במהלך סוף השבוע האחרון השתתפתי בכנס לשכת עורכי הדין באילת, שם התקיים דיון סוער על המתח שבין מערכת המשפט האזרחית והדתית, על השלכותיה, ועל הדרכים להתמודד עם משברים בהליכי גירושין באופן שימזער למינימום את הפגיעה בזוג, ומעל לכל- בילדים. בתוך כך דנו בסוגיות הקשורות בנושא ובהן תקנות הגישור החדשות, תשלומי מזונות ועוד.
מצורף כאן סיכום דברים שאמרתי במהלך הכנס, בצד עמדותיי בסוגיות השונות:
לא ייתכן שבתי הדין הרבניים יבחרו כשנוח להם לאמץ את הדין האזרחי, וכשנוח להם להסתתר מאחורי הבירוקרטי- דתי- הגיע הזמן לאומץ הלכתי ועקביות. שינוי חישוב המזונות הוא מהלך ראוי – אך הוא חייב להיות מגובה בחקיקה סדורה. ההכרה של בית הדין בערך השוויון בין נשים לגברים חייבת לחול גם בזכויות ולא רק בחובות.
אי אפשר לשנות מערכת לא שוויונית על ידי תיקון נקודתי. שינוי בחישוב דמי המזונות מחייב עבודת עומק מקיפה. שינוי בקריטריונים צריך להיעשות בצורה שקופה ומושכלת ולא בצורת מחטף. טובת הילדים היא זו שעומדת לנגד עינינו קודם כל ומעל לכל, וטובתם זה ביטחון כלכלי. מפתיע שכשמדובר במזונות ניתן לשנות את הדין הדתי בקלות. אני מקווה מאד שהפתיחות הזו סביב שינוי דמי המזונות היא בשורה לשינוי מהותי של בתי הדין הרבניים בנושא השוויון. אני רוצה לראות את הבשורה הזו גם בפסיקה הלכתית אמיצה ופורצת דרך כלפי מסורבות גט ונשים עגונות שמספרן רב.
מערכת דיני המשפחה בישראל בעייתית מהשורש. יש לעשות בה שינוי באופן רוחבי, ולא רק בנושא המזונות. אם הדיינים מכירים את המציאות בה הם חיים- למה להתחיל מהנקודה הבעייתית הזאת? זה החידוש של בתי הדין? במערכת שהיא בבסיסה לא שוויונית, אין טעם לפתור רק את נושא המזונות, אלא לגשת לשורש הבעיה, לפיל שבחדר, אותו כולם מכירים היטב- מרוץ הסמכויות בין בתי הדין הרבניים ובתי הדין לעניני משפחה. אין עוד מקום בעולם בו הראשון שיגיש את התביעה, יקבע היכן יתרחש ההליך ובמידה רבה גם את גורלו.
אני מכהנת כחברת כנסת כבר שתי קדנציות ואני מנסה לקדם שינוי אמיתי בתחום דיני המשפחה בישראל.
· הצעת חוק מרוץ הסמכויות
הסמכות לדון בענייני משמורת, מזונות ורכוש בהליכי גירושין קיימת נכון להיום, במקביל בבתי הדין הרבניים ובבתי המשפט לענייני משפחה. המצב המשפטי קובע כי התיק של המשפחה יידון במקום הראשון אליו פנה אחד מבני הזוג. כך נוצרה מציאות בה כל הקודם זוכה, וכל אחד מבני הזוג רץ לפתוח תיק במקום המועדף עליו, אשר נוטה לפרש לטובתו. בכך, מעודדת המדינה את בני הזוג לפנות מוקדם ככל האפשר לערכאות השיפוטיות ומסכלת את האפשרות כי יפנו תחילה לניסיונות לקיים שלום בית או לפתור את הסכסוך בדרכי שלום. מציאות זו מחריפה את הסכסוך בין בני הזוג, מבזבזת כספי ציבור, ובעיקר פוגעת בילדים המצויים בין הורים שמנהלים מאבק אחד עם השני.
לכן, כבר בקדנציה הראשונה שלי כחברת כנסת הגשתי את הצעת החוק לביטול מרוץ הסמכויות.
מטרתה של הצעת החוק היא לנטרל את ההיבטים השליליים של מרוץ הסמכויות בין בתי הדין הדתיים לבתי המשפט האזרחיים. לפי ההצעה, לצורך הקניית סמכות עניינית לבית דין דתי תידרש הסכמה חופשית ומודעת מצד כל הצדדים הנוגעים בדבר. מוצע כי כריכת העניינים הנלווים לתביעת גירושין המוגשת לבית הדין הדתי, תלווה בתצהיר של שני הצדדים, המעיד על הסכמתם החופשית לעצם הכריכה, לאחר שקיבלו ייעוץ משפטי בנושא.
דרישה זו נועדה ליצור וודאות אצל כל אחד מהצדדים, ולא רק אצל הצד שהגיש את תביעת הגירושין, כי ענייניהם נדונים בפני הערכאה שבחרו, מתוך רצון חופשי ומתוך מודעות והבנה של ההשלכות הנובעות מכך.
הצעת החוק גם מקנה לבית הדין הדתי ולבית המשפט לענייני משפחה את הסמכות לקבוע כי ההסכמה שהוצגה בפניהם איננה חופשית או איננה הסכמה מדעת (בין היתר בשל טעות, הטעיה, כפייה וכדומה) ולפיכך אין בכוחה להקנות סמכות דיון בעניינים הכרוכים בתביעת הגירושין.
הצעת החוק מבטלת את יתרונו של המקדים בפנייה לערכאות, שכן גם במקרה בו אחד הצדדים מזדרז ומקדים את משנהו בתביעה לבית הדין הדתי (כמו במקרה של מוסלמים ונוצרים) או כורך לתביעת הגירושין את תביעתו בעניינים הנלווים לגירושין כדי שידונו בבית הדין הדתי (במקרה של יהודים), הרי שהוא נדרש להסכמה מהצד שכנגד כדי להקנות סמכות עניינית לבית הדין הדתי בעניינים אלו.
הצעת החוק אינה מפרה את הסטטוס קוו בעניין סמכות השיפוט בגירושין עצמם, אלא משנה את הקריטריונים לפיהם יקבע לאיזו ערכאה יש את הסמכות לדון בעניינים הנלווים לגירושין.
מומחים לדיני משפחה מעריכים שהצעת החוק תחסוך לקופת המדינה כספים רבים על ידי צמצום מספר תביעות הגירושין והקטנת מספר הדיונים הכפולים בנושאים הנלווים לגירושין והדיונים בנושא סמכות השיפוט.
בכנסת הקודמת ההצעה זכתה לתמיכת הקואליציה אבל בכנסת הזו לא.
ביטול חזקת הגיל הרך
גם כאן, אין מחלוקת ביני ובין אבות ואישי ציבור רבים בדבר הצורך בהורות שוויונית והדאגה לטובת הילד. הדיון המתנהל הוא סביב אופיו של הפתרון: פתרון שלם הוא כזה שייתן מענה לעיוותים במערכת הקיימת, ובמרכזם מירוץ הסמכויות הנוראי בין מערכת בתי הדין הרבניים למערכת האזרחית, היחס המשפיל בו נתקלות נשים בהתנהלותן מול בתי הדין, וכמובן הפער הידוע בממוצעי השכר במשק.
יש היום הצעות שעולות כמו ביטול מוחלט ומיידי של חזקת הגיל הרך ושינוי של חישוב בדמי המזונות. זו טעות לדון בהן מבלי להתייחס קודם כל לבעיה המרכזית. מענה חלקי ופזיז המבקש ביטול מיידי מוחלט של החזקה ללא חלופה הולמת עומד בניגוד גמור להמלצותיהן של כל הוועדות המקצועיות רק יעצים את העיוותים הקיימים. בלי לפתור את הבעיה הקרדינאלית הזו זוגות ימשיכו לסבול. נמתין להצעה הממשלתית הנרקמת בימים אלו ע״י שרת המשפטים. אסור לתת לסוגיה רגישה כזו להיות כלי לניצול ציני וניגוח פוליטי, טובת הילד ורק היא חייבת לעמוד במרכז
אנשים נוטים לחשוב שאנחנו (חכיות פמיניסטיות) דואגות רק לנשים. זה לא נכון. במציאות של הגירושין במדינת ישראל היום אנחנו יודעים שגם נשים וגן גברים נפגעים, לכן אנחנו מנסים למצוא פתרונות שישפרו את מצבם של שני בני הזוג, אבל זה לא סוד שנשים הן עדיין הצד החלש בסכסוכי גירושין ולכן עדיין צריך להשקיע את מרב המאמצים שם. אני בהחלט מודעת גם לקשיים שחווים אבות גרושים, מודעת לזה ששיטת חישוב המזונות היום היא בעייתית, מודעת לזה שאחוז ההתאבדות בקרב גברים גרושים הוא גבוה מאחוז הגברים הנשואים המתאבדים (למרות שלא מדובר רק על גורם כלכלי אלא יש גורמים נוספים) אבל בשביל לפתור את המצב הזה חייבים לקדם את ביטול מרוץ הסמכויות.
חבל לי שרק שיקולים פוליטיים מניעים את המערכת חבל לי שחברי הכנסת יואב קיש והשרה לשוויון חברתי גילה גמליאל משקיעים כל כך הרבה זמן ומשאבים בנסיון לבטל את חזקת הגיל הרך, ובמקביל מצביעים נגד הצעת החוק שלי לביטול מרוץ הסמכויות. חבל לי ששרים וחברי כנסת מהקואליציה חושבים רק על שרידות הממשלה ולא על טובת הציבור, שרק שיקולים פוליטיים מניעים אותם, לא טובת הציבור.
בתי הדין מתנהלים בצורה בעייתית ולא מקצועית. אני מקבלת אינספור פניות עם תלונות על מערך בתי הדין, אבל במקום להתייעל, אני שומעת רק על נסיונות לצבור עוד ועוד סמכויות. אם בתי הדין קוסים תחת העומס, למה מנכל בתי הדין עו"ד שמעון יעקבי לא תומך בביטול מרוץ הסמכויות? למה בתי הדין לא מסוגלים לוותר על הסמכות הזו, שניתנה להם בחטא, ולהפסיק אחת ולתמיד את המציאות העגומה שנוצרה פה בתהליכי גירושין? (במקביל הוא גם מנסה לנכס עוד סמכויות לבתי הדין כמו הצעת החוק שהוא מנסה לקדם שתאפשר לבתי הדין לדון כבוררים בהסכמה)
אני קוראת לכם להפעיל לחץ לקדם את ההצעה שלי. היא תלויה ועומדת עכשיו בוועדת שרים לענייני חקיקה ואני אמשיך ואגיש אותה עד שהיא תתקבל, אם לא בכנסת הזו אז בכנסת הבאה ואם לא בכנסת הבאה אז בזו שאחריה, אסור לנו להשלים עם המצב הזה.
הנתונים המעידים על העלייה באחוזי הגירושין מוכחים שוב – המערכת הקיימת בישראל מסלימה את הסכסוכים בין בני הזוג. אני מאמינה כי עד שלא נעשה שינוי מערכתי מעמיק, ונבטל את מרוץ הסמכויות המובנה בתוך המערכת הסבוכה בין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט – כלומר אם לא נפסיק את התחרות שבין בני הזוג להגשת תביעת הגירושין כמה שיותר מהר בשיטת "הקודם מנצח", האחוזים רק יוסיפו ויעלו. זוג בתהליך גירושים ממילא נמצא במאבק – אל לה למערכת המשפט להוסיף אלמנטים שרק מסלימים את המצב.
· הצעת חוק הסדרת התדיינויות
ההצעה עוסקת בניסיון לייצר הסדרה בין בני הזוג בדרך של גישור. גם כאן, ההצעה שלי עלתה לראשונה כחלק מהצעת חוק מרוץ הסמכויות שהגשתי בכנסת הקודמת, אבל היא אושרה כעת רק בחלקה כהוראת שעה. מטרת החוק לסייע לבני זוג לנסות ליישב סכסוכים בהסכמה בדרך של 4 מפגשי גישור (ללא עלות) בין הצדדים, ובכך לצמצם את הסחבת הכרוכה בהתדיינות המשפטיות, את עגמת הנפש ואת העלות הרבה הכרוכה בכך. על פי החוק החדש, עם הגשת הבקשה ייפתח הליך מקדמי שאליו יוזמנו בני הזוג במטרה לנסות להגיע להסכמות, ורק במידה ולמגיעים למבוי סתום ניתן יהיה לפנות להליך משפטי. אנחנו מקווים שהיא תוביל לשיפור במצבם של המתגרשים ולירידה בכמות הסכסוכים שיגיעו לבית המשפט.
הסדרת התקנות בוועדה עברו במידה של חיפזון לטעמי, ועל כן עדיין טעונים מספר תיקונים. עם כניסתם של התקנות לתוקף השבוע, נהיה עם אצבע על הדופק ונעקוב אחר יישומן והשפעתן בשטח.
