שעות התייחדות – פאני נוידא

פאני נוידא, רבנית משכילה מצ’כיה, כתבה עשרות תפילות יהודיות בגרמנית והיתה לאישה הראשונה שפרסמה, עוד באמצע המאה ה-19, ספר תפילות לנשים ולנערות יהודיות, מתוך רצון להשיב נשים שלא שלטו בשפה העברית אל עולם התפילה היהודי.

שעות התייחדות (1855) היה לרב-מכר חובק יבשות. 28 מהדורות פורסמו במהלך השנים בשלוש שפות. נשים יהודיות באירופה, בארצות הברית ובישראל החזיקו את הסידור קרוב אל לבן, בצד הסידור המסורתי ואף במקומו, והוא עבר בירושה מאם לבת. בצד תפילות היום-יום, יצרה פאני נוידא תפילות אישיות שהן רלוונטיות עד לימינו: תפילה לבת-מצווה, למציאת אהבה, לכלה בחופתה, לאם שבנה חולה, לאם שבנה משרת בצבא, תפילות לנשים לאחר לידה, בקשה להצלחה בפרנסה, התייפחות הנפש עם מות קרובים ואהובים, או בהיעדר היכולת ליצור חיים.

בעקבות הצמא שבו התקבלו התפילות בקרב קהלים שונים בארץ, החליטה ד”ר עליזה לביא להמשיך במסע החיפוש אחר פאני נוידא וסיפור חייה, ולהביא לדפוס את הסידור כולו בעברית עדכנית ונאמנה למקור. עשר שנים נדרשו ללביא להשלים את המשימה, להחזיר את התפילות המרגשות ללב ולהביאן בעברית מדוברת הנאמנה למקור.

פאני היתה חלוצה נועזת: יצרה ונסחה תפילות חדשות עבור אותם צמתים בחיי האשה בהם היא מבקשת את סיוע הבורא, אך המסורת היהודית לא הכירה בכך עד כה.
“גַּם אֲנִי, יְצוּר זָעִיר הַחַי בְּעוֹלָמְךָ הַגָּדוֹל, פּוֹרֶשֶׂת אֵלֶיךָ כַּפַּיִם בְּתוֹדָה וּתְפִלָּתִי הַיּוֹקֶדֶת” – שוחחה עם בורא עולם. בחלקו הראשון של הספר – ממקמת פאני תפילות בהתאמה לסדר היום וללוח השנה היהודי: תפילות שחרית וערבית, תפילות לכל יום מימות השבוע, תפילות לשבתות ולחגים – וכולם שזורים בבקשותיה המיוחדות של האשה המתפללת. ובחלק השני – מרחיבה פאני ויוצרת תפילות גם עבור זמנים ומצבים משתנים בחייה של האשה: מציאת אהבה, תפילה לבן המתגייס, הדלקת נרות שבת, לבת הנולדת, לבת המצווה, היריון, לידה, עקרות ועוד.

מי היא פאני נוידא? ומה היה מקומו של ספרה בחיי נשים ובקהילה? וכיצד הפך לרב-מכר וזכה לתמיכת ההנהגה הרוחנית? פאני נוידא אשה יוצרת, תלמידה חכמה, דעתנית ומוכשרת. אשה העושה מעשה. ביוזמה חסרת תקדים פאני יוצרת ספר תפילות לנשים ולנערות שזהותן היהודית כבר אינה ברורה להן. פאני בוחרת לכתוב את התפילות בגרמנית בעוד שאת הפסוק העומד בראש כל תפילה, פסוק אותו בחרה מהמקורות בהתאם לנושא התפילה, היא כותבת בעברית. פאני נוידא פועלת מתוך אחריות קיומית לשימור היהדות ולהנצחתה היום-יומית בקרב נשים ונערות וזוכה לתמיכת ההנהגה הרוחנית. העדויות חוצות הגבולות שהצטברו במסע בן העשור שלי אחר פאני מלמדות על נשים בנות-זמננו המתפללות מספר התפילות שהתפרסם לפני למעלה ממאה וחמישים שנים ועל מקומו הנדיר והמיוחד בחיי רבים.

"… לא מעט סידורים ואוספי תפילות כתבו בעבורנו – הנשים – גברים חכמים ונבונים, ואיני יודעת אם התפילות פרי עטי יוכלו לעמוד במבחן הביקורת המפוכחת. אולם אבן הבוחן לערכן ולחשיבותן היא הרגשות שהן מעוררות בנפשה של המתפללת. יודעת אני שתפילותי רחוקות מן השלמות, אבל מלאה אני בתקווה שתפילות שנולדו בלבי, לב אישה, ימצאו תהודה בלבן של אחיותי הנשים. גם הגדול והנבון שבגברים אינו יכול להעתיק את עצמו לנסיבות או למצבים שבהן נתונות הנשים, לחדור לפינות הנסתרות שבנפש האישה, לצותת לנעימות העולות ממיתרי נפשה ואז לתת להן ביטוי במילה הכתובה. ואילו האישה – די לה בהצצה לתוך נבכי לבה כדי לקרוא את המתחולל בנפשותיהן של אחיותיה, להתוודע אל הקורות אותה כדי להבין לאושרן ולסבלן של בנות מינה.

יהי רצון שאתן, קוראותי היקרות, תקבלנה את ספרי ברצון ובאורך רוח, והאל החכם מכל אדם ישפיע עליו מכוחו ומברכתו. שתפילותי יעוררו בלבה של כל מתפללת יראה וכוונה, יקנו לה נחמה בשעה קשה, רוממות וסובלנות בכל אשר תפנה…".

פאני נוידא, לושיץ, כא אלול 5614 תרי"ד   14.09.1854

“כפי שספרתי לך נולדתי בניו יורק למשפחה ייקית, בת לניצולי שואה. אבי, יוסף שוסטר ז”ל (Josef Schuster) , (יליד 1916) נשלח ביחד עם אביו (יליד 1880) לבוכנוולד למחרת לליל הבדולח. סבתי הצליחה להוציא אותם כי היו להם מסמכים ואישורים לצאת מגרמניה לאנגליה, שמה בנם הבכור למד באונירסיטה לאחר שנזרק מהאונירסיטה בגרמניה עקב יהדותו. אמי, מרגוט שוסטר לבית שילד ז”ל (Margot Schild Schuster) ילידת קלן (1922) נשלחה עם הוריה למחנות בדצמבר 1941, ושרדה 3 וחצי שנים. הוריה לא שרדו. אמי התפללה מהספר של פאני נוידא, שהיה מונח בארון של ספרי קודש ע”י הסידורים. עותק חדש יותר (1968) נמצא אצל אחותי מדפוס גולדשמידט בבזל. בעותק זה יש 2 הקדמות: אחת המקורית של פאני נוידא והשני ממרתה וורטהיים מגרמניה משנת 1936. אמי התפללה כל ערב, תפילת ערבית, ולאחר מכן, קראה פרקים מספרה של פאני נוידא. הכתב לפחות בספר שאני זוכרת מילדות היתה כתב גרמנית גוטית הישנה, ככה שלו היה סיכוי שאנו הילדים יכולים אפילו לפענח את הכתב. היא התיחסה לכתוב כמו תפילה רגילה, ולא היתה מוכנה להפסיק ולדבר אתנו כשהיא באמצע הקריאה. אמי נפטרה לפני 18 שנה, אז הרבה שאלות שנותרו לי הפניתי לדודי,שלי”ט, במיוחד כשהתחלתי לחקור את העץ היוחסין המשפחתי לפני 16 שנה. הוא סיפר לי שהוא זוכר את אמם קוראת מהספר כל ערב. שמה היתה הנריאטה (הטי) שילד לבית נויגרטן ((Henrietta Neugarten Schild) והיא נולדה בכפר ציורי בשם הרדקה באזור ווספליה בגרמניה בשנת 1887…” בברכה, ג’נט טל-אור

http://www.ztis.cz/rubrika/z-domova/clanek/v-losticke-synagoze-si-pripomneli-200-let-od-narozeni-zidovske-spisovatelky-fanny-neuda?fb_comment_id=1136002679857248_1136014079856108&comment_id=1136014079856108

“חֲגוֹר-חַרְבְּךָ עַל-יָרֵךְ גִּבּוֹר, הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ; וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב עַל-דְּבַר-אֱמֶת וְעַנְוָה-צֶדֶק וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ” (תהילים מה 4-5).

אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אֵל צְבָאוֹת, הַמּוֹשֵׁל בְּיָד רָמָה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֵלֶיךָ אֶשָּׂא תְּפִלָּתִי מִמַּעֲמַקֵּי לֵב אֵם. אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שְׁמַע תְּפִלָּתִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. מָלְאוּ יְמֵי בְּנִי לְהִצְטָרֵף לְשׁוּרוֹת הַלּוֹחֲמִים לְמַעַן אַרְצֵנוּ, לִשְׁמֹר עַל בִּטְחוֹנָהּ וּלְהָסִיר מִרְמָה וָרֶשַׁע הַמְאַיְּמִים עַל הַמְּכוֹרָה וְיוֹשְׁבֶיהָ. מוֹדָה אֲנִי לְפָנֶיךָ, אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנָּתַתָּ לִי יֶלֶד שֶׁאֲבָרָיו חֲסֻנִּים, שֶׁנָּכוֹן לָשֵׂאת נֶשֶׁק בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה עַל אַרְצֵנוּ. אַךְ לִבִּי, לֵב אֵם, חָרֵד וְרוֹטֵט בְּזָכְרִי אֶת הַסַּכָּנוֹת וְהַפִּתּוּיִים הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ. צָעִיר וַחֲסַר נִסָּיוֹן הוּא, רָחוֹק מִתּוֹרַת אִמּוֹ וּמִמוּסַר אָבִיו. עַל-נְקַלָּה עָשׂוּי לִבּוֹ הַצָּעִיר לִנְהוֹת אַחַר דְּבַר עֲבֵרָה וְלָבוֹא לִידֵי חֵטְא; עַל כֵּן אֶשְׁפֹּךְ תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ, אֵל שָׁמַיִם כֹּל-יָכוֹל. פְּרֹשׂ עָלָיו אֶת חָסוּתְךָ, הֱיֵה לוֹ לְמָגֵן וַעֲטֹף אוֹתוֹ בְּרֹב חַסְדְּךָ. אַמֵּץ וְחַזֵּק בּוֹ כָּל הַרְגָּשָׁה נַעֲלָה, כָּל כַּוָּנָה טוֹבָה, כָּל זִכָּרוֹן שֶׁל מוּסַר הוֹרִים הַטָּבוּעַ בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁלְּעוֹלָם יַעַמְדוּ לְנֶגֶד עֵינָיו תּוֹרַת הַמּוּסָר וְיִרְאַת הָאֵל, שֶׁלֹּא יִתְנַכֵּר לֶאֱמוּנַת אֲבוֹתָיו, שֶׁחַיֵּי הַצָּבָא וְהַנֶּשֶׁק לֹא יַקְשׁוּ אֶת לִבּוֹ, שֶׁקּוֹלוֹת הַפִּתּוּי הַזְּדוֹנִיִּים שֶׁל הַחֵטְא לְעוֹלָם לֹא יִשְׁלְטוּ בּוֹ. בָּרְכֵנוּ, אֱלֹהַי, בְּחָכְמָה וּבְכֹחַ לִשְׁקֹד עַל מַעֲשָׂיו, לְמַלֵּא תַּפְקִידָיו הַקָּשִׁים כַּהֲלָכָה. שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי בְּגִידָה אוֹ עֲבֵרָה, שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי טָעוּת אוֹ פִּקְפּוּק. עֲשֵׂה שֶׁיִּשְׁמַע בְּקוֹל מְפַקְּדָיו, נֶאֱמָן וְנָכוֹן לְהַקְרִיב, מָסוּר לְדִגְלוֹ. וּבַיּוֹם שֶׁיִּקָּרֵא לָצֵאת אֶל שְׂדֵה הַקְּרָב, שָׁם קוֹצֵר הַמָּוֶת אֶת יְבוּלוֹ, שָׁם, אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, פְּרֹשׂ עָלָיו אֶת רַחֲמֶיךָ. מִי יִתֵּן וְיִהְיֶה לוֹ חַסְדְּךָ מָגֵן וְשִׁרְיוֹן; שָׁם חַזֵּק אֶת זְרוֹעוֹ, צוֹק אֹמֶץ בְּלִבּוֹ, וְתֵן לְזִכְרוֹן גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל לְצַוּוֹת עַל חָזֵהוּ, שֶׁיֵּצֵא לַקְּרָב בְּשִׂמְחָה וּבְהִתְלַהֲבוּת וּבְאֹמֶץ-לֵב וּבְקֹר-רוּחַ יִשְׁמֹר עַל כְּבוֹד אֱלֹהָיו וְעַל נֶאֱמָנוּתוֹ לַשַּׁלִּיט, לְעַמּוֹ וּלְאַרְצוֹ. אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם הַאֲזִינָה לִתְפִלָּתִי, תֵּן לְבִרְכַּת הָאֵם לְרַחֵף מֵעָלָיו, תִּהְיֶה זֹאת הַבְּרָכָה לְנֵס מְגוֹנֵן, וּבְתֹם שֵׁרוּתוֹ יָשׁוּב, בָּרִיא בְּגוּפוֹ וּבְנַפְשׁוֹ, עָטוּר אוֹת הוֹקָרָה עַל מִלּוּי חוֹבוֹתָיו, לְשִׂמְחַת לִבִּי, לְשַׁבֵּחַ וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. אָמֵן.

“טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב” (קהלת ז 1)

הַשֶּׁבַח לָאֵל, הַמַּשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ אֶת רֹב חֲסָדָיו! אַתָּה נוֹטֵעַ הַרְגָּשׁוֹת עֲנֻגּוֹת בְּלֶב אִשָּׁה, כֹּה קְדוֹשִׁים וְנִשְׂגָּבִים רַחֲשֵׁי-לֵב הַמַּאֲצִילִים אוֹתָהּ וּמְרוֹמְמִים אוֹתָהּ בְּעֵינֶיהָ וּבְעֵינֵי אֲחֵרִים. אַהֲבַת אֵם וְכִּבּוּד אֵם מְבִיאִים לְמִדּוֹת טוֹבוֹת, מַרְחִיקִים רוּחַ-שְׁטוּת מִלֵּב. בָּאתִי לְשַׁבֵּחַ וּלְהַלֵּל אֶת שִׁמְךָ, אֵלִי. גַּם לִי הֶעֱנַקְתָּ אוֹתָם רְגָשׁוֹת טוֹבִים וַעֲרֵבִים! נָתַתָּ לִי בַּת לְמַלֵּא אֶת לִבִּי בְּחֹם, בַּת שֶׁהַדְּאָגָה לָהּ וּלְחִנּוּכָהּ יִהְיוּ מְנָת חֶלְקִי, שֶׁבִּדְמוּתָהּ הָרַכָּה אָשׁוּב בְּשִׂמְחָה לִרְאוֹת אֵיךְ פּוֹרְחִים לְנֶגֶד עֵינַי יְמֵי יַלְדוּתִי וּנְעוּרַי.

הַיּוֹם אָנוּ מְבִיאִים אוֹתָהּ בְּאָהֳלָן שֶׁל שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה. יְהִי רָצוֹן, אֱלֹהַי, שֶׁתַּשְׁרֶה עָלֶיהָ בִּרְכָתְךָ. בְּצֶלֶם דְּמוּתְךָ תְּקַבֵּל הַיּוֹם אֶת שְׁמָהּ. מִי יִתֵּן שֶׁבְּמַעֲשֶׂיהָ הַטְּהוֹרִים וְהַזַּכִּים תַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ לְשֵׁם הָרָאוּי לְכָבוֹד וִיקָר. יְהִי רָצוֹן, אָדוֹן הַטּוֹב, שֶׁשֵּׁם זֶה יִכָּתֵב לְפָנֶיךָ בְּסֵפֶר הַחַיִּים וְהָאֹשֶׁר; מִי יִתֵּן שֶׁתִּהְיֶה כְּשָׂרָה כְּרִבְקָה, כְּרָחֵל וּכְלֵאָה, מְעֻטֶּרֶת, מְבֹרֶכֶת וּמְרֻמֶּמֶת בְּכָל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁל הַחַיִּים וְהָאֱמוּנָה. מִי יִתֵּן שֶׁתִּגְדַּל לִהְיוֹת רַכָּה וּנְדִיבָה, צַדִּיקָה בֶּאֱמוּנָתָהּ, יְשָׁרָה וּצְנוּעָה, בַּת נֶאֱמָנָה וּמְסוּרָה לְמִצְווֹתֶיךָ, בְּתוּלָה וּבַת לֵב וָנֶפֶשׁ, רַעְיָה וַעֲקֶרֶת-בַּיִת נֶאֱמָנָה שֶׁתִּשְׁרֶה עָלֶיהָ בִּרְכַּת שָׁמַיִם וּתְהִי לְרָצוֹן לִבְנֵי-אָדָם, אָמֵן.

http://saloona.co.il/blog/corona_prayer/?ref=cat_health_under_c