בלילה מרגש של לימוד משותף קיימנו זה השנה השישית את תיקון ליל שבועות בצוותא בתל אביב
בתיקון של השנה היה משהו ייחודי וחזק במיוחד. בהכנות לאירוע, בערב עצמו, ובפידבקים והתחושות שלאחריו.
לכן אני שמחה פעמיים: ראשית, שהצלחנו לייצר מציאות שגם נציגי הזרמים מצאו מקום בתיקון הזה, מה שהפך אותו לתיקון במלוא מובן המילה: כולם, בלי יוצא מן הכלל, תחת קורת גג אחת. שנית, בהסתכלות לאחור אני שמחה שחלום ישן שחלמתי לקיים תיקון בת"א הפך להיות התיקון גדול ביותר בארץ, תיקון המרכזי שכולם רוצים להיות חלק ממנו, תיקון המשלב דוברים ומשתתפים מן הקשת הרחבה של החברה הישראלית. תיקון בו אפילו בלייני תל אביב מהמועדונים הסמוכים מוצאים עצמם נכנסים לפתע לשמוע שיעור וחוזרים לעיסוקם. ממש תחושה שהכנסנו את הרחוב הישראלי כולו לחדר אחד, והאנרגיה הייתה באמת מטריפה.
הסיפוק שלי הוא רב, כי אנחנו כל כך מורגלים לראות קבוצות הומוגניות, כל אחת לעצמה, והנה, דווקא באירוע של לימוד חווינו את הצדדים הייחודיים והיפים שיש בעם. היה מרגש מאוד לראות את הגיוון העצום הזה.
אז אכן, ההכנות השנה לוו בהתלבטויות והתנגדויות לא מעטות. היו שחשו אי נוחות ואי נחת, אלא שמהרגע שנפתחו דלתות המקום, כולם חוו את העוצמה הזו של הביחד. זו הוכחה נוספת שרק צריך לרצות, וניתן בהחלט לגשר על הפערים.
אחר התיקון, ניגשו אליי אנשים, חילונים ודתיים והביעו סיפוק רב. רבים שאלו אותי איפה ישנם עוד אירועים כאלו, איפה עוד ניתן ללמוד כך? הפידבקים היו מרגשים במיוחד, וללא ספק טענו אותי באנרגיות עד לתיקון הבא.