התרמיל היהודי – מסע בר-מצווה בקהילות ישראל

התרמיל היהודי – מסע בר-מצווה בקהילות ישראל2024-07-07T13:28:43+00:00
להורדת המצגת

ככל שהתקרבה שנת הבר־מצווה של בננו דרור-דוד, רצינו לדעת יותר.

מדוע דווקא בגיל 13 ? כיצד חגגו בעבר? מה מקור המנהג לזרוק סוכריות על חתן הבר־מצווה? איך ובעצם מדוע נושאים דרשה? כך החל המסע אל התרמיל היהודי ואל כיסיו החבויים והנסתרים.

התרמיל היהודי הוא המדריך לטיול בר-המצווה, כזה שלא שואלים בו "ארזת לבד?" אם הייתם צריכים לצאת למסע שמתחיל בגיל 13 ושלא ברור מתי יסתיים, מה הייתם שמים בתרמיל לדרך?  כשהבן של עליזה לביא התקרב לגיל 13. אמא שלו, חוקרת טקסטים מנוסה, יצאה לחפש עבורו תכנים מתאימים לתרמיל. היא לא מצאה הרבה, אז היא החליטה לכתוב על זה ספר.

טקס הבר-מצווה, הנחגג בכל מגזרי החברה הישראלית והיהודית, הוא אירוע מכונן ומרגש שהמשפחה והקהילה כולה נרתמות לחגוג אותו ברוב שמחה. בצד ההכנות והריצות שמתלוות לחגיגת הבר-מצווה, רבים שואלים את עצמם מה עושים, מהם המנהגים והמסורות מבית אבא ואמא, איך כותבים דרשה ולמה זורקים סוכריות. התרמיל היהודי הוא טיול בר-מצווה, כמו גם מסע אישי אל עבר זהות יהודית מתחדשת. הוא פותח את השער בעבור הנער ומשפחתו אל האוצרות והמכמנים המתלווים ליום הכה משמעותי בחייו של הנער, ואל שכבות העומק המסורתיות של יום ההולדת השלושה-עשר שלו. התרמיל היהודי הוא פרי מחקר אישי-משפחתי, שהלך והתרחב ונפרש אל ארבע כנפות תבל. הוא מקבץ לראשונה מנהגי אבות, מורשת אימהות, יצירות וסיפורים בני זמננו, ומנגיש לנער ולמשפחתו תכנים מרתקים, מחכימים ומשעשעים ואף מותיר אותם עם חומר למחשבה.

התרמיל היהודי – מסע בר מצווה (ידיעות ספרים) מאגד בתוכו עשרות טקסטים, מנהגים ותפילות מהתרבות היהודית הקשורים לבר מצווה. אליהם צירפה לביא טקסטים של כותבים עכשוויים: הרב בני לאו, קובי אוז, הרב חיים סבתו, אורי אורבך, עמנואל הלפרין, סמדר שיר, יוסי שריד ואחרים, שמספרים על בר-המצווה.

אז התרמיל היהודי התמלא. 262 עמודים, ליתר דיוק. אבל לביא מודה בצער שהחיפוש אחר התכולה שלו התחיל מאוחר מדי. "אני כמו ארכיאולוגית שמשחזרת", היא אומרת "אני רוצה להרחיב את ארון הספרים היהודי, אבל המון דברים אבדו. נסעתי לווינה לחפש בארכיון הרי בית המדרש הגדול לרבנים היה שם, אבל הנאצים שרפו לנו הכל. מה שיש לנו לעשות היום זה להציל את מה שנשאר. לשאול ולהחזיר לעצמנו. לצערי, הגענו למחקרים האלה מאוחר, כשהסבים והסבתות שלנו כבר עוזבים את העולם. אנשים נפטרו באמצע המחקר. עד שאני מאתרת מישהו בבית אבות שיכול לעזור לי, אומרים לי: 'הוא נפטר לפני שנה' אני שואלת את עצמי: 'למה לא שאלתי את סבתא שלי?' את סבא שלי לצערי לא הכרתי. הוא נפטר כשאבא שלי מנשה היה בן שבע".

וכך החל המסע אל התרמיל היהודי ואל כיסיו החבויים והנסתרים. הוא החל במעמקי הספרייה, בין מדפי הספרים העמוסים לעייפה שריחותיהם המציפים מעניקים תחושה של מפגש עם העבר, בעזרתם של שלמה גולדברג, מנהל מחלקת ההשאלה בבית הספרים הלאומי בירושלים, ושל הספרנים האדיבים והמיומנים. כאן מצאתי כיוונים חדשים, לא שגרתיים: ספרים נדירים, טקסטים משפחתיים, ספרונים אישיים, סידורי קהילות וסיפורים אישיים. בצד הספרים בני מאות השנים הבאנו גם קטעים מקוונים ברוח הזמן, במהדורות אינטרנט. לאלה נאספו העדויות האישיות הרבות.

בדורות האחרונים הפכו אירועי בר-מצווה ובת-מצווה לנוהג מקובל בכל מקום. אין לך משפחה וקהילה מישראל ואין לך זרם רוחני בעם היהודי שאינם מקיימים טקסי בר-מצווה ובת-מצווה, ואלה היו לנחלה לכל ילדי ישראל. ניכרים אמנם הבדלים בין העדות והקהילות הבונות יחד את העם באשר לתוכני ה"בר-מצווה" ובאשר לטיבם של האירועים, אך הכול שותפים בהבנת המשמעות היסודית של היות הנער והנערה לבני מצווה. ביום זה נכנסים הילדים המתבגרים בעול החיובים המוטלים על האדם הבוגר ומצטרפים כאנשים עצמאיים לעם היהודי בהכרה מלאה או כמעט מלאה. אכן, יש הבדלים ברורים בין הקהילות והזרמים השונים בדבר החיובים שבעוּלם יישאו בני המצווה, ולא הרי "סל" המצוות שנושא מעתה הנער הדתי והחרדי כהרי הסל שנושאת אחותו הדתית כמותו, או חבריו המשתייכים לזרמים אחרים בעם היהודי. ועם זאת, אין מי שאינו מדגיש את האחריות המוטלת על כתפם של הנכנסים למצוות למילוי חובות, ואין מי שאינו מטעים את חברותו של הבר-מצווה בקהל ישראל מעתה ואילך.

משתה, חגיגה, סעודה, מסיבה – כל אלה הם ביטויים לאירוע החגיגי המלווה בכל מקום את התמורה. בחברה הדתית מהווה הנחת התפילין סמל ברור ומוכר לכניסת הנער לעול מצוות, וקיום המצווה נעשה בנוכחות בני משפחה וידידים, לעתים במקומות בעלי משמעות בפני עצמם, כגון הכותל המערבי, אתר היסטורי נודע או בית כנסת מרכזי ומפואר. יש המזכים גם את הבת בקיום פומבי של מצווה מתאימה. ומיהו הקרוב או הידיד המוזמן ובא לחגיגת בר-מצווה כשידיו ריקות?

בדרך כלל עולה הבר-מצווה לתורה בשבת הראשונה שאחרי יום הולדת שלוש-עשרה, שהרי עכשיו הוא אחד מקהל הבוגרים והוא זכאי לעלות לתורה ולברך עליה כאחד העם. יש המקדימים את העלייה לתורה כבר להזדמנות האפשרית הראשונה: ימי ב' וה', שבהם קוראים בתורה, או חג שהזדמן עוד לפני השבת. רבים מבני המצווה מתכבדים גם בקריאת ההפטרה – פרק מהנביאים הנקרא בפומבי בשבתות ובחגים (וכן בימי צום) אחרי הקריאה בתורה. קריאת ההפטרה בקול מחייבת את החניך ללמוד זמן מה מראש את סדרי הקריאה המדויקים, ואת טעמי המקרא ומנגינותיהם. בדורות האחרונים קוראים נערים רבים גם את פרשת השבוע או חלק גדול ממנה בספר התורה. קריאה זו מחייבת הכנות ומאמצים רבים, שכן על יריעות ספר התורה כתובות אותיות בלבד, בלא סימני ניקוד, פיסוק וטעמים, והמתפללים מצפים מכל קורא בתורה בציבור לדייק בהגיית האותיות והמלים בניקוד, בהטעמה ובנגינה הנכונים והמוכרים לרוב המתפללים והנוכחים.

במקומות רבים מתלוות תפילות ייחודיות לאירועי בר-מצווה, והיעדרן של תפילות מסורתיות קבועות ומגובשות מסידורי התפילות המקובלים פתח בפני הורים וקרובים אחרים, ואף בפני הנערים עצמם, את השער לתפילות אישיות ומחודשות. לא רבות הן התפילות מסוג זה שנשתמרו מן העבר, ואחדות מאלה שנשתמרו, או שנוצרו בדורות האחרונים, ואף בשנים האחרונות, מופיעות בספר שלפנינו.

הספר כולל אפוא תפילות ייחודיות לבר-מצווה ממקומות ומזמנים שונים, קצתן חדשות ומחודשות. אל גופי התפילות נלווים דברי מבוא קצרים על אודות התפילה, מקורה ומחברה, אם הדבר ידוע, ותיאורי מנהגים אופייניים הנוגעים באירועי הבר-מצווה. כמו כן מופיעים כאן קטעים ממקורות הספרות היהודית: משנה, תלמוד, מדרש, פרשנות, דברי חכמים ראשונים ואחרונים ואף דברי הגות, שירה ופרוזה מפרי עטם של סופרים בני דורות אחרונים.

הספר כולל גם סיפורי זיכרונות אישיים של אישים ומחברים בני דורנו על אירועי בר-מצווה שהתקיימו או שלא התקיימו בנערותם. זיכרונות אלה משולבים בדרך כלל בסיפורי הזיכרונות הגדולים של העם היהודי בדורותינו, ובהם החיים בגולה, מוראות השואה, בניין הארץ והמאבק לתקומת ישראל.

שלום עליזה, לפני כשבועיים חגגנו את בר המצווה של בננו הבכור. בשנה האחרונה, הכנו את עצמנו בקפידה, רוחנית ומעשית למעמד המרגש הזה.
למזלנו, מצאנו את ספרך התרמיל היהודי, כבר בשלבי ההכנה המוקדמים, ורכשנו אותו מיד. תחילה קרא אותו בננו ולאחר מכן גם בעלי ואני.
אין לי מילים לתאר כמה ידע, צבע, עומק ורוח נתן לכולנו ספרך, ובמיוחד לי, וסייע לי להתחבר לעומק הרוחני של בר המצווה, ולהיות שם בכל מאודי ובכל ליבי.
מבחינתי, רגע השיא היה בבית הכנסת, בעליה לתורה, כשעמדתי מול כל הנוכחים והקראתי את תפילתה של אם, כשדמעות בעיני. בזכותך הגעתי למקורות האלו. לעוצמה הזו. בזכותך בר המצווה של בני הייתה לא רק מרגשת עבורי, אלא חוויה רוחנית עמוקה ומשמעותית מאין כמוה. ועל כך אודה לך כל חיי.
בהערכה עצומה, ובתודה עמוקה, נירית נורמן.

בני שלי,

למה שוב עולות דמעות בעיני? כי אני אמא, ואמהות בוכות לפעמים. בדמעותי יש קצת עצב על פרידה מילדותך, ויש בהן אושר גדול על השותף החדש שלנו, על דרור בן המצוות המצטרף היום אל קהילת המבוגרים והמחויבים. הייתי הראשונה שהרגישה בך, ששמעה אותך והקשיבה לך בעולם הזה. מצליל קולך הראשון שם בחדר הלידה, ועד לשיחות ולעיסוקים העכשוויים שלך – אני יודעת: אל הנער הזה בדיוק התפללתי. חכם ועדין, מקשיב ומשמיע, יודע ודעתן. מלא שמחת חיים ובכל זאת כל כך אחראי ורציני.

זיו פניך הוא כמראה פסיפס משפחתנו, שהתקבצה ובאה מארבע כנפות הארץ: דומה ושונה יש בה, וכולנו אחד – למרות הפרידה שנכפתה עלינו במשך אלפיים שנה.

אני מבקשת לנצל את הרגע המיוחד הזה בחייך, את נקודת המעבר בין ילדות לעול, בין חירות למצוות, כדי לומר לך את אשר על לבי. ועל לבי – רק אהבה אליך. רואה אותך ושמחה, שומעת ומאושרת, חושבת עליך ועל בני דורך ונמלאת תקווה טובה.

עד היום אהבתי אותך כבני היחיד והקטן ומהיום אוהב אותך כך ובעוד דרך: כשותף לנתיב המשמעות, הערכים והמצוות. כשותף לשאלות ולתהיות ולאחריות קיומית יהודית כאן בארץ הזאת ועל פני האדמה. כשותף יהודי חדש – בן מצוות.

והמצווה שאני רוצה לצוותך היום היא מצוות האהבה. קח את אהבת ביתנו ומשוך אותה על פני העולם כולו. אהב את אלוהים שבלב ושבשמים כי כך כתוב: "ואהבת את ה' אלהיך". אהב את חבריך כנפשך כי גם כך כתוב: "ואהבת לרעך כמוך". ואהב את הקשה שבאהבות – אהבת ה"אחר": השונה, הזר, והגר שאינם כמוך. שהרי גם זה כתוב במפורש: "ואהבתם את הגר".

האהבה אינה פשוטה. היא מלאת אתגרים ושמחות, אבל גם קשיים ועצבונות. ובכל זאת היא אפשרית וחיונית. אני מתפללת כי על המצווה הזאת, אהבתך, יחולו במלואם דברי הכתוב: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ" (דברים ל 11-15).

הרי זה שלך ולבני דורך.

באהבת עולם, אמא

פרשת תזריע איננה פרשה קלה. גם העובדה ששמי השני, שהוסתר והודחק במשך 13 שנה, הוא שרגא – אינה מקלה על חווית העלייה לתורה. שרגא נחשב בשנות ה-70 למקבילה של "יורם". כלומר: חנון, פראייר, נחנח.

הנה עוד מעט הגבאי יקרא בקול חגיגי "יעעעמוד, אורי שרגא בן אהרן" ומספסלי החברים לכיתה שגודשים שלושה ספסלים בפאתי בית הכנסת תעלה אוושה מצוחקקת: "שרגא… שרגא, אורי שרגא. לא ידענו, הוא אף פעם לא סיפר לנו".

אבל עוד לפני החשש המנקר הזה ידעתי שיש בעיה. הבחנתי בה עוד כשלמדתי לקרוא את הפרשה שלי. נגע צרעת – זה זכר או נקבה?

הרי נגע הוא זכר וצרעת היא נקבה. נגע-צרעת הוא אם כן "הוא". אלא שבכמה וכמה מקומות בפרשה מופיע דווקא הצירוף "נגע צרעת היא". מה שמחמיר את הבעיה הוא (או היא) שתורתנו הקדושה אינה מנוקדת, ובפרשת תזריע המלים "היא" ו"הוא" כתובות בדיוק אותו דבר – "הוא" – אבל נקראות לפי העניין. לבעל קורא שאינו מקצועי זוהי מלאכה בלתי אפשרית. ואני הייתי רק בר-מצווה. שלוש-עשרה מלאו לנער ולבו המה.

והנה אני, כמה דקות לפני ששרגאיותי תיחשף לעין כול, עומד על הבימה, קורא את כל הפרשה וכל התרגולים נשכחים, וכל החזרות נמחקות. אני אומר "נגע צרעת הוא" וכל בית הכנסת רועם: "היא". אני קורא "צרעת היא" וכל בית הכנסת מגיב ב"הוא".

ילדים נטשו את משחקיהם בחצר בית הכנסת, קשישים התעוררו מנמנומם ונדמה שגם עוף עופף וציפור צייץ ופרות געו. כולם כאחד, איש אחד ופה אחד, ארבו לשרגא הקטן – משל מדובר בהמן של המגילה המחכה להרעשתו: הו-היא, הי-הו, הו-הו… זו הייתה קריאת בר-מצווה שלא תישכח. עוד חודשים רבים ורעים אחר-כך החברים קראו לי "הו-הי" במקום "אורי".

ואני הייתי נבוך מעט, מחייך חיוך מאולץ מתחת לשפמי שטרם צימח, ושמח שבתוך ההוא וההיא בבית הכנסת איש לפחות לא שם לב כשהגבאי הכריז שהשם השני שלי הוא שרגא.

לא היה לי מושג שהבר-מצווה שלי תהיה מלחמת תרבות. והיא הייתה לגמרי.

כל העולם שמסביב הציג את מרכולתו הצבעונית. בשנת 1982, ה"אייטיז" התפרץ בצבעוניות של גל חדש. הדיסקו הקפיץ את ישבני נערות הספונג'ה השדרותיות היישר מתוך "חדש, חדיש ומחודש" ברשת גימל; הבגדים הפציעו צבעוניים מתמיד בחלונות הראווה של אשקלון; ותוכניות המדע היו בראש. המסורת הייתה פרפר אפרורי בצבע עש. נער עם סקייטבורד אדום וטרנינג צהוב, מה לו ולבר-מצווה? טקס עבש שהוא לא חדש, לא חדיש, לא מחודש ולא להיט.

זה התחיל מהזמנת הלהקה: אבא שלי ז"ל רצה להזמין להקה טוניסאית בראשות הזמר ראול ג'ורנו. לאוזניו של האורגניסט הצעיר קובי אוּזָן (זה אני!)

נשמע הג'ורנו הזה כמו חתול חוצות שמנסה להזדווג עם דרבוקה. לא רציתי לדחות את האופציה הטוניסאית, אז נתתי להורים שלי אישור להזמין להקה שתדע לנגן גם טוניסאית – והדגשתי: גם. נבחרה להקת הקונסולים, להקה שהיא סופרמרקט של סגנונות. כמו באורגן שלי, גם להם היה טוויסט, פסדובלה, ואלס ודיסקו – אבל שלא כמו אורגן ה"ווילסון" שלי, הם ידעו לחלטר גם קצת בטוניסאית והמנחה אפילו ידע לזרוק כמה מילים בצרפתית. הם היו על הכיפאק, אבל היום אני יודע שאגדיותו של ראול ג'ורנו עלתה על כל אגדוּ שהם ניגנו. זמר בעל מורשת עתיקה, סלסוליו פיתוחי זהב, קולו פנינים, ולהקתו חטיבת קצב טבעית ומושלמת. ויתרתי על תכשיט הזהב הצלילי שאבי הציע לי לטובת ערימת צעצועי פלסטיק מוזיקליים.

שבת חתן בבית הכנסת. אני צריך להכנס למקום הזה עם הריח של הזקנים, לעלות אל הבמונת כשמעליי הבד המפוספס, המוזר,כיפה על השביל-באמצע שלי, לעמוד מול הספר העתיק בעולם ולהקריא קוד חייזרי מסולסל שאינני מבין – הפטרה. סבא שלי הפייטן, רבי ניסים מסיקה ז"ל, הקליט לי את ההפטרה על טייפ הסלילים המשפחתי, ואני התעלמתי באלגנטיות ולא למדתי כלום. הוא לא נעלב, סבי הנינוח והבלתי כופה, הוא לא ניסה ללחוץ עלי. הוא ראה שאין עם מי לדבר – וויתר.

גם אני ויתרתי. ויתרתי על ההפטרה. תיש מתנדב עם זקנקן קרא במקומי. 27 שנים אחרי זה למדתי להתעמק בגדולתו של סבי, ביופים של סלסוליו, ביחודיותה של העמדה הסובלנית שלו מול העולם המודרני ומול העולם החרדי. הוא היה תורה ועבודה, הפועל המזרחי, זמר בתי-כנסת שהמתינו לו מאזינים נלהבים בגן יבנה, בקריית מלאכי, בשדרות וברחובות. זמר ששר שירים נפלאים ועתיקים. ואהבתי אותו, את פֶּפֶּה שלי, אבל לא שרתי איתו. סבא פייטן זה לא מגניב.

העולם הגלובלי נלחם על כל ילד. הוא משפיע על כל אחד מאתנו רוב צבעים וצעצועים, רוב צלילים וטעמים. אנחנו מתחנכים לצרוך את החדש ביותר, החדיש ביותר והמחודש ביותר. כדאי לעולם שהצרכנים (ככה הם קוראים לבני אדם) יהיו חמדנים ורעבים כל הזמן להכי חדָש, אחרת מה יניע את גלגלי הכלכלה העולמית? מה הפלא שבר-מצווה פשוטה הופכת למלחמת תרבות?

בכל חזית הפסיד אצלי הזהב העתיק לפלסטיק הנעורים. את הקוסקוס של אמא החלטתי להחליף בעוף סיני חמוץ מתוק עם אננס, את הפריקסֶה המופלא החלפתי

בראנץ' חריף, ואת הבר-מצווה רוקנתי מתוכן והחלפתי בנשף קרתני רב תרבותי. אמנם נהניתי, רואים בווידאו, אבל היום הייתי מוותר על צעצועי הפלסטיק ולוקח את תכשיט הזהב. לכולם יש תקליטני רחבת ריקודים, אבל רק לטוניסאים יש ראול ג'ורנו. לכולם יש העולם הרחב והצבעוני, אבל רק לי יש סבא שלי והוא זהב טהור. הרבה שנים עברו עד שהבנתי שמה שנדיר, מה שייחודי, הוא בעל הערך הרב ביותר. מה שצעקני, מה שצבעוני, מה שמסחרי הוא בדרך כלל זול הרבה יותר מעבודת יד.

ביום הולדתי הארבעים אשיר את ההפטרה ששרדה על סליל וירדה ל-mp3 במחשב שלי, ואדמיין שסבא שלי מאחוריי, מחזק את קולי ומדייק אותי בכל הטעמים. זה יהיה תיקון מאוחר: קובי הופך ליעקב, ומוותר על הפלסטיק לטובת הזהב.

"התרמיל היהודי" ספר הכנה לבר המצווה / צופיה הירשפלד, nrg

מי יכין אותי לבר המצווה? / ישי קרוב, ערוץ7

התרמיל היהודי – עליזה לביא (ספר עיון) / גלובל רפורט

המלצה על התרמיל היהודי במדור ספרים מומלצים וחדשים מאת קובי קמין, גלובס

ספר לשבת: התרמיל היהודי / מאת יעקב פוטרמן, עלון רבני, צהר

סקירת "התרמיל היהודי" / כיוון קריאה, חיים אחרים, אריק בלום

בר מצווה: טקסט אישי וטקסט ציבורי / נסים ליאון, מקור ראשון

הגיעה לגיל / יעקב בר-און, מקור ראשון

פתוחים לשילוב / אלישיב רייכנר, מקור ראשון

ספר חדש לד"ר עליזה לביא על משמעות בר המצווה – 13 הוא מספר מזל? / דרור אידר, ישראל היום

מסע תרמיל / ידיעות נתניה

סקירת הספר "התרמיל היהודי" מאת ימימה חובב

ציטוטים נבחרים על התרמיל היהודי

בספר הפופולרי "התרמיל היהודי": בר-המצווה של הנער החב"די / חב"ד אונליין

ציפי ארצי – זה ספר שיכול לדבר אל מי שהיהדות מעניינת ומסקרנת אותו או מי שרוצה ללמוד עוד על תרבות ישראל / דה מרקר קפה

פוסט מצווה / הלל אפלבום, כיפה

התרמיל היהודי – מסע בר-מצווה בקהילות ישראל / איריס לקנר, iwoman

מרחיב דעת – בדרך אל המצווה / קובי קמין, מדור חדשים ומומלצים, גלובס

זכרונות מהבר מצווה שלי / ynet

סקירה של "התרמיל היהודי" במדור גלריה של עיתון "הארץ"

שאול יהלום על הספר התרמיל היהודי בטור שלו בשבועון 'מצב הרוח'

למה זורקים סוכריות בעליה לתורה? / מורשת – תרבות

על התרמיל היהודי מאת עליזה לביא / אתר טקסט

13 מלאו לנער / ורד לי, הארץ

המלצת רב הכותל וברכתו 

זכרונות מהבר מצוה שלי / ynet

שלוש עשרה מלאו לנער / ורד לי
עליזה לביא הכינה טקס בר מצווה ייחודי לבנה, ומשם המשיכה לחקור את מנהגי בר המצווה בקהילות היהודיות

דרשת בר המצווה – על פיוט מתוך התרמיל היהודי

התרמיל היהודי בקטלוג מכללת גורדון

בן 80 למצוות: ניצולי השואה חוגגים בר מצווה / טלי פרקש, ynet

בר מצווה מאוחרת לילדי השואה / יואב פרידמן, ynet

ניו-זילנד: תפילין נחשד כפצצה, תייר ישראלי נעצר / ynet

איש התפילין / חיים ולדר

רועי שיפנבאור חגג בר מצווה בלי אבא / חדשות 2

מניין אינטרנטי: גולשים למצוות / איימי וירשופ, ניו יורק טיימס

סרטון: סוד התפילין במדע ובקבלה / youtube

מוטב מאוחר: לוחם בנאצים חגג בר-מצווה בכותל / ynet

נועם תרם את כספי מתנות בר המצווה לבי"ח לוינשטיין / ליאת רותם מלמד, ynet

בת מצווה גרסת 2010: מצלמים קליפ, מעלים ליו טיוב ומקווים שסוכן יהפוך את הילדה לכוכבת / רינה רוזנברג, דה מרקר

מחפשים קהילה לחגוג בר מצווה? / ynet

מהו מקורו של "מנהג" זריקת ממתקים על נער ה"בר מצווה", בזמן עלייתו לתורה? / ynet

בר מצווה זה לא פורים / אריאנה מלמד לכתבה ב-ynet

בן י"ג למסיבות / טלי פרקש לכתבה ב-ynet

בר מצווה מאוחרת לילדי השואה / יואב פרידמן לכתבה ב-ynet

בר מצווה – המדריך הכולל

על בר המצווה – ברוך שפטרני, דברי מתיקה, סעודה, והמספר 13 / הסוכנות היהודית

בר מצווה | בת מצווה / עתים

בר מצווה – שימושון ומאמרים / בית חב"ד

קריאות ההפטרה והתורה / בר מצווה – המדריך הכולל

טקס בר מצווה ובת מצווה ברוח יהודית חופשית / טקס ישראלי

בר/בת – מצווה / יד ושם

בר מצווה בדורנו כתחנת מעבר בזהות היהודית / הרצל ובלפור חקק, E-mago

בר מצווה ובת מצווה בחברה החרדית / אנשים

עליזה שלום,
את לא מכירה אותי. אני עובדת בעמותת רעות. הכרתי אותך דרך מרב מנדלבאום. החודש חגגנו לבני הבכור בר מצווה. היה אירוע מאד מאד מרגש.
כשמרב שמעה שאני מתלבטת האם להקריא לבני ברכה באירוע, היא התעקשה שאכתוב ואקריא לו ברכה, וכדי לעזור לי היא הביאה לי את הספר שכתבת לבנך, התרמיל היהודי. אני חייבת לציין, שהכתיבה הייתה הרבה יותר קלה לי. מעבר לתפילה שהקראתי (מהספר שלך, תפילת נשים, שמרב רכשה ליום ההולדת שלי), השתמשתי, לא מעט, בספר התרמיל היהודי. לאחר שהקראתי את הברכה באירוע, לא נשארה עין יבשה. אני רוצה לומר לך תודה רבה, ריגשת אותי מאד עם הספרים שלך.
צירפתי לך תמונה מהאירוע.
בהוקרה,
סמדר


—————————————————————————————————————————————————————————————————————————————–
לפני כשבועיים חגגנו את בר המצווה של בננו הבכור.

בשנה האחרונה, הכנו את עצמנו בקפידה, רוחנית ומעשית למעמד המרגש הזה.
למזלנו, מצאנו את ספרך התרמיל היהודי, כבר בשלבי ההכנה המוקדמים, ורכשנו אותו מיד.
תחילה קרא אותו בננו ולאחר מכן גם בעלי ואני.
אין לי מילים לתאר כמה ידע, צבע, עומק ורוח נתן לכולנו ספרך, ובמיוחד לי, וסייע לי להתחבר לעומק הרוחני של בר המצווה, ולהיות שם בכל מאודי ובכל ליבי.
מבחינתי, רגע השיא היה בבית הכנסת, בעליה לתורה, כשעמדתי מול כל הנוכחים והקראתי את תפילתה של אם, כשדמעות בעיני.
בזכותך הגעתי למקורות האלו. לעוצמה הזו.
בזכותך בר המצווה של בני הייתה לא רק מרגשת עבורי, אלא חוויה רוחנית עמוקה ומשמעותית מאין כמוה.
ועל כך אודה לך כל חיי.
בהערכה עצומה,
ובתודה עמוקה,
נירית נורמן
גבעתיים
——————————————————————————————————————————————————————————————————————————————
עליזה שלום,
ראשית, תודה רבה על הספר המאלף והמעניין שהצלחתי לסיים בערב אחד… ודווקא בגלל שהספר ריתק אותי.
שנית, אם יורשה לי להאיר 2 הארות:
1. עמ' 120-122 בספר: בסוף הסיפור הסיפור הינך מביאה את סיפורו של הנרי פניכל… במקורות אחרים שחיפשתי ראיתי ששמו הוא הנרי פנישל- אינני יודע מהו שם משפחתו הנכון אך אולי שווה בדיקה.
2. סתם הארה: כאשר קראתי את הסיפור של חיים באר (עמ' 180), ידעתי למן הרגע הראשון שהוא מוכר לי ממקום אחר…לא הצלחתי להיזכר גם לאור העובדה שאני זוכר אותו כסיפור חיובי שלימד "צדקה אמיתית" ואילו סיפורו המלא כפי שאת הבאת בספרך מלמד כי השורה התחתונה הינה שחיים באר נשאר ב"טראומה" מסעודת הבר מצווה שלו. והו-אז נזכרתי שהרב שמחה רז הביא את חלקו הראשון של הסיפור, כפי שסיפר לו חיים באר עצמו, בספרו על ר' אריה לוין שלחש על אוזנו של נער הבר מצווה (חיים באר) שיראה מהי צדקה אמיתית.
מעניין לראות שבספרו של שמחה רז סעודה זו הוצגה באופן אחר (חיובי) על ידי חיים באר ואילו בספרך כאשר מובא הסיפור המלא הוצגה סעודה זו דווקא באופן שלילי והכל על ידי אותו אדם…
שוב תודה על הספר המרתק.
————— תשובה —————-
שלום תודה רבה על הדברים שכתבת.
שימחת אותי.
ובאשר להארותיך:

1. שמו של הפיזיקאי הוא: Henry Fenichel
2. כאמור, הסיפור הוא מתוך חבלים – וחיים שביקשתי שיכתוב סיפור אישי – אמר ל שקשה לו – למרות השנים שחלפו – והוא זה שהפנה אותי לספרו חבלים.
שנה טובה ומבורכת.
עליזה
————————————————————————————————————————————————————————————————————————————–
לכבוד ד"ר עליזה לביא,
שלום רב!
אני בדרך כלל לא מאלה שמגיבים ומשתפים אבל לא יכולתי להישאר אדיש מול הספר שלך "התרמיל היהודי". ראיתי איך האוסף הזה של מקורות וטקסטים ומנהגים ופולחנים, הצליח לתפוש את הבן שלי. מדובר בבן דורו של בנך כך שהספר – על פי המחברת – מוקדש גם לו…

אורי בני יהיה בר מצוה ב – כ"ג חשוון. אוטוטו… ביום שישי קנינו, אורי ואני, את הספר ומאז הוא קורא בו. אורי הוא נער סקרן, פיקח, אוהב לקרוא אבל הוא עדיין צעיר בשביל ליישם את ההמלצה, אחת מעשר, של יאיר לפיד: "תקרא 10 ספרים שקשה לך לקרוא". כלומר, אם הספר שלך היה משעמם אותו הוא לא היה קורא בו.
לכל המכתב לחץ כאן

עליזה יקרה,
איך עבר האירוע שלכן מנסחות תשובה בצוותא?? הצטערתי שלא יכולתי להגיע. איזה ציבור הגיע? זה היה משהו כל כך מחוץ לכללים הרגילים שתהיתי מי יהיו האנשים שיגיעו לזה.
תודה על הליווי הרדיופוני לבישולי החג. שמחתי לשמוע אותך.
קצת באיחור אולי נזכרתי פתאום בסיפור שאבי ע"ה אהב לספר. וודאי תמצאי בו עניין.
אבי היה בשנות מלחמת העולם השנייה בדרום אמריקה כך שהסיפור הוא כנראה מסוף שנות השלושים או מראשית הארבעים.
רופא יהודי-ארגנטינאי בשם ד"ר מדינה נסע לאיזה מפגש רופאים בספרד והחליט לנסות 'לחפש שורשים'. הוא ניסה להתקשר עם כמה שמות דומים ואחד מהם הציע לו להיפגש, אף שאינו יהודי ואין לו כל קשר עם יהודים. הגיע איזה 'גנרליסמו' גבוה במכונית שרד מפוארת ולקח אותו לביתו ושוחחו על הא ודא [מן הסתם פוליטיקה עולמית וקומוניזם, על מה כבר דיברו אז?]. לקראת סוף הביקור אמר לו בעל הבית: כיוון שאתה מתעניין כל כך בתרבויות ישנות אולי תוכל להבין מנהג מוזר שנהוג במשפחתי: כשילד מגיע לגיל שלוש עשרה, מכסים לו את העיניים בסמרטוט, מורידים אותו למרתף וקושרים לו חבלים על הידיים…
שנה ברוכה לך ולכל היקרים לך,
רבקה

מסכת
כתב עת למחקר יצירה והגות יהודית מבית מתן, ירושלים
בשיתוף המרכז לחקר האישה ביהדות, אוניברסיטת בר אילן
——————————————————————————————————————————————————————————————————————————————

עליזה יקרה,
אינני מתאפקת ואני משתפת אותך ב"הצלחה המסחררת" שהיה לפיוט שמצאנו בסיפרך בשבת בר המצווה של בננו דניאל בשבת הגדול. מתברר שבבתים רבים שרים אותו או את חלקו ולרבים הייתה נחת ושמחה ב"גילויו המחודש".
יפה גיסר

התרמיל היהודי

ככל שהתקרבה שנת הבר־מצווה של בננו דרור-דוד, רצינו לדעת יותר.

מדוע דווקא בגיל 13 ? כיצד חגגו בעבר? מה מקור המנהג לזרוק סוכריות על חתן הבר־מצווה? איך ובעצם מדוע נושאים דרשה? כך החל המסע אל התרמיל היהודי ואל כיסיו החבויים והנסתרים.

התרמיל היהודי הוא המדריך לטיול בר-המצווה, כזה שלא שואלים בו "ארזת לבד?" אם הייתם צריכים לצאת למסע שמתחיל בגיל 13 ושלא ברור מתי יסתיים, מה הייתם שמים בתרמיל לדרך?  כשהבן של עליזה לביא התקרב לגיל 13. אמא שלו, חוקרת טקסטים מנוסה, יצאה לחפש עבורו תכנים מתאימים לתרמיל. היא לא מצאה הרבה, אז היא החליטה לכתוב על זה ספר.

טקס הבר-מצווה, הנחגג בכל מגזרי החברה הישראלית והיהודית, הוא אירוע מכונן ומרגש שהמשפחה והקהילה כולה נרתמות לחגוג אותו ברוב שמחה. בצד ההכנות והריצות שמתלוות לחגיגת הבר-מצווה, רבים שואלים את עצמם מה עושים, מהם המנהגים והמסורות מבית אבא ואמא, איך כותבים דרשה ולמה זורקים סוכריות. התרמיל היהודי הוא טיול בר-מצווה, כמו גם מסע אישי אל עבר זהות יהודית מתחדשת. הוא פותח את השער בעבור הנער ומשפחתו אל האוצרות והמכמנים המתלווים ליום הכה משמעותי בחייו של הנער, ואל שכבות העומק המסורתיות של יום ההולדת השלושה-עשר שלו. התרמיל היהודי הוא פרי מחקר אישי-משפחתי, שהלך והתרחב ונפרש אל ארבע כנפות תבל. הוא מקבץ לראשונה מנהגי אבות, מורשת אימהות, יצירות וסיפורים בני זמננו, ומנגיש לנער ולמשפחתו תכנים מרתקים, מחכימים ומשעשעים ואף מותיר אותם עם חומר למחשבה.

התרמיל היהודי – מסע בר מצווה (ידיעות ספרים) מאגד בתוכו עשרות טקסטים, מנהגים ותפילות מהתרבות היהודית הקשורים לבר מצווה. אליהם צירפה לביא טקסטים של כותבים עכשוויים: הרב בני לאו, קובי אוז, הרב חיים סבתו, אורי אורבך, עמנואל הלפרין, סמדר שיר, יוסי שריד ואחרים, שמספרים על בר-המצווה.

אז התרמיל היהודי התמלא. 262 עמודים, ליתר דיוק. אבל לביא מודה בצער שהחיפוש אחר התכולה שלו התחיל מאוחר מדי. "אני כמו ארכיאולוגית שמשחזרת", היא אומרת "אני רוצה להרחיב את ארון הספרים היהודי, אבל המון דברים אבדו. נסעתי לווינה לחפש בארכיון הרי בית המדרש הגדול לרבנים היה שם, אבל הנאצים שרפו לנו הכל. מה שיש לנו לעשות היום זה להציל את מה שנשאר. לשאול ולהחזיר לעצמנו. לצערי, הגענו למחקרים האלה מאוחר, כשהסבים והסבתות שלנו כבר עוזבים את העולם. אנשים נפטרו באמצע המחקר. עד שאני מאתרת מישהו בבית אבות שיכול לעזור לי, אומרים לי: 'הוא נפטר לפני שנה' אני שואלת את עצמי: 'למה לא שאלתי את סבתא שלי?' את סבא שלי לצערי לא הכרתי. הוא נפטר כשאבא שלי מנשה היה בן שבע".

וכך החל המסע אל התרמיל היהודי ואל כיסיו החבויים והנסתרים. הוא החל במעמקי הספרייה, בין מדפי הספרים העמוסים לעייפה שריחותיהם המציפים מעניקים תחושה של מפגש עם העבר, בעזרתם של שלמה גולדברג, מנהל מחלקת ההשאלה בבית הספרים הלאומי בירושלים, ושל הספרנים האדיבים והמיומנים. כאן מצאתי כיוונים חדשים, לא שגרתיים: ספרים נדירים, טקסטים משפחתיים, ספרונים אישיים, סידורי קהילות וסיפורים אישיים. בצד הספרים בני מאות השנים הבאנו גם קטעים מקוונים ברוח הזמן, במהדורות אינטרנט. לאלה נאספו העדויות האישיות הרבות.

בדורות האחרונים הפכו אירועי בר-מצווה ובת-מצווה לנוהג מקובל בכל מקום. אין לך משפחה וקהילה מישראל ואין לך זרם רוחני בעם היהודי שאינם מקיימים טקסי בר-מצווה ובת-מצווה, ואלה היו לנחלה לכל ילדי ישראל. ניכרים אמנם הבדלים בין העדות והקהילות הבונות יחד את העם באשר לתוכני ה"בר-מצווה" ובאשר לטיבם של האירועים, אך הכול שותפים בהבנת המשמעות היסודית של היות הנער והנערה לבני מצווה. ביום זה נכנסים הילדים המתבגרים בעול החיובים המוטלים על האדם הבוגר ומצטרפים כאנשים עצמאיים לעם היהודי בהכרה מלאה או כמעט מלאה. אכן, יש הבדלים ברורים בין הקהילות והזרמים השונים בדבר החיובים שבעוּלם יישאו בני המצווה, ולא הרי "סל" המצוות שנושא מעתה הנער הדתי והחרדי כהרי הסל שנושאת אחותו הדתית כמותו, או חבריו המשתייכים לזרמים אחרים בעם היהודי. ועם זאת, אין מי שאינו מדגיש את האחריות המוטלת על כתפם של הנכנסים למצוות למילוי חובות, ואין מי שאינו מטעים את חברותו של הבר-מצווה בקהל ישראל מעתה ואילך.

משתה, חגיגה, סעודה, מסיבה – כל אלה הם ביטויים לאירוע החגיגי המלווה בכל מקום את התמורה. בחברה הדתית מהווה הנחת התפילין סמל ברור ומוכר לכניסת הנער לעול מצוות, וקיום המצווה נעשה בנוכחות בני משפחה וידידים, לעתים במקומות בעלי משמעות בפני עצמם, כגון הכותל המערבי, אתר היסטורי נודע או בית כנסת מרכזי ומפואר. יש המזכים גם את הבת בקיום פומבי של מצווה מתאימה. ומיהו הקרוב או הידיד המוזמן ובא לחגיגת בר-מצווה כשידיו ריקות?

בדרך כלל עולה הבר-מצווה לתורה בשבת הראשונה שאחרי יום הולדת שלוש-עשרה, שהרי עכשיו הוא אחד מקהל הבוגרים והוא זכאי לעלות לתורה ולברך עליה כאחד העם. יש המקדימים את העלייה לתורה כבר להזדמנות האפשרית הראשונה: ימי ב' וה', שבהם קוראים בתורה, או חג שהזדמן עוד לפני השבת. רבים מבני המצווה מתכבדים גם בקריאת ההפטרה – פרק מהנביאים הנקרא בפומבי בשבתות ובחגים (וכן בימי צום) אחרי הקריאה בתורה. קריאת ההפטרה בקול מחייבת את החניך ללמוד זמן מה מראש את סדרי הקריאה המדויקים, ואת טעמי המקרא ומנגינותיהם. בדורות האחרונים קוראים נערים רבים גם את פרשת השבוע או חלק גדול ממנה בספר התורה. קריאה זו מחייבת הכנות ומאמצים רבים, שכן על יריעות ספר התורה כתובות אותיות בלבד, בלא סימני ניקוד, פיסוק וטעמים, והמתפללים מצפים מכל קורא בתורה בציבור לדייק בהגיית האותיות והמלים בניקוד, בהטעמה ובנגינה הנכונים והמוכרים לרוב המתפללים והנוכחים.

במקומות רבים מתלוות תפילות ייחודיות לאירועי בר-מצווה, והיעדרן של תפילות מסורתיות קבועות ומגובשות מסידורי התפילות המקובלים פתח בפני הורים וקרובים אחרים, ואף בפני הנערים עצמם, את השער לתפילות אישיות ומחודשות. לא רבות הן התפילות מסוג זה שנשתמרו מן העבר, ואחדות מאלה שנשתמרו, או שנוצרו בדורות האחרונים, ואף בשנים האחרונות, מופיעות בספר שלפנינו.

הספר כולל אפוא תפילות ייחודיות לבר-מצווה ממקומות ומזמנים שונים, קצתן חדשות ומחודשות. אל גופי התפילות נלווים דברי מבוא קצרים על אודות התפילה, מקורה ומחברה, אם הדבר ידוע, ותיאורי מנהגים אופייניים הנוגעים באירועי הבר-מצווה. כמו כן מופיעים כאן קטעים ממקורות הספרות היהודית: משנה, תלמוד, מדרש, פרשנות, דברי חכמים ראשונים ואחרונים ואף דברי הגות, שירה ופרוזה מפרי עטם של סופרים בני דורות אחרונים.

הספר כולל גם סיפורי זיכרונות אישיים של אישים ומחברים בני דורנו על אירועי בר-מצווה שהתקיימו או שלא התקיימו בנערותם. זיכרונות אלה משולבים בדרך כלל בסיפורי הזיכרונות הגדולים של העם היהודי בדורותינו, ובהם החיים בגולה, מוראות השואה, בניין הארץ והמאבק לתקומת ישראל.

שלום עליזה, לפני כשבועיים חגגנו את בר המצווה של בננו הבכור. בשנה האחרונה, הכנו את עצמנו בקפידה, רוחנית ומעשית למעמד המרגש הזה.
למזלנו, מצאנו את ספרך התרמיל היהודי, כבר בשלבי ההכנה המוקדמים, ורכשנו אותו מיד. תחילה קרא אותו בננו ולאחר מכן גם בעלי ואני.
אין לי מילים לתאר כמה ידע, צבע, עומק ורוח נתן לכולנו ספרך, ובמיוחד לי, וסייע לי להתחבר לעומק הרוחני של בר המצווה, ולהיות שם בכל מאודי ובכל ליבי.
מבחינתי, רגע השיא היה בבית הכנסת, בעליה לתורה, כשעמדתי מול כל הנוכחים והקראתי את תפילתה של אם, כשדמעות בעיני. בזכותך הגעתי למקורות האלו. לעוצמה הזו. בזכותך בר המצווה של בני הייתה לא רק מרגשת עבורי, אלא חוויה רוחנית עמוקה ומשמעותית מאין כמוה. ועל כך אודה לך כל חיי.
בהערכה עצומה, ובתודה עמוקה, נירית נורמן.

בני שלי,

למה שוב עולות דמעות בעיני? כי אני אמא, ואמהות בוכות לפעמים. בדמעותי יש קצת עצב על פרידה מילדותך, ויש בהן אושר גדול על השותף החדש שלנו, על דרור בן המצוות המצטרף היום אל קהילת המבוגרים והמחויבים. הייתי הראשונה שהרגישה בך, ששמעה אותך והקשיבה לך בעולם הזה. מצליל קולך הראשון שם בחדר הלידה, ועד לשיחות ולעיסוקים העכשוויים שלך – אני יודעת: אל הנער הזה בדיוק התפללתי. חכם ועדין, מקשיב ומשמיע, יודע ודעתן. מלא שמחת חיים ובכל זאת כל כך אחראי ורציני.

זיו פניך הוא כמראה פסיפס משפחתנו, שהתקבצה ובאה מארבע כנפות הארץ: דומה ושונה יש בה, וכולנו אחד – למרות הפרידה שנכפתה עלינו במשך אלפיים שנה.

אני מבקשת לנצל את הרגע המיוחד הזה בחייך, את נקודת המעבר בין ילדות לעול, בין חירות למצוות, כדי לומר לך את אשר על לבי. ועל לבי – רק אהבה אליך. רואה אותך ושמחה, שומעת ומאושרת, חושבת עליך ועל בני דורך ונמלאת תקווה טובה.

עד היום אהבתי אותך כבני היחיד והקטן ומהיום אוהב אותך כך ובעוד דרך: כשותף לנתיב המשמעות, הערכים והמצוות. כשותף לשאלות ולתהיות ולאחריות קיומית יהודית כאן בארץ הזאת ועל פני האדמה. כשותף יהודי חדש – בן מצוות.

והמצווה שאני רוצה לצוותך היום היא מצוות האהבה. קח את אהבת ביתנו ומשוך אותה על פני העולם כולו. אהב את אלוהים שבלב ושבשמים כי כך כתוב: "ואהבת את ה' אלהיך". אהב את חבריך כנפשך כי גם כך כתוב: "ואהבת לרעך כמוך". ואהב את הקשה שבאהבות – אהבת ה"אחר": השונה, הזר, והגר שאינם כמוך. שהרי גם זה כתוב במפורש: "ואהבתם את הגר".

האהבה אינה פשוטה. היא מלאת אתגרים ושמחות, אבל גם קשיים ועצבונות. ובכל זאת היא אפשרית וחיונית. אני מתפללת כי על המצווה הזאת, אהבתך, יחולו במלואם דברי הכתוב: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ" (דברים ל 11-15).

הרי זה שלך ולבני דורך.

באהבת עולם, אמא

פרשת תזריע איננה פרשה קלה. גם העובדה ששמי השני, שהוסתר והודחק במשך 13 שנה, הוא שרגא – אינה מקלה על חווית העלייה לתורה. שרגא נחשב בשנות ה-70 למקבילה של "יורם". כלומר: חנון, פראייר, נחנח.

הנה עוד מעט הגבאי יקרא בקול חגיגי "יעעעמוד, אורי שרגא בן אהרן" ומספסלי החברים לכיתה שגודשים שלושה ספסלים בפאתי בית הכנסת תעלה אוושה מצוחקקת: "שרגא… שרגא, אורי שרגא. לא ידענו, הוא אף פעם לא סיפר לנו".

אבל עוד לפני החשש המנקר הזה ידעתי שיש בעיה. הבחנתי בה עוד כשלמדתי לקרוא את הפרשה שלי. נגע צרעת – זה זכר או נקבה?

הרי נגע הוא זכר וצרעת היא נקבה. נגע-צרעת הוא אם כן "הוא". אלא שבכמה וכמה מקומות בפרשה מופיע דווקא הצירוף "נגע צרעת היא". מה שמחמיר את הבעיה הוא (או היא) שתורתנו הקדושה אינה מנוקדת, ובפרשת תזריע המלים "היא" ו"הוא" כתובות בדיוק אותו דבר – "הוא" – אבל נקראות לפי העניין. לבעל קורא שאינו מקצועי זוהי מלאכה בלתי אפשרית. ואני הייתי רק בר-מצווה. שלוש-עשרה מלאו לנער ולבו המה.

והנה אני, כמה דקות לפני ששרגאיותי תיחשף לעין כול, עומד על הבימה, קורא את כל הפרשה וכל התרגולים נשכחים, וכל החזרות נמחקות. אני אומר "נגע צרעת הוא" וכל בית הכנסת רועם: "היא". אני קורא "צרעת היא" וכל בית הכנסת מגיב ב"הוא".

ילדים נטשו את משחקיהם בחצר בית הכנסת, קשישים התעוררו מנמנומם ונדמה שגם עוף עופף וציפור צייץ ופרות געו. כולם כאחד, איש אחד ופה אחד, ארבו לשרגא הקטן – משל מדובר בהמן של המגילה המחכה להרעשתו: הו-היא, הי-הו, הו-הו… זו הייתה קריאת בר-מצווה שלא תישכח. עוד חודשים רבים ורעים אחר-כך החברים קראו לי "הו-הי" במקום "אורי".

ואני הייתי נבוך מעט, מחייך חיוך מאולץ מתחת לשפמי שטרם צימח, ושמח שבתוך ההוא וההיא בבית הכנסת איש לפחות לא שם לב כשהגבאי הכריז שהשם השני שלי הוא שרגא.

לא היה לי מושג שהבר-מצווה שלי תהיה מלחמת תרבות. והיא הייתה לגמרי.

כל העולם שמסביב הציג את מרכולתו הצבעונית. בשנת 1982, ה"אייטיז" התפרץ בצבעוניות של גל חדש. הדיסקו הקפיץ את ישבני נערות הספונג'ה השדרותיות היישר מתוך "חדש, חדיש ומחודש" ברשת גימל; הבגדים הפציעו צבעוניים מתמיד בחלונות הראווה של אשקלון; ותוכניות המדע היו בראש. המסורת הייתה פרפר אפרורי בצבע עש. נער עם סקייטבורד אדום וטרנינג צהוב, מה לו ולבר-מצווה? טקס עבש שהוא לא חדש, לא חדיש, לא מחודש ולא להיט.

זה התחיל מהזמנת הלהקה: אבא שלי ז"ל רצה להזמין להקה טוניסאית בראשות הזמר ראול ג'ורנו. לאוזניו של האורגניסט הצעיר קובי אוּזָן (זה אני!)

נשמע הג'ורנו הזה כמו חתול חוצות שמנסה להזדווג עם דרבוקה. לא רציתי לדחות את האופציה הטוניסאית, אז נתתי להורים שלי אישור להזמין להקה שתדע לנגן גם טוניסאית – והדגשתי: גם. נבחרה להקת הקונסולים, להקה שהיא סופרמרקט של סגנונות. כמו באורגן שלי, גם להם היה טוויסט, פסדובלה, ואלס ודיסקו – אבל שלא כמו אורגן ה"ווילסון" שלי, הם ידעו לחלטר גם קצת בטוניסאית והמנחה אפילו ידע לזרוק כמה מילים בצרפתית. הם היו על הכיפאק, אבל היום אני יודע שאגדיותו של ראול ג'ורנו עלתה על כל אגדוּ שהם ניגנו. זמר בעל מורשת עתיקה, סלסוליו פיתוחי זהב, קולו פנינים, ולהקתו חטיבת קצב טבעית ומושלמת. ויתרתי על תכשיט הזהב הצלילי שאבי הציע לי לטובת ערימת צעצועי פלסטיק מוזיקליים.

שבת חתן בבית הכנסת. אני צריך להכנס למקום הזה עם הריח של הזקנים, לעלות אל הבמונת כשמעליי הבד המפוספס, המוזר,כיפה על השביל-באמצע שלי, לעמוד מול הספר העתיק בעולם ולהקריא קוד חייזרי מסולסל שאינני מבין – הפטרה. סבא שלי הפייטן, רבי ניסים מסיקה ז"ל, הקליט לי את ההפטרה על טייפ הסלילים המשפחתי, ואני התעלמתי באלגנטיות ולא למדתי כלום. הוא לא נעלב, סבי הנינוח והבלתי כופה, הוא לא ניסה ללחוץ עלי. הוא ראה שאין עם מי לדבר – וויתר.

גם אני ויתרתי. ויתרתי על ההפטרה. תיש מתנדב עם זקנקן קרא במקומי. 27 שנים אחרי זה למדתי להתעמק בגדולתו של סבי, ביופים של סלסוליו, ביחודיותה של העמדה הסובלנית שלו מול העולם המודרני ומול העולם החרדי. הוא היה תורה ועבודה, הפועל המזרחי, זמר בתי-כנסת שהמתינו לו מאזינים נלהבים בגן יבנה, בקריית מלאכי, בשדרות וברחובות. זמר ששר שירים נפלאים ועתיקים. ואהבתי אותו, את פֶּפֶּה שלי, אבל לא שרתי איתו. סבא פייטן זה לא מגניב.

העולם הגלובלי נלחם על כל ילד. הוא משפיע על כל אחד מאתנו רוב צבעים וצעצועים, רוב צלילים וטעמים. אנחנו מתחנכים לצרוך את החדש ביותר, החדיש ביותר והמחודש ביותר. כדאי לעולם שהצרכנים (ככה הם קוראים לבני אדם) יהיו חמדנים ורעבים כל הזמן להכי חדָש, אחרת מה יניע את גלגלי הכלכלה העולמית? מה הפלא שבר-מצווה פשוטה הופכת למלחמת תרבות?

בכל חזית הפסיד אצלי הזהב העתיק לפלסטיק הנעורים. את הקוסקוס של אמא החלטתי להחליף בעוף סיני חמוץ מתוק עם אננס, את הפריקסֶה המופלא החלפתי

בראנץ' חריף, ואת הבר-מצווה רוקנתי מתוכן והחלפתי בנשף קרתני רב תרבותי. אמנם נהניתי, רואים בווידאו, אבל היום הייתי מוותר על צעצועי הפלסטיק ולוקח את תכשיט הזהב. לכולם יש תקליטני רחבת ריקודים, אבל רק לטוניסאים יש ראול ג'ורנו. לכולם יש העולם הרחב והצבעוני, אבל רק לי יש סבא שלי והוא זהב טהור. הרבה שנים עברו עד שהבנתי שמה שנדיר, מה שייחודי, הוא בעל הערך הרב ביותר. מה שצעקני, מה שצבעוני, מה שמסחרי הוא בדרך כלל זול הרבה יותר מעבודת יד.

ביום הולדתי הארבעים אשיר את ההפטרה ששרדה על סליל וירדה ל-mp3 במחשב שלי, ואדמיין שסבא שלי מאחוריי, מחזק את קולי ומדייק אותי בכל הטעמים. זה יהיה תיקון מאוחר: קובי הופך ליעקב, ומוותר על הפלסטיק לטובת הזהב.

"התרמיל היהודי" ספר הכנה לבר המצווה / צופיה הירשפלד, nrg

מי יכין אותי לבר המצווה? / ישי קרוב, ערוץ7

התרמיל היהודי – עליזה לביא (ספר עיון) / גלובל רפורט

המלצה על התרמיל היהודי במדור ספרים מומלצים וחדשים מאת קובי קמין, גלובס

ספר לשבת: התרמיל היהודי / מאת יעקב פוטרמן, עלון רבני, צהר

סקירת "התרמיל היהודי" / כיוון קריאה, חיים אחרים, אריק בלום

בר מצווה: טקסט אישי וטקסט ציבורי / נסים ליאון, מקור ראשון

הגיעה לגיל / יעקב בר-און, מקור ראשון

פתוחים לשילוב / אלישיב רייכנר, מקור ראשון

ספר חדש לד"ר עליזה לביא על משמעות בר המצווה – 13 הוא מספר מזל? / דרור אידר, ישראל היום

מסע תרמיל / ידיעות נתניה

סקירת הספר "התרמיל היהודי" מאת ימימה חובב

ציטוטים נבחרים על התרמיל היהודי

בספר הפופולרי "התרמיל היהודי": בר-המצווה של הנער החב"די / חב"ד אונליין

ציפי ארצי – זה ספר שיכול לדבר אל מי שהיהדות מעניינת ומסקרנת אותו או מי שרוצה ללמוד עוד על תרבות ישראל / דה מרקר קפה

פוסט מצווה / הלל אפלבום, כיפה

התרמיל היהודי – מסע בר-מצווה בקהילות ישראל / איריס לקנר, iwoman

מרחיב דעת – בדרך אל המצווה / קובי קמין, מדור חדשים ומומלצים, גלובס

זכרונות מהבר מצווה שלי / ynet

סקירה של "התרמיל היהודי" במדור גלריה של עיתון "הארץ"

שאול יהלום על הספר התרמיל היהודי בטור שלו בשבועון 'מצב הרוח'

למה זורקים סוכריות בעליה לתורה? / מורשת – תרבות

על התרמיל היהודי מאת עליזה לביא / אתר טקסט

13 מלאו לנער / ורד לי, הארץ

המלצת רב הכותל וברכתו 

זכרונות מהבר מצוה שלי / ynet

שלוש עשרה מלאו לנער / ורד לי
עליזה לביא הכינה טקס בר מצווה ייחודי לבנה, ומשם המשיכה לחקור את מנהגי בר המצווה בקהילות היהודיות

דרשת בר המצווה – על פיוט מתוך התרמיל היהודי

התרמיל היהודי בקטלוג מכללת גורדון

בן 80 למצוות: ניצולי השואה חוגגים בר מצווה / טלי פרקש, ynet

בר מצווה מאוחרת לילדי השואה / יואב פרידמן, ynet

ניו-זילנד: תפילין נחשד כפצצה, תייר ישראלי נעצר / ynet

איש התפילין / חיים ולדר

רועי שיפנבאור חגג בר מצווה בלי אבא / חדשות 2

מניין אינטרנטי: גולשים למצוות / איימי וירשופ, ניו יורק טיימס

סרטון: סוד התפילין במדע ובקבלה / youtube

מוטב מאוחר: לוחם בנאצים חגג בר-מצווה בכותל / ynet

נועם תרם את כספי מתנות בר המצווה לבי"ח לוינשטיין / ליאת רותם מלמד, ynet

בת מצווה גרסת 2010: מצלמים קליפ, מעלים ליו טיוב ומקווים שסוכן יהפוך את הילדה לכוכבת / רינה רוזנברג, דה מרקר

מחפשים קהילה לחגוג בר מצווה? / ynet

מהו מקורו של "מנהג" זריקת ממתקים על נער ה"בר מצווה", בזמן עלייתו לתורה? / ynet

בר מצווה זה לא פורים / אריאנה מלמד לכתבה ב-ynet

בן י"ג למסיבות / טלי פרקש לכתבה ב-ynet

בר מצווה מאוחרת לילדי השואה / יואב פרידמן לכתבה ב-ynet

בר מצווה – המדריך הכולל

על בר המצווה – ברוך שפטרני, דברי מתיקה, סעודה, והמספר 13 / הסוכנות היהודית

בר מצווה | בת מצווה / עתים

בר מצווה – שימושון ומאמרים / בית חב"ד

קריאות ההפטרה והתורה / בר מצווה – המדריך הכולל

טקס בר מצווה ובת מצווה ברוח יהודית חופשית / טקס ישראלי

בר/בת – מצווה / יד ושם

בר מצווה בדורנו כתחנת מעבר בזהות היהודית / הרצל ובלפור חקק, E-mago

בר מצווה ובת מצווה בחברה החרדית / אנשים

עליזה שלום,
את לא מכירה אותי. אני עובדת בעמותת רעות. הכרתי אותך דרך מרב מנדלבאום. החודש חגגנו לבני הבכור בר מצווה. היה אירוע מאד מאד מרגש.
כשמרב שמעה שאני מתלבטת האם להקריא לבני ברכה באירוע, היא התעקשה שאכתוב ואקריא לו ברכה, וכדי לעזור לי היא הביאה לי את הספר שכתבת לבנך, התרמיל היהודי. אני חייבת לציין, שהכתיבה הייתה הרבה יותר קלה לי. מעבר לתפילה שהקראתי (מהספר שלך, תפילת נשים, שמרב רכשה ליום ההולדת שלי), השתמשתי, לא מעט, בספר התרמיל היהודי. לאחר שהקראתי את הברכה באירוע, לא נשארה עין יבשה. אני רוצה לומר לך תודה רבה, ריגשת אותי מאד עם הספרים שלך.
צירפתי לך תמונה מהאירוע.
בהוקרה,
סמדר


—————————————————————————————————————————————————————————————————————————————–
לפני כשבועיים חגגנו את בר המצווה של בננו הבכור.

בשנה האחרונה, הכנו את עצמנו בקפידה, רוחנית ומעשית למעמד המרגש הזה.
למזלנו, מצאנו את ספרך התרמיל היהודי, כבר בשלבי ההכנה המוקדמים, ורכשנו אותו מיד.
תחילה קרא אותו בננו ולאחר מכן גם בעלי ואני.
אין לי מילים לתאר כמה ידע, צבע, עומק ורוח נתן לכולנו ספרך, ובמיוחד לי, וסייע לי להתחבר לעומק הרוחני של בר המצווה, ולהיות שם בכל מאודי ובכל ליבי.
מבחינתי, רגע השיא היה בבית הכנסת, בעליה לתורה, כשעמדתי מול כל הנוכחים והקראתי את תפילתה של אם, כשדמעות בעיני.
בזכותך הגעתי למקורות האלו. לעוצמה הזו.
בזכותך בר המצווה של בני הייתה לא רק מרגשת עבורי, אלא חוויה רוחנית עמוקה ומשמעותית מאין כמוה.
ועל כך אודה לך כל חיי.
בהערכה עצומה,
ובתודה עמוקה,
נירית נורמן
גבעתיים
——————————————————————————————————————————————————————————————————————————————
עליזה שלום,
ראשית, תודה רבה על הספר המאלף והמעניין שהצלחתי לסיים בערב אחד… ודווקא בגלל שהספר ריתק אותי.
שנית, אם יורשה לי להאיר 2 הארות:
1. עמ' 120-122 בספר: בסוף הסיפור הסיפור הינך מביאה את סיפורו של הנרי פניכל… במקורות אחרים שחיפשתי ראיתי ששמו הוא הנרי פנישל- אינני יודע מהו שם משפחתו הנכון אך אולי שווה בדיקה.
2. סתם הארה: כאשר קראתי את הסיפור של חיים באר (עמ' 180), ידעתי למן הרגע הראשון שהוא מוכר לי ממקום אחר…לא הצלחתי להיזכר גם לאור העובדה שאני זוכר אותו כסיפור חיובי שלימד "צדקה אמיתית" ואילו סיפורו המלא כפי שאת הבאת בספרך מלמד כי השורה התחתונה הינה שחיים באר נשאר ב"טראומה" מסעודת הבר מצווה שלו. והו-אז נזכרתי שהרב שמחה רז הביא את חלקו הראשון של הסיפור, כפי שסיפר לו חיים באר עצמו, בספרו על ר' אריה לוין שלחש על אוזנו של נער הבר מצווה (חיים באר) שיראה מהי צדקה אמיתית.
מעניין לראות שבספרו של שמחה רז סעודה זו הוצגה באופן אחר (חיובי) על ידי חיים באר ואילו בספרך כאשר מובא הסיפור המלא הוצגה סעודה זו דווקא באופן שלילי והכל על ידי אותו אדם…
שוב תודה על הספר המרתק.
————— תשובה —————-
שלום תודה רבה על הדברים שכתבת.
שימחת אותי.
ובאשר להארותיך:

1. שמו של הפיזיקאי הוא: Henry Fenichel
2. כאמור, הסיפור הוא מתוך חבלים – וחיים שביקשתי שיכתוב סיפור אישי – אמר ל שקשה לו – למרות השנים שחלפו – והוא זה שהפנה אותי לספרו חבלים.
שנה טובה ומבורכת.
עליזה
————————————————————————————————————————————————————————————————————————————–
לכבוד ד"ר עליזה לביא,
שלום רב!
אני בדרך כלל לא מאלה שמגיבים ומשתפים אבל לא יכולתי להישאר אדיש מול הספר שלך "התרמיל היהודי". ראיתי איך האוסף הזה של מקורות וטקסטים ומנהגים ופולחנים, הצליח לתפוש את הבן שלי. מדובר בבן דורו של בנך כך שהספר – על פי המחברת – מוקדש גם לו…

אורי בני יהיה בר מצוה ב – כ"ג חשוון. אוטוטו… ביום שישי קנינו, אורי ואני, את הספר ומאז הוא קורא בו. אורי הוא נער סקרן, פיקח, אוהב לקרוא אבל הוא עדיין צעיר בשביל ליישם את ההמלצה, אחת מעשר, של יאיר לפיד: "תקרא 10 ספרים שקשה לך לקרוא". כלומר, אם הספר שלך היה משעמם אותו הוא לא היה קורא בו.
לכל המכתב לחץ כאן

עליזה יקרה,
איך עבר האירוע שלכן מנסחות תשובה בצוותא?? הצטערתי שלא יכולתי להגיע. איזה ציבור הגיע? זה היה משהו כל כך מחוץ לכללים הרגילים שתהיתי מי יהיו האנשים שיגיעו לזה.
תודה על הליווי הרדיופוני לבישולי החג. שמחתי לשמוע אותך.
קצת באיחור אולי נזכרתי פתאום בסיפור שאבי ע"ה אהב לספר. וודאי תמצאי בו עניין.
אבי היה בשנות מלחמת העולם השנייה בדרום אמריקה כך שהסיפור הוא כנראה מסוף שנות השלושים או מראשית הארבעים.
רופא יהודי-ארגנטינאי בשם ד"ר מדינה נסע לאיזה מפגש רופאים בספרד והחליט לנסות 'לחפש שורשים'. הוא ניסה להתקשר עם כמה שמות דומים ואחד מהם הציע לו להיפגש, אף שאינו יהודי ואין לו כל קשר עם יהודים. הגיע איזה 'גנרליסמו' גבוה במכונית שרד מפוארת ולקח אותו לביתו ושוחחו על הא ודא [מן הסתם פוליטיקה עולמית וקומוניזם, על מה כבר דיברו אז?]. לקראת סוף הביקור אמר לו בעל הבית: כיוון שאתה מתעניין כל כך בתרבויות ישנות אולי תוכל להבין מנהג מוזר שנהוג במשפחתי: כשילד מגיע לגיל שלוש עשרה, מכסים לו את העיניים בסמרטוט, מורידים אותו למרתף וקושרים לו חבלים על הידיים…
שנה ברוכה לך ולכל היקרים לך,
רבקה

מסכת
כתב עת למחקר יצירה והגות יהודית מבית מתן, ירושלים
בשיתוף המרכז לחקר האישה ביהדות, אוניברסיטת בר אילן
——————————————————————————————————————————————————————————————————————————————

עליזה יקרה,
אינני מתאפקת ואני משתפת אותך ב"הצלחה המסחררת" שהיה לפיוט שמצאנו בסיפרך בשבת בר המצווה של בננו דניאל בשבת הגדול. מתברר שבבתים רבים שרים אותו או את חלקו ולרבים הייתה נחת ושמחה ב"גילויו המחודש".
יפה גיסר

להזמנת הרצאות שלחו הודעה

ליצירת קשר או להזמנת הרצאות אנא חייגו 03-7208856 או השאירו פרטים ונשיב בהקדם האפשרי


    To book a speaking engagement with Dr. Aliza Lavie please leave your details below