שעות התייחדות – פאני נוידא

שעות התייחדות – פאני נוידא2024-09-11T16:20:45+00:00
לרכישת הספר
להורדת המצגת

תפילת אם לבנה המשרת בצבא

למאמר המלא לחצו כאן

לכתבה המלאה

פאני נוידא, רבנית משכילה מצ’כיה, כתבה עשרות תפילות יהודיות בגרמנית והיתה לאישה הראשונה שפרסמה, עוד באמצע המאה ה-19, ספר תפילות לנשים ולנערות יהודיות, מתוך רצון להשיב נשים שלא שלטו בשפה העברית אל עולם התפילה היהודי.

שעות התייחדות (1855) היה לרב-מכר חובק יבשות. 28 מהדורות פורסמו במהלך השנים בשלוש שפות. נשים יהודיות באירופה, בארצות הברית ובישראל החזיקו את הסידור קרוב אל לבן, בצד הסידור המסורתי ואף במקומו, והוא עבר בירושה מאם לבת. בצד תפילות היום-יום, יצרה פאני נוידא תפילות אישיות שהן רלוונטיות עד לימינו: תפילה לבת-מצווה, למציאת אהבה, לכלה בחופתה, לאם שבנה חולה, לאם שבנה משרת בצבא, תפילות לנשים לאחר לידה, בקשה להצלחה בפרנסה, התייפחות הנפש עם מות קרובים ואהובים, או בהיעדר היכולת ליצור חיים.

בעקבות הצמא שבו התקבלו התפילות בקרב קהלים שונים בארץ, החליטה ד”ר עליזה לביא להמשיך במסע החיפוש אחר פאני נוידא וסיפור חייה, ולהביא לדפוס את הסידור כולו בעברית עדכנית ונאמנה למקור. עשר שנים נדרשו ללביא להשלים את המשימה, להחזיר את התפילות המרגשות ללב ולהביאן בעברית מדוברת הנאמנה למקור.

פאני היתה חלוצה נועזת: יצרה ונסחה תפילות חדשות עבור אותם צמתים בחיי האשה בהם היא מבקשת את סיוע הבורא, אך המסורת היהודית לא הכירה בכך עד כה.
“גַּם אֲנִי, יְצוּר זָעִיר הַחַי בְּעוֹלָמְךָ הַגָּדוֹל, פּוֹרֶשֶׂת אֵלֶיךָ כַּפַּיִם בְּתוֹדָה וּתְפִלָּתִי הַיּוֹקֶדֶת” – שוחחה עם בורא עולם. בחלקו הראשון של הספר – ממקמת פאני תפילות בהתאמה לסדר היום וללוח השנה היהודי: תפילות שחרית וערבית, תפילות לכל יום מימות השבוע, תפילות לשבתות ולחגים – וכולם שזורים בבקשותיה המיוחדות של האשה המתפללת. ובחלק השני – מרחיבה פאני ויוצרת תפילות גם עבור זמנים ומצבים משתנים בחייה של האשה: מציאת אהבה, תפילה לבן המתגייס, הדלקת נרות שבת, לבת הנולדת, לבת המצווה, היריון, לידה, עקרות ועוד.

מי היא פאני נוידא? ומה היה מקומו של ספרה בחיי נשים ובקהילה? וכיצד הפך לרב-מכר וזכה לתמיכת ההנהגה הרוחנית? פאני נוידא אשה יוצרת, תלמידה חכמה, דעתנית ומוכשרת. אשה העושה מעשה. ביוזמה חסרת תקדים פאני יוצרת ספר תפילות לנשים ולנערות שזהותן היהודית כבר אינה ברורה להן. פאני בוחרת לכתוב את התפילות בגרמנית בעוד שאת הפסוק העומד בראש כל תפילה, פסוק אותו בחרה מהמקורות בהתאם לנושא התפילה, היא כותבת בעברית. פאני נוידא פועלת מתוך אחריות קיומית לשימור היהדות ולהנצחתה היום-יומית בקרב נשים ונערות וזוכה לתמיכת ההנהגה הרוחנית. העדויות חוצות הגבולות שהצטברו במסע בן העשור שלי אחר פאני מלמדות על נשים בנות-זמננו המתפללות מספר התפילות שהתפרסם לפני למעלה ממאה וחמישים שנים ועל מקומו הנדיר והמיוחד בחיי רבים.

"… לא מעט סידורים ואוספי תפילות כתבו בעבורנו – הנשים – גברים חכמים ונבונים, ואיני יודעת אם התפילות פרי עטי יוכלו לעמוד במבחן הביקורת המפוכחת. אולם אבן הבוחן לערכן ולחשיבותן היא הרגשות שהן מעוררות בנפשה של המתפללת. יודעת אני שתפילותי רחוקות מן השלמות, אבל מלאה אני בתקווה שתפילות שנולדו בלבי, לב אישה, ימצאו תהודה בלבן של אחיותי הנשים. גם הגדול והנבון שבגברים אינו יכול להעתיק את עצמו לנסיבות או למצבים שבהן נתונות הנשים, לחדור לפינות הנסתרות שבנפש האישה, לצותת לנעימות העולות ממיתרי נפשה ואז לתת להן ביטוי במילה הכתובה. ואילו האישה – די לה בהצצה לתוך נבכי לבה כדי לקרוא את המתחולל בנפשותיהן של אחיותיה, להתוודע אל הקורות אותה כדי להבין לאושרן ולסבלן של בנות מינה.

יהי רצון שאתן, קוראותי היקרות, תקבלנה את ספרי ברצון ובאורך רוח, והאל החכם מכל אדם ישפיע עליו מכוחו ומברכתו. שתפילותי יעוררו בלבה של כל מתפללת יראה וכוונה, יקנו לה נחמה בשעה קשה, רוממות וסובלנות בכל אשר תפנה…".

פאני נוידא, לושיץ, כא אלול 5614 תרי"ד   14.09.1854

“כפי שספרתי לך נולדתי בניו יורק למשפחה ייקית, בת לניצולי שואה. אבי, יוסף שוסטר ז”ל (Josef Schuster) , (יליד 1916) נשלח ביחד עם אביו (יליד 1880) לבוכנוולד למחרת לליל הבדולח. סבתי הצליחה להוציא אותם כי היו להם מסמכים ואישורים לצאת מגרמניה לאנגליה, שמה בנם הבכור למד באונירסיטה לאחר שנזרק מהאונירסיטה בגרמניה עקב יהדותו. אמי, מרגוט שוסטר לבית שילד ז”ל (Margot Schild Schuster) ילידת קלן (1922) נשלחה עם הוריה למחנות בדצמבר 1941, ושרדה 3 וחצי שנים. הוריה לא שרדו. אמי התפללה מהספר של פאני נוידא, שהיה מונח בארון של ספרי קודש ע”י הסידורים. עותק חדש יותר (1968) נמצא אצל אחותי מדפוס גולדשמידט בבזל. בעותק זה יש 2 הקדמות: אחת המקורית של פאני נוידא והשני ממרתה וורטהיים מגרמניה משנת 1936. אמי התפללה כל ערב, תפילת ערבית, ולאחר מכן, קראה פרקים מספרה של פאני נוידא. הכתב לפחות בספר שאני זוכרת מילדות היתה כתב גרמנית גוטית הישנה, ככה שלו היה סיכוי שאנו הילדים יכולים אפילו לפענח את הכתב. היא התיחסה לכתוב כמו תפילה רגילה, ולא היתה מוכנה להפסיק ולדבר אתנו כשהיא באמצע הקריאה. אמי נפטרה לפני 18 שנה, אז הרבה שאלות שנותרו לי הפניתי לדודי,שלי”ט, במיוחד כשהתחלתי לחקור את העץ היוחסין המשפחתי לפני 16 שנה. הוא סיפר לי שהוא זוכר את אמם קוראת מהספר כל ערב. שמה היתה הנריאטה (הטי) שילד לבית נויגרטן ((Henrietta Neugarten Schild) והיא נולדה בכפר ציורי בשם הרדקה באזור ווספליה בגרמניה בשנת 1887…” בברכה, ג’נט טל-אור

שלום עליזה, זו חוה וילשנסקי – היינו ביחד בבוסטון לפני 10 שנים. בהתרגשות רבה, קבלתי היום פקסימיליה של סידור התפילות שהיה שייך לסבתא רבה שלי. היא נולדה בגרמניה וחיה בדנמרק שם נולדו סבי, ואמא שלי. אני מצרפת PDF של העמוד הראשון. (המקור נמצא בירושלים אצל הדוד שלי, אספן אומנות ויודאיקה) מיד הכרתי את השם פאני נוידא מהספר שלך "תפילת נשים".
רציתי לשתף אותך עם ההתרגשות שאחזה בי.  כל השנים שקראתי את הספר שלך, לא היה לי מושג שסבתא רבא גם התפללה מסידור כזה. אני ממש מודה לך.

“חֲגוֹר-חַרְבְּךָ עַל-יָרֵךְ גִּבּוֹר, הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ; וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב עַל-דְּבַר-אֱמֶת וְעַנְוָה-צֶדֶק וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ” (תהילים מה 4-5).

אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אֵל צְבָאוֹת, הַמּוֹשֵׁל בְּיָד רָמָה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֵלֶיךָ אֶשָּׂא תְּפִלָּתִי מִמַּעֲמַקֵּי לֵב אֵם. אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שְׁמַע תְּפִלָּתִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. מָלְאוּ יְמֵי בְּנִי לְהִצְטָרֵף לְשׁוּרוֹת הַלּוֹחֲמִים לְמַעַן אַרְצֵנוּ, לִשְׁמֹר עַל בִּטְחוֹנָהּ וּלְהָסִיר מִרְמָה וָרֶשַׁע הַמְאַיְּמִים עַל הַמְּכוֹרָה וְיוֹשְׁבֶיהָ. מוֹדָה אֲנִי לְפָנֶיךָ, אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנָּתַתָּ לִי יֶלֶד שֶׁאֲבָרָיו חֲסֻנִּים, שֶׁנָּכוֹן לָשֵׂאת נֶשֶׁק בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה עַל אַרְצֵנוּ. אַךְ לִבִּי, לֵב אֵם, חָרֵד וְרוֹטֵט בְּזָכְרִי אֶת הַסַּכָּנוֹת וְהַפִּתּוּיִים הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ. צָעִיר וַחֲסַר נִסָּיוֹן הוּא, רָחוֹק מִתּוֹרַת אִמּוֹ וּמִמוּסַר אָבִיו. עַל-נְקַלָּה עָשׂוּי לִבּוֹ הַצָּעִיר לִנְהוֹת אַחַר דְּבַר עֲבֵרָה וְלָבוֹא לִידֵי חֵטְא; עַל כֵּן אֶשְׁפֹּךְ תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ, אֵל שָׁמַיִם כֹּל-יָכוֹל. פְּרֹשׂ עָלָיו אֶת חָסוּתְךָ, הֱיֵה לוֹ לְמָגֵן וַעֲטֹף אוֹתוֹ בְּרֹב חַסְדְּךָ. אַמֵּץ וְחַזֵּק בּוֹ כָּל הַרְגָּשָׁה נַעֲלָה, כָּל כַּוָּנָה טוֹבָה, כָּל זִכָּרוֹן שֶׁל מוּסַר הוֹרִים הַטָּבוּעַ בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁלְּעוֹלָם יַעַמְדוּ לְנֶגֶד עֵינָיו תּוֹרַת הַמּוּסָר וְיִרְאַת הָאֵל, שֶׁלֹּא יִתְנַכֵּר לֶאֱמוּנַת אֲבוֹתָיו, שֶׁחַיֵּי הַצָּבָא וְהַנֶּשֶׁק לֹא יַקְשׁוּ אֶת לִבּוֹ, שֶׁקּוֹלוֹת הַפִּתּוּי הַזְּדוֹנִיִּים שֶׁל הַחֵטְא לְעוֹלָם לֹא יִשְׁלְטוּ בּוֹ. בָּרְכֵנוּ, אֱלֹהַי, בְּחָכְמָה וּבְכֹחַ לִשְׁקֹד עַל מַעֲשָׂיו, לְמַלֵּא תַּפְקִידָיו הַקָּשִׁים כַּהֲלָכָה. שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי בְּגִידָה אוֹ עֲבֵרָה, שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי טָעוּת אוֹ פִּקְפּוּק. עֲשֵׂה שֶׁיִּשְׁמַע בְּקוֹל מְפַקְּדָיו, נֶאֱמָן וְנָכוֹן לְהַקְרִיב, מָסוּר לְדִגְלוֹ. וּבַיּוֹם שֶׁיִּקָּרֵא לָצֵאת אֶל שְׂדֵה הַקְּרָב, שָׁם קוֹצֵר הַמָּוֶת אֶת יְבוּלוֹ, שָׁם, אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, פְּרֹשׂ עָלָיו אֶת רַחֲמֶיךָ. מִי יִתֵּן וְיִהְיֶה לוֹ חַסְדְּךָ מָגֵן וְשִׁרְיוֹן; שָׁם חַזֵּק אֶת זְרוֹעוֹ, צוֹק אֹמֶץ בְּלִבּוֹ, וְתֵן לְזִכְרוֹן גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל לְצַוּוֹת עַל חָזֵהוּ, שֶׁיֵּצֵא לַקְּרָב בְּשִׂמְחָה וּבְהִתְלַהֲבוּת וּבְאֹמֶץ-לֵב וּבְקֹר-רוּחַ יִשְׁמֹר עַל כְּבוֹד אֱלֹהָיו וְעַל נֶאֱמָנוּתוֹ לַשַּׁלִּיט, לְעַמּוֹ וּלְאַרְצוֹ. אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם הַאֲזִינָה לִתְפִלָּתִי, תֵּן לְבִרְכַּת הָאֵם לְרַחֵף מֵעָלָיו, תִּהְיֶה זֹאת הַבְּרָכָה לְנֵס מְגוֹנֵן, וּבְתֹם שֵׁרוּתוֹ יָשׁוּב, בָּרִיא בְּגוּפוֹ וּבְנַפְשׁוֹ, עָטוּר אוֹת הוֹקָרָה עַל מִלּוּי חוֹבוֹתָיו, לְשִׂמְחַת לִבִּי, לְשַׁבֵּחַ וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. אָמֵן.

“טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב” (קהלת ז 1)

הַשֶּׁבַח לָאֵל, הַמַּשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ אֶת רֹב חֲסָדָיו! אַתָּה נוֹטֵעַ הַרְגָּשׁוֹת עֲנֻגּוֹת בְּלֶב אִשָּׁה, כֹּה קְדוֹשִׁים וְנִשְׂגָּבִים רַחֲשֵׁי-לֵב הַמַּאֲצִילִים אוֹתָהּ וּמְרוֹמְמִים אוֹתָהּ בְּעֵינֶיהָ וּבְעֵינֵי אֲחֵרִים. אַהֲבַת אֵם וְכִּבּוּד אֵם מְבִיאִים לְמִדּוֹת טוֹבוֹת, מַרְחִיקִים רוּחַ-שְׁטוּת מִלֵּב. בָּאתִי לְשַׁבֵּחַ וּלְהַלֵּל אֶת שִׁמְךָ, אֵלִי. גַּם לִי הֶעֱנַקְתָּ אוֹתָם רְגָשׁוֹת טוֹבִים וַעֲרֵבִים! נָתַתָּ לִי בַּת לְמַלֵּא אֶת לִבִּי בְּחֹם, בַּת שֶׁהַדְּאָגָה לָהּ וּלְחִנּוּכָהּ יִהְיוּ מְנָת חֶלְקִי, שֶׁבִּדְמוּתָהּ הָרַכָּה אָשׁוּב בְּשִׂמְחָה לִרְאוֹת אֵיךְ פּוֹרְחִים לְנֶגֶד עֵינַי יְמֵי יַלְדוּתִי וּנְעוּרַי.

הַיּוֹם אָנוּ מְבִיאִים אוֹתָהּ בְּאָהֳלָן שֶׁל שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה. יְהִי רָצוֹן, אֱלֹהַי, שֶׁתַּשְׁרֶה עָלֶיהָ בִּרְכָתְךָ. בְּצֶלֶם דְּמוּתְךָ תְּקַבֵּל הַיּוֹם אֶת שְׁמָהּ. מִי יִתֵּן שֶׁבְּמַעֲשֶׂיהָ הַטְּהוֹרִים וְהַזַּכִּים תַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ לְשֵׁם הָרָאוּי לְכָבוֹד וִיקָר. יְהִי רָצוֹן, אָדוֹן הַטּוֹב, שֶׁשֵּׁם זֶה יִכָּתֵב לְפָנֶיךָ בְּסֵפֶר הַחַיִּים וְהָאֹשֶׁר; מִי יִתֵּן שֶׁתִּהְיֶה כְּשָׂרָה כְּרִבְקָה, כְּרָחֵל וּכְלֵאָה, מְעֻטֶּרֶת, מְבֹרֶכֶת וּמְרֻמֶּמֶת בְּכָל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁל הַחַיִּים וְהָאֱמוּנָה. מִי יִתֵּן שֶׁתִּגְדַּל לִהְיוֹת רַכָּה וּנְדִיבָה, צַדִּיקָה בֶּאֱמוּנָתָהּ, יְשָׁרָה וּצְנוּעָה, בַּת נֶאֱמָנָה וּמְסוּרָה לְמִצְווֹתֶיךָ, בְּתוּלָה וּבַת לֵב וָנֶפֶשׁ, רַעְיָה וַעֲקֶרֶת-בַּיִת נֶאֱמָנָה שֶׁתִּשְׁרֶה עָלֶיהָ בִּרְכַּת שָׁמַיִם וּתְהִי לְרָצוֹן לִבְנֵי-אָדָם, אָמֵן.

http://saloona.co.il/blog/corona_prayer/?ref=cat_health_under_c

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית נולום ארווס סאפיאן – פוסיליס קוויס, אקווזמן קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר, בנפת נפקט למסון בלרק – וענוף לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח.

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית נולום ארווס סאפיאן – פוסיליס קוויס, אקווזמן קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר, בנפת נפקט למסון בלרק – וענוף לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח.

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית נולום ארווס סאפיאן – פוסיליס קוויס, אקווזמן קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר, בנפת נפקט למסון בלרק – וענוף לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח.

29.04.14 18:00-20:00 – הרצאה: פאני נוידא: פורצת דרך בכתיבת תפילות נשים, ח"כ ד"ר עליזה לביא,
אודיטוריום מרכז צימבליסטה, אוניברסיטת תל אביב לפרטים נוספים
עליסה'לה אהובה,
אני שולחת לך את הדברים שכתבתי בהשראתה של פאני נוידא ובהשראתך ובנדיבותך.
נשיקות ותודה אינקץ:

נועה, דייויד, משפחתי היקרה, אורחים יקרים,
זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. אשרינו שזכינו ליום הגדול הזה, אשרי שהתברכתי בכרמי האהובה, עם כל נטעי כרמי, אלה שהגיעו הבוקר ואלה שלא יכלו להגיע.

חזקה עלי מצוותה של נועה לשאת דברים לרגל האירוע הנפלא הזה, שמחת הבת. אמרתי בלבי, אעשה כמצוותה, הרי כה הרבה עמל, טורח, כאבי לב, כאבי גוף וייסורי נפש עברו עליה, על בתי "מספר חמש", כפי שהיא קוראת לעצמה, עד שזכתה להגיע ליום הגדול הזה, עם דייויד המופלא! וכיהיתי בעצמי, מה ממך יהלוך, ומה הקושי לכתוב לרגל הולדתה של נכדה חדשה, הרי לכתוב – זה מה שאת עושה כל יום, כל היום, ואת, שהבאת לעולם זר מרהיב של בנות, ושמחת בכל אחת מהן, ובכל אחת ראית עטרת תפארת, מה הרבותא בכך, מה גם שאת עצמך הינך אחת מארבע, בתה של אם שהייתה אחת מחמש.

אבל המשימה כבדה עלי והרגשות איימו להציפני. רק לפני חודשים ספורים נמתחו הימים והלילות ונמשכו כאורך הגלות ודמעות ניגרו מעיניי ללא מעצור, דמעות פחד וחרדה שהפכו, תודה לאל, לדמעות גיל, אך הסערה הרגשית עדיין מבעבעת בי, ולכן, כפי שאתם מבינים, אני מעדיפה, במקום לכתוב, להאכיל את כרמי, להחליף חיתול לכרמי, לחבק ולנשק את כרמי, לרחוץ את כרמי ולספוג מחיוכיה הקורנים של כרמי.

למזלי, מעבר לדורות ומעבר לימים, באה לבקע את מחסום הכתיבה שלי אשה מופלאה בשם פאני נוידא, רבנית משכילה שכתבה במאה ה-19 ספר תפילות לנשים ונערות יהודיות בשפה הגרמנית, וכך אפשרה לאחיותיי הרחוקות לשאת "צקון לחש", להתפלל בשפה שהבינו, במילים שהיטיבו לבטא את רגשותיהן. הקונטרס קטן הכמות אך רב האיכות הזה התגלה על ידי עליזה לביא, חברתי, חברת הכנסת, הוא תורגם, ואני רואה זכות לעצמי לקרוא קטעים מתוך התפילה שחיברה פאני נוידא ונאמרה בטקס מתן שם לבת. כרמי שלנו קיבלה את שמה לפני שלושה חודשים ויותר בבית הכנסת של חב"ד בנפאל, בטקס מרגש ונפלא, אבל עכשיו ניתנה לנו ההזדמנות לחדש ולחזק את הטקס ההוא, שחוץ מנעמי שלנו, לא עלה בידי אף אחד מהנוכחים כאן להשתתף בו.

"השבח לאל, המשפיע עלינו את רוב חסדיו! אתה הנוטע הרגשות ענוגות בלב אשה, כה קדושים ונשגבים, רחשי לב המאצילים אותה ומרוממים אותה בעיניה ובעיני אחרים… באתי לשבח ולהלל את שמך אלי, גם לי הענקת אותם רגשות טובים וערבים. נתת לי בת למלא את לבי בחום, בת שהדאגה לה ולחינוכה יהיו מנת חלקי, שבדמותה הרכה אשוב בשמחה לראות איך פורחים לנגד עיניי ימי ילדותי ונעוריי.

היום אנו מביאים אותה באוהלן של שרה, רבקה, רחל ולאה. יהי רצון אלוהי שתשרה עליה ברכתך. בצלם דמותך תקבל את שמה. מי ייתן שבמעשיה הטהורים והזכים תעשה אותו לשם הראוי לכבוד ויקר. יהי רצון, אדון הטוב, ששם זה ייכתב לפניך בספר החיים והאושר, מי ייתן שתהיה כשרה, כרבקה, כרחל וכלאה, מעוטרת, מבורכת ומרוממת בכל המידות הטובות. …שתשרה עליה ברכת שמים ותהי לרצון לבני אדם, אמן."

כמו פאני נוידא גם אני אומרת; נתת לי נכדה למלא לבי בחום ובאושר, נכדה שהדאגה לגידולה ולחינוכה אמנם לא תהייה בידי, אך אני מוכנה – ומתחייבת – לקחת בה חלק ולסייע להוריה כפי רצונם וכפי כוחותיי שלי.

נכדים הם הבונוס שאנו מקבלים לעת זקנה, בעת שבה נלקחים מאיתנו, למגינת לבנו, דברים כל כך רבים (בריאות וכוחות ויופי וחשיבות). דווקא אז, לשמחתנו ולהפתעתנו, אנו זוכים במתנת אושר עצומה מכדי לקפל אותה במילים. נכדים הם לא רק סיבה למסיבה אלא ממש טעם החיים. תודה לאל שזיכה אותי בכרמי, נכדתי הכ' במספר, כתר על ראשי.

הרבה מזל טוב, רוב אושר וגידול קל וחכם לכם נועה ודייויד היקרים. מהכרם היפה הזה אני שולחת ברכות לאיירין, הסבתא השנייה, ולמשפחתו של דייויד שהמרחק הגיאוגרפי אינו יכול לחום ולאהבה שבלבם. הלוואי שניפגש בשמחות הבאות.

תודה לכולכם שהגעתם לשמוח איתנו ורק שמחות.

(31.7.15)

שעות התייחדות

פאני נוידא, רבנית משכילה מצ’כיה, כתבה עשרות תפילות יהודיות בגרמנית והיתה לאישה הראשונה שפרסמה, עוד באמצע המאה ה-19, ספר תפילות לנשים ולנערות יהודיות, מתוך רצון להשיב נשים שלא שלטו בשפה העברית אל עולם התפילה היהודי.

שעות התייחדות (1855) היה לרב-מכר חובק יבשות. 28 מהדורות פורסמו במהלך השנים בשלוש שפות. נשים יהודיות באירופה, בארצות הברית ובישראל החזיקו את הסידור קרוב אל לבן, בצד הסידור המסורתי ואף במקומו, והוא עבר בירושה מאם לבת. בצד תפילות היום-יום, יצרה פאני נוידא תפילות אישיות שהן רלוונטיות עד לימינו: תפילה לבת-מצווה, למציאת אהבה, לכלה בחופתה, לאם שבנה חולה, לאם שבנה משרת בצבא, תפילות לנשים לאחר לידה, בקשה להצלחה בפרנסה, התייפחות הנפש עם מות קרובים ואהובים, או בהיעדר היכולת ליצור חיים.

בעקבות הצמא שבו התקבלו התפילות בקרב קהלים שונים בארץ, החליטה ד”ר עליזה לביא להמשיך במסע החיפוש אחר פאני נוידא וסיפור חייה, ולהביא לדפוס את הסידור כולו בעברית עדכנית ונאמנה למקור. עשר שנים נדרשו ללביא להשלים את המשימה, להחזיר את התפילות המרגשות ללב ולהביאן בעברית מדוברת הנאמנה למקור.

פאני היתה חלוצה נועזת: יצרה ונסחה תפילות חדשות עבור אותם צמתים בחיי האשה בהם היא מבקשת את סיוע הבורא, אך המסורת היהודית לא הכירה בכך עד כה.
“גַּם אֲנִי, יְצוּר זָעִיר הַחַי בְּעוֹלָמְךָ הַגָּדוֹל, פּוֹרֶשֶׂת אֵלֶיךָ כַּפַּיִם בְּתוֹדָה וּתְפִלָּתִי הַיּוֹקֶדֶת” – שוחחה עם בורא עולם. בחלקו הראשון של הספר – ממקמת פאני תפילות בהתאמה לסדר היום וללוח השנה היהודי: תפילות שחרית וערבית, תפילות לכל יום מימות השבוע, תפילות לשבתות ולחגים – וכולם שזורים בבקשותיה המיוחדות של האשה המתפללת. ובחלק השני – מרחיבה פאני ויוצרת תפילות גם עבור זמנים ומצבים משתנים בחייה של האשה: מציאת אהבה, תפילה לבן המתגייס, הדלקת נרות שבת, לבת הנולדת, לבת המצווה, היריון, לידה, עקרות ועוד.

מי היא פאני נוידא? ומה היה מקומו של ספרה בחיי נשים ובקהילה? וכיצד הפך לרב-מכר וזכה לתמיכת ההנהגה הרוחנית? פאני נוידא אשה יוצרת, תלמידה חכמה, דעתנית ומוכשרת. אשה העושה מעשה. ביוזמה חסרת תקדים פאני יוצרת ספר תפילות לנשים ולנערות שזהותן היהודית כבר אינה ברורה להן. פאני בוחרת לכתוב את התפילות בגרמנית בעוד שאת הפסוק העומד בראש כל תפילה, פסוק אותו בחרה מהמקורות בהתאם לנושא התפילה, היא כותבת בעברית. פאני נוידא פועלת מתוך אחריות קיומית לשימור היהדות ולהנצחתה היום-יומית בקרב נשים ונערות וזוכה לתמיכת ההנהגה הרוחנית. העדויות חוצות הגבולות שהצטברו במסע בן העשור שלי אחר פאני מלמדות על נשים בנות-זמננו המתפללות מספר התפילות שהתפרסם לפני למעלה ממאה וחמישים שנים ועל מקומו הנדיר והמיוחד בחיי רבים.

"… לא מעט סידורים ואוספי תפילות כתבו בעבורנו – הנשים – גברים חכמים ונבונים, ואיני יודעת אם התפילות פרי עטי יוכלו לעמוד במבחן הביקורת המפוכחת. אולם אבן הבוחן לערכן ולחשיבותן היא הרגשות שהן מעוררות בנפשה של המתפללת. יודעת אני שתפילותי רחוקות מן השלמות, אבל מלאה אני בתקווה שתפילות שנולדו בלבי, לב אישה, ימצאו תהודה בלבן של אחיותי הנשים. גם הגדול והנבון שבגברים אינו יכול להעתיק את עצמו לנסיבות או למצבים שבהן נתונות הנשים, לחדור לפינות הנסתרות שבנפש האישה, לצותת לנעימות העולות ממיתרי נפשה ואז לתת להן ביטוי במילה הכתובה. ואילו האישה – די לה בהצצה לתוך נבכי לבה כדי לקרוא את המתחולל בנפשותיהן של אחיותיה, להתוודע אל הקורות אותה כדי להבין לאושרן ולסבלן של בנות מינה.

יהי רצון שאתן, קוראותי היקרות, תקבלנה את ספרי ברצון ובאורך רוח, והאל החכם מכל אדם ישפיע עליו מכוחו ומברכתו. שתפילותי יעוררו בלבה של כל מתפללת יראה וכוונה, יקנו לה נחמה בשעה קשה, רוממות וסובלנות בכל אשר תפנה…".

פאני נוידא, לושיץ, כא אלול 5614 תרי"ד   14.09.1854

“כפי שספרתי לך נולדתי בניו יורק למשפחה ייקית, בת לניצולי שואה. אבי, יוסף שוסטר ז”ל (Josef Schuster) , (יליד 1916) נשלח ביחד עם אביו (יליד 1880) לבוכנוולד למחרת לליל הבדולח. סבתי הצליחה להוציא אותם כי היו להם מסמכים ואישורים לצאת מגרמניה לאנגליה, שמה בנם הבכור למד באונירסיטה לאחר שנזרק מהאונירסיטה בגרמניה עקב יהדותו. אמי, מרגוט שוסטר לבית שילד ז”ל (Margot Schild Schuster) ילידת קלן (1922) נשלחה עם הוריה למחנות בדצמבר 1941, ושרדה 3 וחצי שנים. הוריה לא שרדו. אמי התפללה מהספר של פאני נוידא, שהיה מונח בארון של ספרי קודש ע”י הסידורים. עותק חדש יותר (1968) נמצא אצל אחותי מדפוס גולדשמידט בבזל. בעותק זה יש 2 הקדמות: אחת המקורית של פאני נוידא והשני ממרתה וורטהיים מגרמניה משנת 1936. אמי התפללה כל ערב, תפילת ערבית, ולאחר מכן, קראה פרקים מספרה של פאני נוידא. הכתב לפחות בספר שאני זוכרת מילדות היתה כתב גרמנית גוטית הישנה, ככה שלו היה סיכוי שאנו הילדים יכולים אפילו לפענח את הכתב. היא התיחסה לכתוב כמו תפילה רגילה, ולא היתה מוכנה להפסיק ולדבר אתנו כשהיא באמצע הקריאה. אמי נפטרה לפני 18 שנה, אז הרבה שאלות שנותרו לי הפניתי לדודי,שלי”ט, במיוחד כשהתחלתי לחקור את העץ היוחסין המשפחתי לפני 16 שנה. הוא סיפר לי שהוא זוכר את אמם קוראת מהספר כל ערב. שמה היתה הנריאטה (הטי) שילד לבית נויגרטן ((Henrietta Neugarten Schild) והיא נולדה בכפר ציורי בשם הרדקה באזור ווספליה בגרמניה בשנת 1887…” בברכה, ג’נט טל-אור

שלום עליזה, זו חוה וילשנסקי – היינו ביחד בבוסטון לפני 10 שנים. בהתרגשות רבה, קבלתי היום פקסימיליה של סידור התפילות שהיה שייך לסבתא רבה שלי. היא נולדה בגרמניה וחיה בדנמרק שם נולדו סבי, ואמא שלי. אני מצרפת PDF של העמוד הראשון. (המקור נמצא בירושלים אצל הדוד שלי, אספן אומנות ויודאיקה) מיד הכרתי את השם פאני נוידא מהספר שלך "תפילת נשים".
רציתי לשתף אותך עם ההתרגשות שאחזה בי.  כל השנים שקראתי את הספר שלך, לא היה לי מושג שסבתא רבא גם התפללה מסידור כזה. אני ממש מודה לך.

“חֲגוֹר-חַרְבְּךָ עַל-יָרֵךְ גִּבּוֹר, הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ; וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב עַל-דְּבַר-אֱמֶת וְעַנְוָה-צֶדֶק וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ” (תהילים מה 4-5).

אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אֵל צְבָאוֹת, הַמּוֹשֵׁל בְּיָד רָמָה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֵלֶיךָ אֶשָּׂא תְּפִלָּתִי מִמַּעֲמַקֵּי לֵב אֵם. אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שְׁמַע תְּפִלָּתִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. מָלְאוּ יְמֵי בְּנִי לְהִצְטָרֵף לְשׁוּרוֹת הַלּוֹחֲמִים לְמַעַן אַרְצֵנוּ, לִשְׁמֹר עַל בִּטְחוֹנָהּ וּלְהָסִיר מִרְמָה וָרֶשַׁע הַמְאַיְּמִים עַל הַמְּכוֹרָה וְיוֹשְׁבֶיהָ. מוֹדָה אֲנִי לְפָנֶיךָ, אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנָּתַתָּ לִי יֶלֶד שֶׁאֲבָרָיו חֲסֻנִּים, שֶׁנָּכוֹן לָשֵׂאת נֶשֶׁק בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה עַל אַרְצֵנוּ. אַךְ לִבִּי, לֵב אֵם, חָרֵד וְרוֹטֵט בְּזָכְרִי אֶת הַסַּכָּנוֹת וְהַפִּתּוּיִים הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ. צָעִיר וַחֲסַר נִסָּיוֹן הוּא, רָחוֹק מִתּוֹרַת אִמּוֹ וּמִמוּסַר אָבִיו. עַל-נְקַלָּה עָשׂוּי לִבּוֹ הַצָּעִיר לִנְהוֹת אַחַר דְּבַר עֲבֵרָה וְלָבוֹא לִידֵי חֵטְא; עַל כֵּן אֶשְׁפֹּךְ תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ, אֵל שָׁמַיִם כֹּל-יָכוֹל. פְּרֹשׂ עָלָיו אֶת חָסוּתְךָ, הֱיֵה לוֹ לְמָגֵן וַעֲטֹף אוֹתוֹ בְּרֹב חַסְדְּךָ. אַמֵּץ וְחַזֵּק בּוֹ כָּל הַרְגָּשָׁה נַעֲלָה, כָּל כַּוָּנָה טוֹבָה, כָּל זִכָּרוֹן שֶׁל מוּסַר הוֹרִים הַטָּבוּעַ בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁלְּעוֹלָם יַעַמְדוּ לְנֶגֶד עֵינָיו תּוֹרַת הַמּוּסָר וְיִרְאַת הָאֵל, שֶׁלֹּא יִתְנַכֵּר לֶאֱמוּנַת אֲבוֹתָיו, שֶׁחַיֵּי הַצָּבָא וְהַנֶּשֶׁק לֹא יַקְשׁוּ אֶת לִבּוֹ, שֶׁקּוֹלוֹת הַפִּתּוּי הַזְּדוֹנִיִּים שֶׁל הַחֵטְא לְעוֹלָם לֹא יִשְׁלְטוּ בּוֹ. בָּרְכֵנוּ, אֱלֹהַי, בְּחָכְמָה וּבְכֹחַ לִשְׁקֹד עַל מַעֲשָׂיו, לְמַלֵּא תַּפְקִידָיו הַקָּשִׁים כַּהֲלָכָה. שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי בְּגִידָה אוֹ עֲבֵרָה, שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי טָעוּת אוֹ פִּקְפּוּק. עֲשֵׂה שֶׁיִּשְׁמַע בְּקוֹל מְפַקְּדָיו, נֶאֱמָן וְנָכוֹן לְהַקְרִיב, מָסוּר לְדִגְלוֹ. וּבַיּוֹם שֶׁיִּקָּרֵא לָצֵאת אֶל שְׂדֵה הַקְּרָב, שָׁם קוֹצֵר הַמָּוֶת אֶת יְבוּלוֹ, שָׁם, אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, פְּרֹשׂ עָלָיו אֶת רַחֲמֶיךָ. מִי יִתֵּן וְיִהְיֶה לוֹ חַסְדְּךָ מָגֵן וְשִׁרְיוֹן; שָׁם חַזֵּק אֶת זְרוֹעוֹ, צוֹק אֹמֶץ בְּלִבּוֹ, וְתֵן לְזִכְרוֹן גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל לְצַוּוֹת עַל חָזֵהוּ, שֶׁיֵּצֵא לַקְּרָב בְּשִׂמְחָה וּבְהִתְלַהֲבוּת וּבְאֹמֶץ-לֵב וּבְקֹר-רוּחַ יִשְׁמֹר עַל כְּבוֹד אֱלֹהָיו וְעַל נֶאֱמָנוּתוֹ לַשַּׁלִּיט, לְעַמּוֹ וּלְאַרְצוֹ. אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם הַאֲזִינָה לִתְפִלָּתִי, תֵּן לְבִרְכַּת הָאֵם לְרַחֵף מֵעָלָיו, תִּהְיֶה זֹאת הַבְּרָכָה לְנֵס מְגוֹנֵן, וּבְתֹם שֵׁרוּתוֹ יָשׁוּב, בָּרִיא בְּגוּפוֹ וּבְנַפְשׁוֹ, עָטוּר אוֹת הוֹקָרָה עַל מִלּוּי חוֹבוֹתָיו, לְשִׂמְחַת לִבִּי, לְשַׁבֵּחַ וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. אָמֵן.

“טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב” (קהלת ז 1)

הַשֶּׁבַח לָאֵל, הַמַּשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ אֶת רֹב חֲסָדָיו! אַתָּה נוֹטֵעַ הַרְגָּשׁוֹת עֲנֻגּוֹת בְּלֶב אִשָּׁה, כֹּה קְדוֹשִׁים וְנִשְׂגָּבִים רַחֲשֵׁי-לֵב הַמַּאֲצִילִים אוֹתָהּ וּמְרוֹמְמִים אוֹתָהּ בְּעֵינֶיהָ וּבְעֵינֵי אֲחֵרִים. אַהֲבַת אֵם וְכִּבּוּד אֵם מְבִיאִים לְמִדּוֹת טוֹבוֹת, מַרְחִיקִים רוּחַ-שְׁטוּת מִלֵּב. בָּאתִי לְשַׁבֵּחַ וּלְהַלֵּל אֶת שִׁמְךָ, אֵלִי. גַּם לִי הֶעֱנַקְתָּ אוֹתָם רְגָשׁוֹת טוֹבִים וַעֲרֵבִים! נָתַתָּ לִי בַּת לְמַלֵּא אֶת לִבִּי בְּחֹם, בַּת שֶׁהַדְּאָגָה לָהּ וּלְחִנּוּכָהּ יִהְיוּ מְנָת חֶלְקִי, שֶׁבִּדְמוּתָהּ הָרַכָּה אָשׁוּב בְּשִׂמְחָה לִרְאוֹת אֵיךְ פּוֹרְחִים לְנֶגֶד עֵינַי יְמֵי יַלְדוּתִי וּנְעוּרַי.

הַיּוֹם אָנוּ מְבִיאִים אוֹתָהּ בְּאָהֳלָן שֶׁל שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה. יְהִי רָצוֹן, אֱלֹהַי, שֶׁתַּשְׁרֶה עָלֶיהָ בִּרְכָתְךָ. בְּצֶלֶם דְּמוּתְךָ תְּקַבֵּל הַיּוֹם אֶת שְׁמָהּ. מִי יִתֵּן שֶׁבְּמַעֲשֶׂיהָ הַטְּהוֹרִים וְהַזַּכִּים תַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ לְשֵׁם הָרָאוּי לְכָבוֹד וִיקָר. יְהִי רָצוֹן, אָדוֹן הַטּוֹב, שֶׁשֵּׁם זֶה יִכָּתֵב לְפָנֶיךָ בְּסֵפֶר הַחַיִּים וְהָאֹשֶׁר; מִי יִתֵּן שֶׁתִּהְיֶה כְּשָׂרָה כְּרִבְקָה, כְּרָחֵל וּכְלֵאָה, מְעֻטֶּרֶת, מְבֹרֶכֶת וּמְרֻמֶּמֶת בְּכָל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁל הַחַיִּים וְהָאֱמוּנָה. מִי יִתֵּן שֶׁתִּגְדַּל לִהְיוֹת רַכָּה וּנְדִיבָה, צַדִּיקָה בֶּאֱמוּנָתָהּ, יְשָׁרָה וּצְנוּעָה, בַּת נֶאֱמָנָה וּמְסוּרָה לְמִצְווֹתֶיךָ, בְּתוּלָה וּבַת לֵב וָנֶפֶשׁ, רַעְיָה וַעֲקֶרֶת-בַּיִת נֶאֱמָנָה שֶׁתִּשְׁרֶה עָלֶיהָ בִּרְכַּת שָׁמַיִם וּתְהִי לְרָצוֹן לִבְנֵי-אָדָם, אָמֵן.

http://saloona.co.il/blog/corona_prayer/?ref=cat_health_under_c

29.04.14 18:00-20:00 – הרצאה: פאני נוידא: פורצת דרך בכתיבת תפילות נשים, ח"כ ד"ר עליזה לביא,
אודיטוריום מרכז צימבליסטה, אוניברסיטת תל אביב לפרטים נוספים
עליסה'לה אהובה,
אני שולחת לך את הדברים שכתבתי בהשראתה של פאני נוידא ובהשראתך ובנדיבותך.
נשיקות ותודה אינקץ:

נועה, דייויד, משפחתי היקרה, אורחים יקרים,
זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. אשרינו שזכינו ליום הגדול הזה, אשרי שהתברכתי בכרמי האהובה, עם כל נטעי כרמי, אלה שהגיעו הבוקר ואלה שלא יכלו להגיע.

חזקה עלי מצוותה של נועה לשאת דברים לרגל האירוע הנפלא הזה, שמחת הבת. אמרתי בלבי, אעשה כמצוותה, הרי כה הרבה עמל, טורח, כאבי לב, כאבי גוף וייסורי נפש עברו עליה, על בתי "מספר חמש", כפי שהיא קוראת לעצמה, עד שזכתה להגיע ליום הגדול הזה, עם דייויד המופלא! וכיהיתי בעצמי, מה ממך יהלוך, ומה הקושי לכתוב לרגל הולדתה של נכדה חדשה, הרי לכתוב – זה מה שאת עושה כל יום, כל היום, ואת, שהבאת לעולם זר מרהיב של בנות, ושמחת בכל אחת מהן, ובכל אחת ראית עטרת תפארת, מה הרבותא בכך, מה גם שאת עצמך הינך אחת מארבע, בתה של אם שהייתה אחת מחמש.

אבל המשימה כבדה עלי והרגשות איימו להציפני. רק לפני חודשים ספורים נמתחו הימים והלילות ונמשכו כאורך הגלות ודמעות ניגרו מעיניי ללא מעצור, דמעות פחד וחרדה שהפכו, תודה לאל, לדמעות גיל, אך הסערה הרגשית עדיין מבעבעת בי, ולכן, כפי שאתם מבינים, אני מעדיפה, במקום לכתוב, להאכיל את כרמי, להחליף חיתול לכרמי, לחבק ולנשק את כרמי, לרחוץ את כרמי ולספוג מחיוכיה הקורנים של כרמי.

למזלי, מעבר לדורות ומעבר לימים, באה לבקע את מחסום הכתיבה שלי אשה מופלאה בשם פאני נוידא, רבנית משכילה שכתבה במאה ה-19 ספר תפילות לנשים ונערות יהודיות בשפה הגרמנית, וכך אפשרה לאחיותיי הרחוקות לשאת "צקון לחש", להתפלל בשפה שהבינו, במילים שהיטיבו לבטא את רגשותיהן. הקונטרס קטן הכמות אך רב האיכות הזה התגלה על ידי עליזה לביא, חברתי, חברת הכנסת, הוא תורגם, ואני רואה זכות לעצמי לקרוא קטעים מתוך התפילה שחיברה פאני נוידא ונאמרה בטקס מתן שם לבת. כרמי שלנו קיבלה את שמה לפני שלושה חודשים ויותר בבית הכנסת של חב"ד בנפאל, בטקס מרגש ונפלא, אבל עכשיו ניתנה לנו ההזדמנות לחדש ולחזק את הטקס ההוא, שחוץ מנעמי שלנו, לא עלה בידי אף אחד מהנוכחים כאן להשתתף בו.

"השבח לאל, המשפיע עלינו את רוב חסדיו! אתה הנוטע הרגשות ענוגות בלב אשה, כה קדושים ונשגבים, רחשי לב המאצילים אותה ומרוממים אותה בעיניה ובעיני אחרים… באתי לשבח ולהלל את שמך אלי, גם לי הענקת אותם רגשות טובים וערבים. נתת לי בת למלא את לבי בחום, בת שהדאגה לה ולחינוכה יהיו מנת חלקי, שבדמותה הרכה אשוב בשמחה לראות איך פורחים לנגד עיניי ימי ילדותי ונעוריי.

היום אנו מביאים אותה באוהלן של שרה, רבקה, רחל ולאה. יהי רצון אלוהי שתשרה עליה ברכתך. בצלם דמותך תקבל את שמה. מי ייתן שבמעשיה הטהורים והזכים תעשה אותו לשם הראוי לכבוד ויקר. יהי רצון, אדון הטוב, ששם זה ייכתב לפניך בספר החיים והאושר, מי ייתן שתהיה כשרה, כרבקה, כרחל וכלאה, מעוטרת, מבורכת ומרוממת בכל המידות הטובות. …שתשרה עליה ברכת שמים ותהי לרצון לבני אדם, אמן."

כמו פאני נוידא גם אני אומרת; נתת לי נכדה למלא לבי בחום ובאושר, נכדה שהדאגה לגידולה ולחינוכה אמנם לא תהייה בידי, אך אני מוכנה – ומתחייבת – לקחת בה חלק ולסייע להוריה כפי רצונם וכפי כוחותיי שלי.

נכדים הם הבונוס שאנו מקבלים לעת זקנה, בעת שבה נלקחים מאיתנו, למגינת לבנו, דברים כל כך רבים (בריאות וכוחות ויופי וחשיבות). דווקא אז, לשמחתנו ולהפתעתנו, אנו זוכים במתנת אושר עצומה מכדי לקפל אותה במילים. נכדים הם לא רק סיבה למסיבה אלא ממש טעם החיים. תודה לאל שזיכה אותי בכרמי, נכדתי הכ' במספר, כתר על ראשי.

הרבה מזל טוב, רוב אושר וגידול קל וחכם לכם נועה ודייויד היקרים. מהכרם היפה הזה אני שולחת ברכות לאיירין, הסבתא השנייה, ולמשפחתו של דייויד שהמרחק הגיאוגרפי אינו יכול לחום ולאהבה שבלבם. הלוואי שניפגש בשמחות הבאות.

תודה לכולכם שהגעתם לשמוח איתנו ורק שמחות.

(31.7.15)

להזמנת הרצאות שלחו הודעה

ליצירת קשר או להזמנת הרצאות אנא חייגו 03-7208856 או השאירו פרטים ונשיב בהקדם האפשרי


    To book a speaking engagement with Dr. Aliza Lavie please leave your details below