מנהג נשים – מסע נשי של מנהגים, טקסים, תפילות וסיפורים

מנהג נשים – מסע נשי של מנהגים, טקסים, תפילות וסיפורים2019-07-11T17:36:11+00:00
מנהג נשים ספר עליזה לביא

מנהג נשים

מאז ומתמיד היו מנהגי הנשים יסוד חשוב ביהדות ובשמירה עליה, אם כי במרוצת הדורות אבדה התורה הנשית-יהודית שבעל-פה. בספרה החדש, מנהג נשים, שהוא המשך ישיר ומעשיר לתפילת נשים, משיבה לנו עליזה לביא את הידע שאבד. בכתיבה קולחת ועשירה שוזרת המחברת מנהגי נשים יהודיות מתקופות שונות בהיסטוריה היהודית, וממרחבי התפוצות. הדמיון המפעים במנהגיהן של נשים יהודיות חוצה שפות ויבשות, והוא נמתח בין איטליה לגרוזיה ומרוקו, בין גרמניה לקוצ’ין, בין תוניס לאשכנז, ובין עיראק, פולין וצרפת.

מנהג נשים הוא מסע התחקות מרתק אחר נשים ששימרו בזיכרונן ובמעשיהן מידע נדיר, מסורתי והלכתי. מעשה הכתיבה נוצר את סיפורי סבותינו ואמותינו בטרם יֵרדו לתהום הנשייה, ומעלה על נס את משמעותה ואת עומקה של תורת הנשים היהודית, שלא פעם שימשה מגדלור לעולם ההלכה. אך חשיבותו של הספר אינה נעוצה רק בזיקתו לעבר, משום שהוא מחיה מנהגים שעברו על-פה מאם לבת, מסבתא לנכדה, מחמות לכלה. כולנו יכולים לאמץ מתוכו מנהגים, טקסים, תפילות ומסורות, ולהמשיך בדרכן של הנשים היהודיות שליכדו את היחיד והקהילה למקשה אחידה באמצעות עולמן הרגשי, תרבותן העשירה ועוצמתן הרוחנית העל-זמנית.

מקביל להלכה המוכרת, המתועדת במאות ובאלפי ספרים, התפתחה לאורך הדורות עשייה נשית: ביום-יום, בימי שבת ומועד, בתאריכים מיוחדים וסביב חוויותב אישיות-נשיות. במקומות רבים שבהם הלימוד הרשמי והעשייה הדתית של הבנים היו אצל המלמד או ב”חדר”, בבית-המדרש או בבית-הכנסת, נוצרו חלופות של מסגרות נשיות ללימוד ולעשייה דתית: מרחב לימוד של נשים ונערות. את הספרים החליפה מסורת של חניכה אישית, להכוונה מעודנת אל היהדות, אל בורא עולם, אל המנהג, אל ההלכה, אל נורמות התנהגות ואל מודל חיקוי ראוי. “אמי מירל, עליה השלום לא ידעה להתפלל בסידור”, סיפר רבי זוסיא. “רק את הברכות ידעה לומר. ובמקום שעמדה ואמרה את הברכה בבוקר שם היתה שרויה כל היום השכינה הקדושה.”

נשים נהגו להתארח זו אצל זו, להתייעץ, לייעץ, לחלוק ולשתף, לעסוק במלאכת כפיים בחברותא: טווייה, רקמה או קליעה, ולשיר שירת נשים. הבנות הצעירות הקשיבו לשיחות האמהות ולשירתן ולמדו מהן. גם ללימוד לקראת חיי משפחה ולחיי אישות נחשפו הצעירות בשעות המפגש הנשי. כך היה נהוג בקהילות שונות בפזורה. היחד הנשי הצמיח לאורך הדורות מנהגים ומסורות, מעין תורה נשית-יהודית שהעברה על-פה, ארגז כלים נשי-יהודי מאם לבת, על אף התנאים המצרים, ההגבלות הפנים-קהילתיות והאיומים החוץ-תרבותיים.

דרכי במעגל הנשים החלה בילדותי. אחר כך מרדתי בו, אבל ככל שחלפו השנים ואיתן האחריות לחינוך הילדים, להוויה המשפחתית בצד פעילותי החברתית-תרבותית נמשכתי לחפש מענה במסורת היהודית-הנשית. גם אם לא תמיד ידעתי להגדירה חשתי בנוכחותה. ידעתי שיש בתוך תוכי כמוסת ידע נשית, מתכון עתיק להתחדשות ולתיקון.

את אלוהים שלי הכרתי בילדותי אצל הנשים בשכונת הבוכרים בירושלים. צידה לדרך שהספיקה לעשרות שנים מאוחר יותר. למרות מעמדן השולי בבית-הכנסת (הגדרה שלמדתי להשתמש בה מאוחר יותר – ואני בטוחה שסבתי, שהיתה בין מנהיגות החבורה אם לא הבולטת שבהן, היתה מתנגדת לה באופן נחרץ) הן המשיכו את שקיבלו מאמותיהן ומסבותיהן ואף הוסיפו ברוח הזמן. בדמיוני, שנצבע שם בצבעים זוהרים, ובזכרוני נצרבה ההכרה בקיומה של שרשרת נשית-יהודית, שיש לה היכולת לתת ולשאת עם אלוהים.

הנשים, הן במזרח והן במערב, רכשו השכלה יהודית – או בעצם: עשייה יהודית – בבית. הידע שקיבלו מנשות המשפחה הבוגרות היה קשור להלכות משק הבית (כשרות, שבת, פסח), דיני אישות וכמה תפילות. גם כאשר נחשפו נשים באירופה, בתקופת ההשכלה, להשכלה כללית – החינוך היהודי נמנע מהן: פעמים בשל קיפאון שאפיין את ההנהגה הרוחנית, פעמים בשל איום על ערעור הסדר הישן ופעמים מזלזול בבנות ובנשים שאיתן. מעטות שזכו במהלך הדורות להשכלה יהודית תורנית בשפת הקודש, היו בדרך כלל בנות יחידות לאבות במעמד חברתי או רוחני גבוה. אב שלא היה לו בן, קיים מצוות “ולִמדתם אֹתם את בניכם” עם הבנות. כך למשל, מסופר על בתו היחידה של הרב שמואל בן עלי (שנפטר ב-1194) שעמדה בראש הישיבה בבגדד יותר משלושים שנה, אך אפילו את שמה אין מוצאים בכתובים כל שכן מידע על סיפור חייה.

אבל, חכמים הכירו את המסורת הנשית וסמכו על הידע מצטבר של בנות קהילתן, ואפילו פסקו הלכה על-פיו, כי כפי שקבע רבי יעקב בן משה מולין (מהרי”ל), שחי באשכנז בשנים 1427-1360: “מנעוריהן בקיאין הן על-פי אמותן והורתן.”

אין לסתור מנהגי נשים זקנות מבני עמנו על פי הקבלה שיש בידן,

ואפילו אם יש ששים ריבוא מופתים המראים סותרם.

ואם אינן נביאות – בנות נביאים הן וגדולי הדור,

ויש לסמוך על מנהגן.”

כך פסק רבי מאיר (המהר”ם) מרוטנבורג, שפעל במאה ה-13 בוורמס אשר בגרמניה. כלומר, בימי הביניים קם אחד מגדולי הפוסקים ותבע את מקומו של המנהג הנשי בעולם ההלכה. בכך ביקש המהר”ם להפנות את תשומת לבה של ההנהגה הרוחנית לעובדה שהתורה שבעל-פה הנשית יהודית היא שוות-ערך להלכה הכתובה.

גם רבי משה באסולה, שנולד באיטליה וביקר בקהילות יהודיות שונות והפליג לארץ ישראל, ואף כתב ספר מסעות, הזהיר את בני דורו (מן המאה ה-16): “כל אשר תאמר אליך הורתך מנשים באהל תבורך שמע בקולה והזהר מאד במוראה ובכבודה כי היא דוגמת השכינה.”

הספר מנהג נשים מבקש להחזיר את מנהגי הנשים לאורך הדורות ממגוון הקהילות, העדות, השפות והתרבויות. את הד.נ.א. הנשי היהודי הזה אני מבקשת עתה לשחזר ולשזור עד שייטווה לאריג יפהפה שיחזיר את הידע, את העשיה, את המסורת ואת הטקס.

בזהירות ובחרדת קודש אני מבקשת לפרושׂ את האריג, להנגישו בשפת הדור, להחזירו הביתה. השתדלנו להביא מידע ככל שיכולנו תוך דיוק וציון מקורות ככל שעלה בידנו. תוך הקפדה על מגוון וביטוי לפזורה היהודית על אחרותה.

לראשונה הרגשתי ב”נוכחות האלוהית” אצל הנשים המבוגרות שהתכנסו אל מול בית-הכנסת “מוסיוף” אשר בשכונת הבוכרים בירושלים. בלכתי עם סבתי חנה משיח ז”ל בסמטאות השכונה הציוריות ובין חצרות הבתים – הרגשתי בנוכחותו. בהקשיבי לתפילות שעלו ממעגל הנשים “המדברות עם אלוהים” חשתי בקיומו הוודאי. הוא היה שם. לימים למדתי שהרטט שזע בליבי בכל פעם שהייתי בקרבתן והרחתי את ריחן, הטמיע בי קשר עמוק ושזר בליבי חוט בין-דורי מחייב. המתפללות הססגוניות שישבו מחוץ לבית-הכנסת על כסאות עץ ישנים, קרוב-קרוב לחלונות האפורים הגבוהים, ידעו שאלוהים איתן. הן, שהתפללו על-פה כיוון שלא ידעו קרוא וכתוב, רצו לשמוע ולהקשיב. פעם אחר פעם ביקשו לחזור ולשנן מילים ומשפטים שינקו מרגעי לידתן. לילדיהן ולנכדיהן העבירו ידע מופלא ואמונה מוחלטת, ברגישות רבה, בפשטות הנובעת מביטחון בצדקת דרכן ומידיעה וודאית על יכולתן להיות במגע יום- יומי עם אלוהים ללא צורך במתווכים. הן ניהלו דיאלוג נשי מחכים ומפרה בשפה מתובלת במילים ממקורות שונים: בוכרית, אפגנית, פרסית ועברית של קודש. גם בימים שבהם קפחה השמש על ראשיהן העטופים במטפחות משובחות וגם בבקרים הסגריריים, הן היו על רחבת האספלט האפורה. נשענות על קיר בית-הכנסת של השכונה העתיקה שנוסדה על ידי יהודים יוצאי בוכרה בשנת תרנ”א (1891). שם, מתוך משנה סדורה, התנהל עולמן שתמציתו כמו אמרה: אלוהים רואה כל דבר שאנו עושות ועלינו לעשות את רצונו.

 

מפרק סמלי חופה, קידושין ונישואין:

בתימן – שבעה ימים לפני החופה מביאות הנשים מבית הכלה חגורת משי דקה וקושרין לבטן החתן עד החופה, שאז הכלה מתירה אותה.

בג’רבה – מסדרים קרובי הכלה סביבה מטבעות כסף וזהב לסימן טוב.

באיזמיר שבטורקיה – מביאים את הכלה לאחד מבתי הכנסת שבעיר, והכלה היתה מנשקת ארון הקודש, ומדליקה נרות, ומשם היו כל הנשים יוצאות אחריה בתופים ובמחולות לבית החתן – אל החופה.

בטריפולי – אבי החתן, או אחד מקרוביו, מלביש את החתן בטלית. החתן לוקח את קצה הטלית ושם אותו על ראש כלתו. פרישת כנף הבגד על ראש האישה הוא סמל לנישואין שהובא לעיל – “ופרשת כנפך על אמתך”. בני הזוג נשארים מכוסים בטלית אחת עד תום שבע הברכות.

 במקומות שונים, מקפידים לקדש בטבעת של כסף ולא של זהב, כי צבעו של הזהב נוטה לאדום המסמל את בחינת הדין, וכסף הוא לבן- וזוהי מידת הרחמים.

ויש שנהגו שתדליק הכלה נרות בערב החתונה בימות החול, בלא ברכה. ויש הנוהגים לברך את בניהם ובנותיהם ביום נישואיהן לפני הליכתם לחופה, ומתפללים עליהם שזיווגם יעלה יפה.

באיטליה – מנהג בני רומא היה שהחגיגות החלו בשבת שלפני החתונה, בבית הכלה, ונסתיימו בשבת שלאחריה – בבית החתן.

בחסידות חב”ד – ביום החופה קוראת הכלה את כל ספר תהילים.

בקרב החסידים בכלל – שיאה וסיומה של החתונה הוא “ריקוד מצווה” של החתן והכלה.

בגרוזיה – טקס החופה, הנקרא “כתובה”, היה נערך בבית הכלה או בבית-הכנסת. ראשיתו היתה בתהלוכה היוצאת מבית החתן לבית הכלה כשהמלווים נושאים בידיהם נרות דולקים. בראש התהלוכה צעדו המנגנים והכול היו מזמרים פיוטים ומזמורי חתונה. אם החתן והכלה לא גרו באותו יישוב, היו רוכבי סוסים מלווים את התהלוכה. כשהחופה נערכה בבית-הכנסת, תהלוכה דומה היתה מלווה גם את הכלה. בראש התהלוכה צעד ה”מאחארובלי”- המבשר – נער או צעיר מבני משפחת החתן. המבשר היה נכנס ראשון לבית הכלה ומכריז, בחרוזים, על בוא החתן. בני משפחת הכלה היו עונדים על זרועו מטפחת ומגישים לו יין. לאחר ששתה מהיין, היה המבשר מנפץ את הכוס כסימן למזל.  על פי מנהג יהודי גרוזיה, המקובל גם כיום, טלית החתן שימשה כחופה. לאחר שהחתן התעטף בטליתו ובירך עליה, היו גברים צעירים מבני המשפחה אוחזים בארבע כנפות הטלית ומרימים אותה מעל ראשי החתן והכלה.

רבי יעקב ספיר הנזכר לעיל, ביקר בתימן בשנים 1860-1858. הוא מספר על טקסי נישואין שנמשכו שנים-עשר יום, ובכל יום נהגו משתה ושמחה שירה וזמרה. ספיר מדגיש בדיווחו את תפקידן של הנשים בשמחת הכלה ואת שירתן.

 באתיופיה – למחרת החופה, לאחר תפילת שחרית, הובאה הכלה על גבו של שושבין שאותו הכירה מיום היוולדה. השושבין היה מורידה ליד בעלה ושניהם היו קדים לפני הורי הכלה ומברכים אותם. במעמד זה היה הכהן המשיא נושא דרשה שעניינה נישואין וקדושתם, תוך שהוא כולל בדבריו פסוקים מהתנ”ך ומדבר אל לבם של בני הזוג. לסיום, היה נושא ברכה לזוג:

“פרו ורבו כעץ השקמה (מצוי בשפע באזור גונדר) והיו תמיד רעננים כעץ הציבה (עץ ירוק עד). יתן ה’ לכם את הברכה אשר התברכו בה אבותינו אברהם יצחק ויעקב ואמהותינו שרה רבקה לאה ורחל. יתן לכם ה’ בנים גיבורים ובנות מכובדות.”

הדסים בחופה – יש שנהגו לבנות חופה של הדסים לכבוד הכלה.

על פי הרמב”ם יש נוהגים לברך ברכה ראשונה משבע הברכות על יין ועל הדסים.

רבי יהודה הלוי מתאר את הכלה כהדס הצומח בין עצי גן העדן, ויש שנהגו להכין את הינומת הכלה מזר הדסים.

הפשטידה

פעם אחת בא אל המגיד מקוזניץ איש מהמון העם עם אשתו ואמר שברצונו ליתן לה גט פיטורין. “מפני מה אתה רוצה בזה?” שאל המגיד. “כל השבוע” השיב, “עובד אני ביגיעה רבה, וכן ברצוני למצוא בשבת את תענוגי. והנה בסעודת שבת בצהריים מגישה אשתי אל השולחן ראשית את הדגים ואחר כך את הבצלים והחמין, ועד שמגיע תור הפשטידה כבר אני שבע ואיני מוצא בה עוד טעם. למען הפשטידה אני עמל כל השבוע, ולבסוף איני טועם בה שום טעם וכל יגיעתי היא לבטלה! לכן בקשתי פעם בפעם מאת אשתי, שתגיש את הפשטידה על השולחן מיד אחרי הקידוש. אבל לא ולא!כך, אומרת היא, היה המנהג בבית אביה, ומנהג, אומרת היא, אין לשנות!” המגיד פנה אל האישה. “מכאן ואילך”, אמר, “הכיני שתי פשטידות, את האחת תגישי על השולחן אחר קידושא רבא, ואת השנייה בתוך הסעודה.” מאז היה הדבר למנהג בבית המגיד, ונשאר גם אצל בניו, לאכול אחר קידושא רבא פשטידה אחת, היא נקראה בשם פשטידת שלום בית.

“עם הספר” מנחם הורוביץ מספר על סיפרו האהוב / חדר החדשות הצפון והעמקים
מנחם הורוביץ, “כתבנו בצפון” על הספר מנהג נשים.

הגרסה הנשית של היהדות / תמר רותם, הארץ
נשים ותרומתן לפולחן הדתי הן מורשת ממשית בהיסטוריה של קהילות יהודיות, אך מורשת זו נשכחה, בעיקר בגלל הדומיננטיות של הגברים.

תורת הנסתר / ריקי רט, נשים
הנשים שהודרו לאורך הדורות מבתי הכנסת ומהשיח ההלכתי יצרו לעצמן מסורות וטקסים משלהן.
ד”ר עליזה לביא יצאה למסע מרתק בעקבות המנהגים הנשכחים של הנשים ההן ובסופו גילתה עולם
יהודי גדוש. “כיום יש צמא לחזור לשורשים”, היא מסבירה.

שני ספרים וגעגוע / עדי אהרון, פנימה
מדוע הנשים במרוקו הטמינו גרגרי סוכר מתחת למזרן של התינוק? באיזו קהילה כיהנו שוחטות ואיזו כוס נהגו נשות ישראל להוסיף בליל הסדר, חוץ מהכוס לאליהו? לאחר שפורסם ספרה “תפילת נשים”, יצאה ד”ר עליזה לביא למסע נוסף בעקבות מנהגי נשים בארץ ובקהילות ישראל בעולם וחזרה עם ספר חדש.

ראש חודש אדר. הנשים יכולות להערך לקריאת וכתיבת מגילת אסתר / דתילי
בלא מעט קהילות נשים עורכות מניין לעצמן וקוראות במגילה.לקראת חג הפורים פסק הרב עובדיה יוסף, מבכירי הפוסקים הספרדים, שנשים יכולות לקרוא את מגילת אסתר בפני כל ציבור של מתפללים, לכתוב מגילות אסתר כשרות ואף להוציא ידי חובה את הגברים המאזינים להן.ד”ר עליזה לביא שבימים אלו יוצא ספרה ”מנהג נשים” קיבצה את מנהגי פורים בארץ ובתפוצות השונות. אז מתי לאחרונה אפיתם”ח’בזה די המן”.

בורא פרי הבטן: כל הסגולות להריון בריא / ynet
באיסטנבול גזרו חיתולים, במרוקו נתנו לרווק לחגור חגורה סביב בטנה של האישה ההרה, בפרס רקמו שמות מלאכים על כיסוי הראש, ובאשכנז דאגו לתת לאישה הרה כל מאכל שחשקה בו – חוץ מחרדל. מסביב לעולם היהודי בתשעה חודשים, בספר חדש.

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית נולום ארווס סאפיאן – פוסיליס קוויס, אקווזמן קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר, בנפת נפקט למסון בלרק – וענוף לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח.

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית נולום ארווס סאפיאן – פוסיליס קוויס, אקווזמן קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר, בנפת נפקט למסון בלרק – וענוף לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח.

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית נולום ארווס סאפיאן – פוסיליס קוויס, אקווזמן קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר, בנפת נפקט למסון בלרק – וענוף לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח.

02.06.2013 – מנהג נשים – ספריה עירונית פתח תקווה

27.05.2013 16:15 – בית התפוצות – נשים מדברות תהילים

13.01.2013 20:00 – מרכז ענבל – סדר נשים – מחשבות על סידור תפילה לנשים בלדינו. לפרטים נוספים

08.01.2013 – החברה הישראלית – תמונת מצב נשות הדסה.

30.12.2012 20:30 – ערב לכבוד הספר מנהג נשים – במוזיאון בזכרון יעקב

26.12.2012 20:00 – עשו לכם טקס – על דרכים מתחדשות לשימור המסורת והתרבות במאה ה-21
בית אביחי, ירושלים לפרטים נוספים

12.12.2012 20:00 – בית אביחי ירושלים מראש חודש הבנות ועד לטקס בת המצווה.

13.12.2012 20:00 – מראש חודש הבנות ועד לטקס בת המצווה, מרכז חוויות שוויץ, רחובות.

10.12.2012 20:00 – ראש חודש הבנות – אור שלם – יום שני, כ״ו כסלו, ר שלישי של חנוכה
באולם ״ראסל״ ברמת גן.

02.12.2012 – שולחן עגול – זרמים ביהדות מכון הרטמן למידע נוסף

27.11.2012 18:00 – אירוע יש עתיד עם נשים, בבית סוקולוב, קפלן 4 ת”א לפרטים ולהרשמה

27.11.2012 – הנהלת אמי”ת.

15.11.2012 19:30 – הדרת נשים – פסגת חן, חיפה

16.10.2012 18:00 – מחוייבות הנשים בשמירת והנחלת המורשת בקהילה ובמשפחה
במרכז מורשת יהדות לוב, אור יהודה. להזמנה ומידע נוסף

13.09.2012 20:00  – ערב מחווה לרגל צאת הספר מנהג נשים והרצאה בנושא “מנהג נשים בימים הנוראים”
בבית משפחת וויאקובסקי, רחוב העבודה 4, רעננה לפרטים נוספים

13.09.2012 18:00 – ימי תשרי בסינמטק חולון לפרטים נוספים

12.09.2012 19:30 – מנסחות תשובה 3 צוותא תל אביב לעמוד האירוע

11.09.2012 ערב לכבוד הספר מנהג נשים – קיסריה

28.07.2012 21:45 – ערב תשעה באב – “הלילה לא לומדים תורה”, נתניה לפרטים נוספים
כתבה: הלילה לא לומדים תורה: כנס מיוחד לליל תשעה באב / ברק בוקס

23.07.2012 20:15 – תומכות גיור – יוצאות לדרך, בית גשר ברחוב דוד המלך 10 בירושלים לפרטים נוספים

01.07.2012 – מנהג נשים – פסטיבל כפר בלום, לא בשמיים היא לפרטים נוספים

12.07.2012 21:00 – נקודת מגע, מוזיאון ישראל, ירושלים.

22.06.2012 10:00 – תפילות נשים ומקומן המתחדש. מכון שכטר, ירושלים.

16.06.2012 11:30 – מנהגי נשים – אובדן והתחדשות. בית הכנסת שירה חדשה, עמק רפאים ירושלים
לפרטים נוספים

13.06.2012 20:00 – בעקבות הספרים תפילת נשים ומנהג נשים – מדרשיית אמית-קמה, ירוחם

10-11.06.2012 – הפורום האורתודוקס​י ע”ש וואהל – ירושלים לפרטים נוספים

07.06.2012 19:00 – למרות הכל גברים הם השיח נשים משרתות אותו. בית סוקולוב, תל אביב

05.06.2012 15:00 – נשים וטקסים במרחב הציבורי – ניגון נשים, סמינר אורנים.
מחשבות בעקבות הספר מנהג נשים לפרטים נוספים

29.05.2012 – זהות יהודית – מחשבות, ירושלים, בית אביחי

29.05.2012 20:00 – הנעדרות והנוכחות בארון הספרים היהודי, יד בן צבי – באר שבע

29.05.2012 14:00 – מחשבות על זהות יהודית, בית אביחי, ירושלים

26.05.2012 22:00 – תיקון ליל שבועות, צוותא תל אביב לפרטים נוספים

21.05.2012 – מנהג נשים – אירוע התרמה לתוכנית נערות בסיכון משולבות בבני עקיבא – בית משפחת אייזקסון, רעננה. לפרטים נוספים , רשמים ותמונות מאירוע ההתרמה

21.05.2012 20:00 – מפגש ראש חודש סיוון עם ד”ר עליזה לביא על ספרה מנהג נשים לפרטים נוספים

21.05.2012 19:00 – עמך עמי ואלוהייך אלוהי – אולפנית בר אילן, בתניה

21.05.2012 10:00 – משרד התחבורה מה שאשה אחת העזה ואיך זה שאיננו יודעות אפילו את שמה?

20.05.2012 20:00 – הנשים הגדולות של מגילת רות. מתנ”ס רמת אליהו – ראשון לציון

19.05.2012 21:00 – “השמיעיני את קולך…” – יחסי נשים-גברים בישראל 2012 לאור התרבות היהודית – חולון

17.05.2012 20:00 – מנהג נשים בעמק – עמק יזרעאל לפרטים נוספים

17.05.2012 16:00 – בין תפילת נשים למנהג נשים, סמינר חוג משולב, אוני’ בר אילן

15.05.2012 11:00 – כנס – מנהגים וריטואלים – אוניברסיטת תל אביב

14.05.2012 10:00 – יום התנ”ך – תנועת אמונה – אולפנת עפרה לפרטים נוספים

10.05.12 19:00 – בית התפוצות, אוניברסיטת ת”א – ערב לכבוד צאת הספר מנהג נשים להזמנה

02.05.12 20:00 – משמר השרון – הנעדרים והנוכחים בארון הספרים היהודי לפרטים נוספים

22.04.12 19:00 – פתח תקוה – מנהג נשים – עליזה לביא עם חגית והילה כפיר.

20.04.12 – מנהג נשים – ישראל 2012 – נאות קדומים

29.05.2012 20:00 – הנעדרות והנוכחות בארון הספרים היהודי, יד בן צבי – באר שבע

21.05.2012 20:00 – מפגש ראש חודש סיוון עם ד”ר עליזה לביא על ספרה מנהג נשים לפרטים נוספים

02.05.2012 12:00 – אוניברסיטת בר אילן, ברוקדייל – שובה של דבורה כמודל חיקוי

30.03.2012 11:00 – רמת השרון – מי העז לדבר נגד שירת נשים? שיקום

28.03.2012 15:00 – צה”ל – מרים הנביאה – סוד תפילת הנשים

27.03.2012 19:00 – המדרשה הליברלית – תל אביב – על הדרת נשים ועל האדרת נשים – ישראל 2012.

23-24.03.2012 – מנהג נשים – אז איך שכחנו ולמה? – האגודה לרפואה ומשפט – תל אביב

18.03.2012 20:00 – מי העז לדבר נגד שירת נשים? שיקום – בית משפחת ברנד גבעתיים לפרטים

14.03.2012 16:00 – משרד החוץ – “נשים עם בפני עצמן הן”

29.02.2012 10:45 – אוני בר אילן – “נשים עם בפני עצמן הן”

28.02.2012 09:00 – 11:00 – נשים עם בפני עצמן הן – על תפילות, מנהגים וטקסים של נשים.
קתדרה העממית רחובות, בית יד לבנים, רח’ הבנים 10, רחובות

26.2.2012 09:00 – 11:00 – נשים עם בפני עצמן הן – על תפילות, מנהגים וטקסים של נשים.
קתדרה העממית רחובות, בית יד לבנים, רח’ הבנים 10, רחובות

23-24.02.2012 – לימוד ערבה, עין יהב.
1. אַל תִּשְׁמַע, בְּנִי, אֶל מוּסַר אָב וּלְתוֹרַת אֵם אַל אֹזֶן תַּט.
2. מנהיגי דור המדבר – המקרה המיוחד של מרים הנביאה שנצרב בזיכרון

17.02.2012 12:30 – עליזה לביא וחגית כפיר מקבלות שבת – מופע משותף – גלריית הצוק, נתניה.

16.02.2012 14:40 – אולפנית בר אילן נתניה – לקראת צאת הספר מנהג נשים.

15.02.2012 20:00 – כנס בנושא: הדרת נשים תופעה או הגזמה? – באודיטוריום המרכז הקהילתי ע”ש זאב
גלר כפר סבא, רחוב מור שכונת הדרים למידע נוסף

14.02.2012 11:30 – אוניברסיטת בר אילן, ברוקדיל – חזרתה של דבורה הנביאה כמודל חיקוי.

31.01.2012 14:00 – אוניברסיטת בר אילן, באולם ליברנט בניין 213. – מעמד האישה בישראל.

24.01.2012 20:00 – בית הכנסת רמב”ן, ירושלים – ״נשים עם בפני עצמן הן״ – דרישה לאחריות הלכתית ורגישות חברתית.

24.01.2012 09:30 – הסתדרות המורים – מדריך למיטיבי לכת – לסמטאות הציונות הדתית.

18.01.2012 14:30 – ויצו – כנס בינ”ל. מהי יהדות בשבילי – ביקור בישראל של 2012

לכבוד דר. עליזה לביא,
לפני כמה חודשים בט׳ באב בלילה נפגשנו בפאנל בירושלים על ציבור החרדי בתרבות הישראלי, לאחר האירוע שוחחנו קצת ואחר שסיפרתי לך איך שהספר ׳תפילת נשים׳ מצא את עצמה במהירות אצל מדף הראשי בבתים אצלנו בקהילת החסידיות בברוקלין והיה כמים לנפש עייפה להבנות,
נתת לי במתנה הספר מנהג נשים עם הקדשה אישית לאימא שתחי׳, מיותר להגיד שגם אני, מרוב סקרנות קראתי את כל הספר, ונדהמתי לגלות כמה מנהגים היה בנשים צדקניות יהידיות ב׳אידישע מאמעס׳ של כל הדורות, וכמובן אני מודה לכבודך מאוד על המתנה.
אני כותב לך עכשיו אחר שנתקלתי שבוע שעבר בסיפור מעניין בעיתון ׳דער בלאט׳ (עיתון בשפת אידיש שהמו״ל הם חסידי סאטמאר וזה עיתון החסידי הכי נפוץ בנו יורק ובקרב דוברי אידיש בארץ בעולם) אתרגם לך אתזה בעברית וגם אצרף לך התמונה כאשר היא בהעיתון.

הסיפור היא בין כמה סיפורים על לבוש היהודי תחת הכותרת ׳דער אידישער לבוש׳ [הסיפור לקריאה בעיתון]

– ״ציצית וגארטעל אצל נשים״
שמעתי מפי הגה״צ רבי יוסף ישראל זעגעלבוים זצ״ל, הרבי מוויען, מחבר ספר עדות לישראל, ששמע מאנשי חברה קדישא דק״ק סאטמאר שהרבנית הצדיקת מרת חוה ע״ה מחברתו הטהורה של מרן רבינו הקדוש והטהור בעל דברי יואל מסאטמאר זי״ע בזיווג ראשון, בת של הגה״ק רבי אברהם חיים הורוביץ זצ״ל, הרבי מפלאנטשא, שכנשות החברה קדישא טפלו איתה, לאחר ההסתלקות ביום ה׳ שבט תרצ״ו, מצאו תחת המלבושים שלה שהיא לבושה טלית קטן וגארטל.
*גארטל היא חפץ חסידי משהו כמו חבל בגדי שחסידים לובשים אותה בעת התפילה להבדיל בין חלקי הגוף. רבנים וראשי ישיבות וכ׳ לובשים אותה כל היום.
לא אשוות אותה לנשות הכותל, שלדעתי, הם לובשות טליתות ותפילין רק בשביל פרביקציות בזמן שהם אינם דתיות שומרי תורה ומצות ואין להם כוונות טהורות בזה לפענ״ד, אבל היה מעניין לראות שהרבנית הראשונה מהעדה החסידי הכי חרדי גם לבשה טלית קטן מרוב צדקתה.

לסיים אחזק את מעשי ידיך תמשיכו בדרך הזה, ככתב שעוסק בין היתר גם במנהגי ישראל ספרך לא יורדת משולחני, בעז״ה לסמסטר הקיץ אני חוזר ארצה לסיום לימודים כמובן אעקוב אחרייך בפייסבוק להתעדכן על ההרצאות שלך ומקווה שוב לפגוש ולדבר איתך.
המון הצלחה וחודש אדר שמח לך לצוות הפרלמנטרי ולכל המשפחה!!

משה קליין – וויליאמסבורג, ברוקלין נ.י.