הבוקר השתתפתי בהפגנה מול משרדי הרבנות הראשית בירושלים יחד Congregation Kehilath Jeshurun, עתים – Itim , בית הספר רמ"ז בניו-יורק, פעילים ואישי ציבור נוספים, על רקע החלטת בית הדין שלא להכיר בהליך גיורה של אישה שהתגיירה אצל הרב יחזקאל לוקשטיין בניו יורק, מגדולי וחשובי הרבנים בקרב יהדות ארה"ב.
ההחלטה אמנם עומדת בפני ערעור, אך יש כאן מגמה מטרידה שהדעת אינה יכולה לסבול: חונטה מצומצמת של דיינים בבתי הדין הרבניים נוקטת בקו מחמיר וקיצוני, שאינו משקף שום דבר ממה שהם אמורים לייצג: ההלכה היהודית וערכי היהדות.
כאשר גם רב אורתודקסי, מוכר, מוערך ואהוד, מגדולי הרבנים בארה"ב מתווסף לרשימת הפסולים לטעמם, ברור כי לא שיקולים הלכתיים מניעים את קבלת ההחלטות, אלא מאבק על שררה, מעמד ויוקרה. הפסיקה אינה מבטאת שום מדיניות מגובשת, אלא משקפת את גחמתו של אותו דיין, הלך רוח בו כל דיין מלך, ויהיו אשר יהיו ההשלכות.
דיינים המאמצים קו מחמיר של התבדלות והסתגרות, מתרחקים מהיהדות ומיסודותיה ומרחיקים אחרים. החלטות מסוג זה רק מחלישות עוד יותר את מעמדם המתערער של מוסדות הדת בחברה הישראלית ובעם היהודי. זו פגיעה נוספת ביהדות התפוצות, בה גוברת התחושה שמדינת ישראל לא סופרת אותם. את מגמת ההקצנה הזו הם חווים ביתר שאת בממשלה הנוכחית המאפשרת פגיעה בגיור, בכותל, במקוואות, בכשרות, בנישואים ובגירושים. אסור שמסר כזה יצא ממדינת היהודים.
אני מברכת את הרב הראשי לישראל דוד לאו על דבריו ועל התנגדותו להחלטת בית הדין וקוראת לו להמשיך להוביל בקול ברור קו שיתווה את חזרתה של המערכת לדרך הישר.
