את מושב הקיץ 2014 בכנסת פתחה ח"כ עליזה לביא בדיון חשוב בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בנושא תעסוקת נשים חרדיות, מצוקה לה נחשפנו בזכות הצבת משקיפות חרדיות בוועדה, נשים אלו אינן מיוצגות בכנסת ישראל ומודרות בבחינת היבטים רבים. אלו נשים נפלאות.
ח"כ ד"ר עליזה לביא : נשים חרדיות הן לא אזרחיות סוג ב' במדינה. הן מרוויחות פחות, משכילות פחות ונתונות לניצול תעסוקתי בעקבות מצבן. בשל התמריצים החדשים הפער הגדל בניהן לבין הגברים החרדים ובין שאר החברה בכל הנוגע לשכר, השכלה והתעסוקה רק ילך ויגדל ויהיה כשל לדורות.
סביב חוק השוויון בנטל החלה המדינה לתמרץ גם גברים חרדים לרכוש השכלה ולצאת לעבוד, וגם מעסיקים שיעסיקו אותם. השקעה מבורכת למען מטרה חשובה, אך בצד התמריצים חובה לתת את הדעת על ההשלכות. מציאות משתנה מוטת מיגדר תיפגע בנשים החרדיות ותשאיר אותן מאחור. דווקא בקהילה בה הפערים המגדריים הם מושרשים ומובנים תרבותית עלינו להיזהר שבעתיים, לגלות רגישות לשונות, ולהקדים חשיבה שתישען על הידע הקיים ולתרגמה למעשים.
עלינו לאפשר לנשים החרדיות את הדרך להשכלה ולתעסוקה מכבדת. ולא, מצוקת הנשים החרדיות רק תלך ותגדל. דרוש טיפול משולב הכולל גם התארגנות בתוך המגזר לשם קידומן, וגם גיבוש תוכניות מותאמות ומסלולים מאפשרים.
קישור לכתבה>> http://bit.ly/taasuka-alizalavie
בפני ח"כ ד"ר עליזה לביא הוצג מסמך המסקר את תעסוקת הנשים החרדיות בישראל 2014.
סקירת מצב הקיים:
אחוז התעסוקה של נשים חרדיות עומד על 65% בהשוואה ל-73% תעסוקה בקרב נשים יהודיות שאינן חרדיות (פער של כ-8%).
לעומת זאת, אחוז התעסוקה של גברים חרדים עומד על 45% בהשוואה ל-81% תעסוקה בקרב גברים יהודים שאינם חרדים (פער של כ-36%). בהתחשב בפערים הנ"ל, קל להבין מדוע הממשלה משקיעה משאבים כה רבים בשילוב הגברים החרדים בשוק העבודה.
בהחלטת ממשלה מס. 1994 מיולי 2010 נקבעו יעדי התעסוקה לשנת 2020 : 63% תעסוקת חרדים הן אצל הנשים והן אצל הגברים. כיוון שהנשים "השיגו" את היעד, הן אינן נמצאות בראש סדר העדיפויות הממשלתי.
לכאורה, נתון זה אודות אחוז התעסוקה של נשים חרדיות מרשים ומציג צמיחה. ואף על פי כן, הנשים החרדיות עדיין נאבקות בזירות התמודדות יום יומיות:
כיום אין כמעט קרנות למלגות לימודים המיועדות לנשים חרדיות, מה שמקשה עליהן לממן בעצמן מעבר לעלויות הבית והמשפחה גם לימודים אקדמאיים עבורן. (זאת בניגוד לגופים רבים המחלקים מלגות לימודים נכבדות לגברים כגון קרן פרידברג- ידידות טורנטו, קרן קמ"ח, מלגות משרד החינוך ומשרד התמ"ת ועוד.
כידוע, נשים מקבלות שכר פחות מגברים, נוסף לאפליה מבנית זו לנשים חרדיות נוספת אפליה נוספת שנובעת מהשתייכותן למגזר החרדי. נשים חרדיות מרוויחות לעיתים 15.5% פחות מעמיתה חילונית למקצוע. בתחום הייטק בו עובדות נשים רבות התקבלו דיווחים על שכר מופחת ב30%. פערי שכר אלו באים לידי ביטוי בביצוע עבודה זהה. מציאות זו מתאפשרת אודות למודל המאפשר כניסה של הנדסאיות חסרות נסיון לעבודה אך לעיתים בתוך שלוש שנים אנו רואים מגמת קידום מסוימת.
עיקר הבעיה של מיצוי כושר ההשתכרות הנשי החרדי מקורו בתמהיל העבודות הבעייתי. תעסוקת הנשים החרדיות מתמקדת במקצוע החינוך המתאפיין על פי רוב במשכורות נמוכות ובמשרות חלקיות. בשנת 2011 כ-35% מהנשים החרדיות העובדות עסקו בחינוך, לעומת כ- 17% משאר הנשים היהודיות. ניתן להסיק כי ההתמקדות החריגה באופן יחסי של הנשים החרדיות בענף החינוך היא תוצאה של רגישות גבוהה יותר של הנשים החרדיות למאפייני העבודה. עבודה בענף החינוך היא לרוב עבודה בתוך הקהילה, במסגרת נוחה יחסית לטיפול בילדים ולשמירה על מצוות הדת. בהתאם ניתן לטעון כי הפיזור הרב יותר של גברים חרדים בענפי תעסוקה שונים מחינוך (בפרט נדל"ן, תעשייה ומסחר) מעיד על רגישות מועטה יותר לעבודה שאיננה בתוך המסגרת הקהילתית.
פרמטר נוסף המשפיע על שכר הנשים הינו היקף המשרה, רק כעשירית מהנשים החרדיות עובדות 43 שעות שבועיות או יותר (לעומת כשליש בקרב היהודיות הלא חרדיות). במשך השנים אף חלה עליה בנשים העובדות בשכר שמתחת לשכר המינימום עד לשיעור של 44.6% עקב משרה חלקית. ניתן ללמוד מכך כי מטלות האישה בביתה, גידול ילדים וניהול בית מונעות ממנה להעדר מהבית במשך שעות ארוכות יותר. יתכן שעקב חסר בצהרונים ומסגרות המשך לילדים.
הנשים שמצליחות ללמוד תואר אקדמי, לאחר מאמצים גדולים, משפרות את סיכויי ההצלחה שלהן למצוא עבודה וכן משפרות את גובה שכרן החודשי. לפי נתוני הלמ"ס לשנת 2008 שיעור תעסוקת הנשים החרדיות האקדמאיות עמד על 76% לעומת 50% תעסוקת נשים חרדיות שאינן אקדמאיות. גובה השכר החודשי של האקדמאיות עמד על ממוצע של כ-9,000 ש' לעומת ממוצע של כ-5,200 ש' של שאר הנשים. לנתון החשוב הזה יש לייחס משקל גדול בחשיבה לקראת פתרונות (ראה להלן).
השכלתן של הנשים החרדיות מתבססת על התעודות אשר הן מקבלות בתום לימודיהן בסמינר (מוסד חינוכי על תיכוני המקובל במגזר לאור מדיניות מנהיגי הקהילה לגווניה) בשנים י"ג-י"ד והן בעיקר תעודות הוראה, תעודות הכשרה מקצועית והנדסאיות. קשה עד בלתי אפשרי להמירן לתעודות בגרות או לתואר B.A מוכר; הנשים החרדיות אשר מעוניינות לשפר את תנאי עבודתן נאלצות להמשיך את לימודיהן או להתחילם מחדש, במסגרות מותאמות.
כמעט ואין נשים חרדיות בשירות הציבורי. אומנם עבר החוק שדורש "העדפה מתקנת" לנשים בשירות הציבורי, אולם בד"כ תנאי הסף אינם מתאימים לנשים חרדיות. לדוגמא, הדרישה למספר מסוים של שנות תעסוקה מפלה את כל החרדים שיוצאים עכשיו לשוק העבודה או את אלה שעושים את צעדיהם הראשונים באקדמיה ואין מאחוריהם ניסיון תעסוקתי עשיר. לעיתים קיים חידוד נוסף של "שנות ניסיון בתחום ההשכלה" אשר מפלה עוד יותר את הנשים החרדיות, משום שנשים רבות נוטלות חלק בעולם התעסוקה בטרם רכשו השכלה פורמאלית.
נשים חרדיות בעלות עסקים קטנים ובינוניים אינן מקבלות די תמיכה מקצועית, ייעוץ עסקי וניצול מעגלי ההיכרות הרחבים לצורך קידום העסק. בעלות עסקים חרדיות אינן יודעות איך להשתמש בנטוורקינג, הן אינן מחוברות לרשתות חברתיות ולמעגלי נשים לצורותיהם השונות ומתמודדות בבדידות עם ניהול העסק, שאינו מתפתח כפי שיכול היה לשגשג ולהגדיל את ההכנסות למשפחה
חשוב לציין, כי מרבית הנשים החרדיות מייחסות חשיבות רבה לרכישת השכלה עבורן ועבור בנותיהן ורואות בה ערוץ ישיר למובילות בתחום העבודה, העשויה לשפר את איכות חייהן. עוד נמצא כי נשים חרדיות המצויות בשוק העבודה מועצמות מבחינה פסיכולוגית יותר מאלו שאינן ומתאפיינות אף בחוסר תעסוקתי רב יותר. בניגוד לדעות הרווחות, דחיית עבודה בקרב נשים חרדיות לא נעשית ממניעי דת, עובדה המבטאת מגמת פתיחות בקהילה החרדית בנוגע ליציאת נשים לעבודה.
הבעיה: מעבר לכשלי השוק לעיל המייצגים את כוחן המועט יחסית של נשים חרדיות בשוק התעסוקה, המדיניות הממשלתית הנוכחית המתמקדת בעידוד תעסוקה של גברים חרדים בלבד יכולה לסכן אף את ההישגים הקיימים. הגורם הכלכלי הוא המניע החזק ביותר בקרב הנשים החרדיות בשיקוליהן לצאת לשוק העבודה: שלוש הסיבות השכיחות ביותר ליציאה לעבודה הן הרצון שלא להיות תלויה בחסדי אחרים; ראיית העבודה כצורך קיומי,וסיפוק פרנסה לילדים. שלוש הסיבות הזניחו תיותר ליציאה לשוק העבודה הן פיתוח עצמי, שליחות ותרומה לחברה. ניתן להסיק מכך כי הנשים החרדיות היוצאות לשוק העבודה עושות זאת ממניעי הישרדות כלכלית גרידא יחדלו לעשות זאת עם יציאת הבעל לעבודה; בקרב האוכלוסייה היהודית כ 11% חושבים שדי בכך שאחד מבני הזוג יעבוד לעומת החברה החרדית בה חושבים כך 40%. לפיכך, עידוד מואץ ליציאת הגברים החרדים לשוק העבודה ללא המשך תמיכה מאסיבית בנשים יכול לפגוע בשיעור השתתפותן. כלומר יווצר אפקט "הדלת המסתובבת" גברים מתחילים לעבוד ונשותיהם עוזבות מקום עבודה קיים דבר אשר יגרום שוב לשימור העוני.
פתרונות מוצעים:
כלי המדיניות העיקרי לעידוד תעסוקה של נשים חרדיות הוא הרחבת אפשרויות ההשכלה וההכשרה, על מנת לאפשר להן להשתלב במקצועות בעלי אופק תעסוקתי. בנוסף יש לעודד מעסיקים לקליטת נשים חרדיות ע"י הטבות וכלי הממשלה המיועדים למעסיקים שמופנים כרגע לגברים החרדים בלבד. יש להוסיף, לקדם ולהרחיב את אפשרויות הכשרתן של הנשים החרדיות באמצעות הרחבת מגוון המקצועות הנלמדים בסמינרים, שימת דגש על לימוד השפה האנגלית והמדעים הטכנולוגיים ברמה גבוהה והתאמת תעודות הסיום לסטנדרט הכללי המקובל. הנגשת האקדמיה עבור בוגרות החינוך החרדי ע"י אקרדיטציה בלימודי הסמינר (בתאום עם המל"ג) ללימודי המשך תהווה אף היא תרומה ראויה לעניין.
עוד נטען כי מומלץ להקל על הנשים החרדיות את תקופת ההכשרה באמצעות פתרונות השגחה על הילדים ומלגות קיום.
הוכח קשר ישיר בין העצמה וחוסן תעסוקתי להשתלבות נשים חרדיות בשוק העבודה. יש לחזק מאפיינים אלו בקרב הנשים החרדיות; התערבות קהילתית והתערבות אישית יכולות לתרום לחיזוק ההעצמה הפסיכולוגית והחוסן התעסוקתי ולהוביל לגידול בהשתתפותן של נשים חרדיות בשוק העבודה. תוכניתה "מנטורינג" של עמותת תמך ותוכנית ״מובילות״ הינה דוגמא להשתדלות ראויה בנושא זה.
בנוסף, הוצע כי יש להעלות את מודעותן של הנשים החרדיות למיומנויות הנדרשות במשק לשם חיפוש העבודה, היות ונמצא כי מיומנויות אלו אינן מוכרות דין לנשים החרדיות. יש להדגיש חשיבות מאפיינים רכים ״מיומנויות גמישות״- הנדרשות לשם כניסה לשוק העבודה בפני מעצבי תוכניות הלימוד בסמינרים לבנות החרדיות, ולשלבם ככל האפשר במסגרות הלימוד. כמו כן יש ללמד את הלומדות במסגרות הסמינרים על התמורות החלות בעולם העסקי מבחינה טכנולוגית ומבחינת יחסי העבודה. נזכיר את תוכנית ״צופיה״ שהובלה ע"י עמותת תמך בשנים 2008-2013 בייסודה של תבת –ג׳ויינט וממשלת ישראל אשר נתנה מענה בתחומי ההכשרה והכנה לעולם העבודה לכ-10,000 נשים חרדיות ואחוזי הצלחתה נמדדו באחוזים גבוהים. אך תוכנית זו הסתיימה במתכונתה הקודמת ושולבה כחלק מתוכנית פרנסה וכלכלה במרכזי ההכוון בהם קהל היעד העיקרי הוא קהל גברי.
פתרון נוסף שיש לקדם בנחישות הוא "העדפה מתקנת" למגזר החרדי בשירות הציבורי. כשם שהעדפה זו קיימת לגבי נשים (הוסבר לעיל מדוע זה אינו מספק בכל הנוגע לנשים חרדיות), בני מיעוטים, עולי אתיופיה ובעלי מוגבלויות, גם המגזר החרדי ראוי להעדפה מתקנת בתחום. כאשר החרדים יכללו ברשימה הנ"ל יהיה קל יותר לנשים חרדיות להשתלב בשירות הציבורי, הן מעצם היותן נשים והן מהשתייכותן למגזר החרדי.
השירות הציבורי אינו רק "מקומות עבודה" גרידא, אלא גם ובעיקר מקומות שמספקים תחושה של שליחות ציבורית ועשיה למען הכלל, לכן דווקא משום כך זהו יעד חשוב והכרחי.
לסיכום-
רצוי להשקיע לפחות חלק מהמשאבים של הממשלה בקידום תעסוקת נשים חרדיות כיוון שהתפוקות ביחס לתשומות הינן גבוהות במיוחד.
בכדי לפתור סוגיות אלו על משרדי הממשלה, והארגונים השונים הפועלים בקרב נשים חרדיות לשתף פעולה במטרה להרחיב את האופק התעסוקתי בקרב הנשים החרדיות, להעלות את רמת חייהן וחיי משפחתן ולהפחית את תלותן בתקציבי סיוע.
המסמך גובש והוצג ע"י קבוצת ממשל ב"מעורבות"- קואלצית משימה נשית חרדית למען קידום האישה החרדית.