על הנשיא ריבלין לשים ליבו אל הנשים הנפגעות בבואו לדון בחנינת קצב

קראתי הבוקר ב'ידיעות אחרונות' כי משה קצב הגיש לנשיא ריבלין בקשה לחנינה בעקבות מצבו הנפשי וזה הודיע כי ישקול את הבקשה. זאת לאחר שוועדת השחרורים דחתה לאחרונה את בקשתו לשחרור מוקדם.
סמיכות הבקשה מעוררת תהיה. מדוע לא הוצגה חוות הדעת הרפואית לוועדת השחרורים שדנה לא מזמן בבקשתו ודחתה אותה? האם המהלך הוא חלק מאסטרטגיה יזומה הפועלת לשחרורו? אולי כחלק מערעור על ההחלטה לדחות את בקשת קצב לשחרור מוקדם? עד לרגע זה לא נשמע כל צל חרטה על מעשיו והבנה על פשעיו. אלא שוב ושוב על מצבו ועל המחיר הכבד שהוא משלם. לצערי הוא לא הפנים את הפגיעה החמורה שפגע בנשים. לכל אורך הדרך קצב עסוק אך ורק בעצמו. את סבלן של הנפגעות הפך קצב למסע ההתקרבנות האישי שלו. גם אם לוקחים בחשבון את סבלו האישי, אי אפשר להתעלם לחלוטין מן הנפגעות. אנו בעיצומו של מסע ארוך ומפרך שיביא לקיצם את הימים בהם נפגעות שותקות ומפחדות להתלונן. המסע הזה דורש הרבה אומץ, אך מחייב גם גיבוי מהחברה, ממוסדות השלטון וממערכת המשפט. אסור לחזור אחורה.