותקוות אלה נגדעו באחת, והן הותירו אחריהן חלל עצום וכואב. אנחנו לא היינו שם כדי לסייע. כדי לעזור, כדי למנוע את הרצח.

• הנורא מכול והמתסכל הוא שקיימת תכנית יסודית ומקצועית שהוכנה בעמל רב. תוכנית בין משרדית מפורטת להתמודדות עם אלימות במשפחה ועם רצח נשים. אך התכנית אינה מתוקצבת, ובגלל סחבת ואטימות ממשלתית אינה מיושמת, ובינתיים נרצחות עוד נשים.
• כבר ב-2013 כשעמדתי בראש הועדה לקידום מעמד האשה ולשוויון מיגדרי זיהיתי מיד שהמשטרה, הפרקליטות והרשויות השונות אינן פועלות יחד. יש מעט מידי שיתופי פעולה ואין ראייה כלל מערכתית. כך קורה פעם אחר פעם שאנשי המשטרה מבקשים הגנה, הילדים זועקים לשופט שלא ישחרר, חוות הדעת ברורה, לנאשם אין ערבים אפילו מבני משפחתו – ושופט תורן שלא באמת מכיר את המקרה – משחרר.

• אלו מקרים שבהם אמנם ניתן צו הרחקה אבל כמה שעות לאחר מכן האישה נרצחת. כדי שכל הידע של אנשי המקצוע המשובחים שבורכנו בהם כחברה יוכל לבוא לידי ביטוי – היה ברור שחייבים ללמוד לעבוד יחד. לזרז הקמת רשות לאומית למניעת אלימות נגד נשים, רשות שתשמש כגוף מקצועי, מרכז ומכוון שייתן מענה כולל ורחב וימנע את הרצח הבא.

• כצעד ראשון בתהליך פעלתי להקמת תת-וועדה בין משרדית של המשרד לביטחון פנים ומשרד הרווחה, למיגור האלימות במשפחה. בדיונים השתתפו הארגונים החברתיים הפועלים ללא לאות בשטח, אנשי מקצוע ומומחים, מנכ”לית משרד המשפטים ואנשי המשטרה. כל אחד בתורו פירט את המלצותיו ומנה בפני הוועדה את הדגשים החסרים.

• הוועדה, שהורכבה מכל משרדי הממשלה, הציגה את מסקנותיה, מיפתה את כלל נקודות החולשה במשרדים ובגופים העוסקים בטיפול באלימות, והציגה תכנית עבודה משותפת לכלל הגורמים, זאת תוך איגוד משאבים והקצאת האמצעים הנדרשים.

• מדובר היה בצעד מהפכני שמימושו היה מביא בשורה חשובה ביותר להתמודדות שלנו כחברה עם פגיעה בנשים ומצמצם באופן משמעותי את האלימות ואת רצח הנשים.

• וועדת המנכ”לים בנתה תכנית מקצועית שהוצגה בוועדה. תכנית חומש בנושא אושרה ביוני 2017. התכנית היא ל-5 שנים בעלות מוערכת של 250 מיליון ₪ (סה”כ 50 מיליון ₪ לשנה). האוצר לא העמיד תקציב לטובת התכנית ולכן משרד הרווחה הקצה מטעמו 7 מיליון ₪ עבור שנת 2017. שנת 2018 טרם תוקצבה. הוועדה הבין משרדית שהכינה את התכנית החלה את עבודתה כבר בסוף שנת 2014 וגיבשה את המלצותיה ביוני 2016. אנחנו בסוף שנת 2018 וטרם נראה תקצוב ויישום של התכנית.

• התוכנית הזו יכולה להציל חיים. היא כוללת בין היתר מנגנון לאומי לתיאום בין משרדי; פתיחת מרכזי סיוע אזוריים לקליטת מקרי חירום במתכונת של 24/7, הקמת מערך משטרתי מיוחד שיטפל באלימות במשפחה, פתיחת מעונות נוספים לגברים מכים, הענקת סל שיקום לנשים שיצאו ממעונות לנשים מוכות.

• אחת ההמלצות החשובות היא שיתאפשר להעביר מידע — כגון רישום פלילי, חיסיון רפואי וחיסיון טיפולי — בין הגופים השונים האמונים על הטיפול במקרים אלה. כיום, גם אם קיים מידע במשרד הבריאות, שמעיד על כך שאשה עברה התעללות על ידי בן זוגה, המידע לא מועבר למשרד הרווחה בשל החיסיון הרפואי. לא מועברים גם דיווחים של נשים שהתלוננו על אלימות במשטרה, אלא אם הסכימו לכך.

• לפי המלצה אחרת, המשטרה תקים מחלקי משפחה (בדומה למחלקי הנוער) ב-15 תחנות ברחבי הארץ לצד תוספת תקציבית לתכנית “עיר ללא אלימות” לצורך גיוס עובדות סוציאליות דוברות ערבית בתחנות משטרה. במחלקי המשפחה יוצבו חוקרים שיתמחו בטיפול באלימות מינית ואלימות במשפחה, ובנוסף, שוטר ועובד סוציאלי. בכך המשטרה תשים קץ למצב כיום, שהטיפול מתפצל בין יחידות שונות: מחלקת הנוער עוסקת בקטינים ומדור נפגעי עבירה מטפל בנפגעי אלימות מבני הזוג ועבירות מין.

• בנוסף, יוקמו תכניות בחלוקה לסוגי אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים כגון: הקמת מקלט לנערות הרות או נערות-אימהות; הרחבה והתאמה של מסגרות קליטה לאזרחים ותיקים נפגעי אלימות במשפחה. תפתח מסגרת ייחודית משולבת לנשים נפגעות אלימות מכורות ובזנות, התוכנית כוללת גם יוזמות חקיקה, כמו הגדרת תופעת האלימות הכלכלית בחוק, הסדרה של זכויות החולה שיאפשר להעביר מידע מבתי חולים לגורמים נוספים.

• אבל שום דבר מזה לא יושם, הכסף נעלם והאלימות גואה ועוד ועוד נשים נרצחות.

• ביקשתי, יחד עם חברותיי- חברות הכנסת יעל כהן פארן, מיכל רוזין ועאידה תומא סלימאן להקים ועדת חקירה פרלמנטרית, לבדוק להיכן נעלם הכסף שיועד לתכנית. איך ייתכן שהממשלה לא יודעת איפה נמצא הסכום של 50 מיליון ₪ לטובת התכנית הלאומית הכל כך חשובה שיכולה להציל חיים?

• בתגובה, הממשלה הפכה את זה לעניין של מחנות והקואליציה הצביעה נגד. אף שר ושרה לא לוקחים אחריות, הם נאלמו ונעלמו, ואם לא דיי בכך, ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר שאינו יודע שהועלתה דרישה שכזו להקמת ועדה פרלמנטרית, וזאת על אף שהוא בעצמו נכח במליאה והצביע נגד. לא מדובר פה בקואליציה או אופוזיציה , מדובר בהצלת נפשות. בכל דקה שעוברת עוד ועוד נשים נרצחות. 24 מתחילת השנה!

• יצאנו להפגנות ברחובות, המודעות הציבורית עלתה, מחר תתקיים שביתה במשק. אבל הממשלה עוצמת עיניים ובזה לכל ניסיון למנוע את רצח האישה הבאה. מחזקת את הדגל האדום שהרימו ארגוני הנשים וקוראת לראשי המשק לארגונים ולציבור להצטרף.

• ראש הממשלה במקום להשמיע קול צלול וברור, מצהיר על ועדה נוספת למאבק באלימות במשפחה, שנתיים אחרי שוועדה אחרת לאותה מטרה החליטה על הקמת תכנית ממשלתית למאבק באלימות. אחרי ששרים הבהירו לראש הממשלה כי כבר קיימת ועדה כזו, ואף הועדה כבר גיבשה תכנית לאומית בנושא, ראש הממשלה ‘פתר’ זאת בכך שהוא יוביל את הדיונים בה על אלימות במשפחה.

• ההבטחה של הממשלה לתקצב את התוכנית הלאומית למיגור האלימות הייתה מצג שווא. עבדו עלינו. במחקר של מרכז המידע והמחקר של הכנסת שפורסם הודו באוצר כי התוכנית מעולם לא תוקצבה באופן ייעודי – למרות שעם אישורה הכריזו במשרדי הרווחה וביטחון הפנים כי יוקצו לה רבע מיליארד שקל בתוך חצי עשור. כך, לא ניתן לדעת מה היקף התקציב שהוקצה לתוכנית בפועל, כמה מתוכו מומש וכיצד תתוקצב בשנים הבאות.

• רצח נשים הוא נושא שכל שרי הממשלה לא רוצים לטפל בו, ובורחים מאחריות. הצבעה נגד הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית שתבדוק לאן נעלמו התקציבים, שיועדו לתוכנית מדגישה את העובדה שממשלת נתניהו סיימה את דרכה.

• ראש הממשלה, בדבריו בשבוע האחרון אמר בעצמו כי: “אלימות נגד נשים היא תופעה נפשעת. זהו פשע”. הוא המשיך ואמר: “גיליתי שכמעט איננו עושים דבר לאלה שמחוללים את הפשע הזה. זה כאילו היינו מטפלים בטרור, וזה טרור לכל דבר, ואתה לא מטפל בטרוריסטים”. ראש הממשלה לא יודע על מה הוא מצביע, לא יודע מה קורה בממשלתו, איזו וועדה קיימת ומה מצב הטיפול ברצח נשים. ראש הממשלה בעצמו הגדיר את האלימות נגד נשים כטרור. אז אם הממשלה לא מצליחה להשתלט ולטפל בטרור הזה, מדוע שתמשיך להתקיים?

• ויש גם פתרונות נוספים שיכולים להציל חיים שהממשלה מונעת- הצעת חוק שלי המבקשת לחייב באיזוק אלקטרוני על בן זוג החשוד באלימות כלפי זוגתו – הנמצא תחת צו הרחקה של בית משפט. הצעת החוק שלי עברה בקריאה טרומית, פורסם תזכיר החוק הממשלתי לפני מספר חודשים, ועדיין החוק תקוע ולא מתקדם. לפי הצעת החוק, יהיה ניתן לשים אזיק אלקטרוני על חשוד באלימות תחת צו הרחקה- שיתריע שהחשוד מתקרב לטווח המסכן את האישה ויאפשר לה להתגונן מבעוד מועד. הצעת החוק שהנחתי, מציעה להשתמש בפתרון טכנולוגי בדמות אזיק אלקטרוני מבוסס טכנולוגיית GPS, שיוכל לנטר ולפקח על קיום צו הרחקה שמוצא על ידי בית המשפט.

• בדיון שהתקיים בוועדה לקידום מעמד האישה ביוני האחרון הבאתי איתי שתי נשים אמיצות שלא רק חוו אלימות קשה שהשאירה להן צלקת לכל החיים, אלא הן חשופות יום יום לאיום מתמשך מצד הפוגע. נשים אלה הן דוגמא חיה לחשיבותו של החוק והחלת התזכיר הממשלתי בהקדם. אחת מהנשים מסתובבת עם מלווה חמוש לכל מקום אליו היא הולכת ואילו השנייה הסתתרה במקלט לנשים מוכות. הצעת החוק תאפשר לנשים הללו להמשיך את שגרת חייהן ובמקום שהן יחיו בפחד מתמיד מהתוקף ויצטרכו להסתתר- המעקב המתמיד וההתרעה תהיה מכוונת כלפיו.

• אלימות כלפי נשים איננה “טרור של יחידים”, מנותקת מכל הקשר חברתי. היא נשענת על דפוסים מושרשים היטב. ישנן 100 נרצחות בשש השנים האחרונות. זו לא גזירת גורל אלא אדישות ממארת. כשהחקיקה והאכיפה מחמירות יותר, כשהאווירה הציבורית והתקשורתית מראה שתשומת הלב נמצאת סביב הסוגיה הזו, שאלימות כלפי נשים היא בלתי נסבלת – גם תוקף פוטנציאלי עשוי לחשוב פעמיים לפני שהוא יוצא ופוגע.

• אסור לנו לשתוק יותר לנוכח הקלות הבלתי נסבלת של רצח נשים על ידי גברים בישראל. אסור לנו לשתוק יותר לנוכח הקלות הבלתי נסבלת של הממשלה- לא עוד! יש משפחות- נשים וילדים- שלא יכולים להמשיך לחכות. אנחנו מחויבים למנוע את האסון הבא.

• אפשר למנוע את הרצח הבא, אבל בגלל אטימות ואדישות מצד הממשלה האלימות רק גדלה. איך זה שעד עכשיו אף לא אחד או אחת לוקחים אחריות? איך זה שלא נעשה דבר ובינתיים נרצחות עוד נשים.

• ביום חמישי האחרון הגעתי לאולפנית בר אילן בנתניה במסגרת מיזם שהקמתי (בשיתוף משרד החינוך) להעברת שיעורים בבתי הספר לרגל היום הבינלאומי לאלימות נגד נשים. לקראת סוף השיעור, קמה תלמידה אמיצה ואמרה בקול “צריך ללמד את הבנים שאסור לפגוע בנשים. הם צריכים לדעת שהגוף שלנו ברשותנו ומה ששייך למישהו אחד – אסור לאחר לפגוע בו”. בפשטות ובחוכמה רבה הצליחה תלמידת י”ב להבין מה שממשלה אחת לא מצליחה כבר יותר מידי זמן – יש לעשות הכל בכדי להגן על גופן , נפשן וחירותן של נשים. יש לנו עוד הרבה שיעורי בית לעשות.

• דם הנשים הנרצחות על ידי הממשלה, הרצח הבא יהיה באחריותה. נוכח המציאות הקשה, בה הממשלה נכשלה כישלון חרוץ בטיפולה ברצח נשים, אבקש להצביע על אי אמון בממשלה.

2019-04-01T13:47:38+00:00