• אדם שאינו רושם את נישואיו או גירושיו ברבנות, נחשב בישראל 2018 עבריין ועלול לשאת בעונש מאסר של שנתיים. הוראה זו עלולה לחול על כל זוג ועל כל רב מחתן העורך טקס זוגיות פרטי בביתו ואינו "דואג לרישום הנישואין".
• סעיף 7 הקובע את ההוראה, הוכנס בדלת האחורית והוא כתם לכנסת ישראל.
• יהודיות ויהודים הבוחרים להתחתן שלא באמצעות הרבנות לא צריכים להיענש ולהיתפש כעבריינים נפשעים הנשלחים לרצות מאסר של שנתיים, ולשאת באות קלון.
• כתוצאה מאשמה פלילית ומריצוי מאסר, אדם עלול לשאת בהשלכות עתידיות כמו סטיגמה חברתית שתדבק בו וקושי להשתלב בשוק העבודה.
• עונש המאסר לבני זוג שבחרו לערוך טקס נישואין פרטי הוא פגיעה בזכויות יסוד לחופש דת ולצנעת הפרט ועומד בסתירה לערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
• לא יתכן כי במדינה שלנו קיימת סנקציה פלילית על דת! אדם יאסר לשנתיים ויפתח לו תיק פלילי, רק בגלל שקיים מצווה. האבסורד זועק לשמיים!
• סעיף 7 בצורתו הנוכחית משמר את המונופול של הרבנות על הנישואים בישראל בצורה אגרסיבית, ומונע מזוגות לערוך טקס נישואים דתי על פי אמונתם, רק משום שלא ביקשו לבוא בשערי הממסד הדתי.
• חוקים מסוג זה הם מה שמרחיק יותר ויותר צעירים מהממסד הרבני והם מצביעים ברגליים ומחפשים חלופות ראויות יותר. לא ביהדות הם מאסו, אלא בבירוקרטיה הדתית המסואבת, בכפייה הבוטה, בכוחנות ובניתוק.
• רק לא מזמן התבשרנו על מעצרו וחקירתו של הרב הקונסרבטיבי דב חיון בעקבות עריכת חופות מחוץ למסגרת הרבנות. מעצרו של אדם בגין טקס חתונה הוא מעשה לא יהודי ולא דמוקרטי.
• מדובר באירוע חריג הן במהותו והן באופן שבו נעשה, המעלה מספר שאלות מטרידות המחייבות בדיקה מעמיקה ושינוי של החוק הבלתי נתפס הזה.
• המעצר של הרב חיון הוא אחת מנקודות השפל הגרועות ביותר אליה הגיעה הרבנות הראשית, בית הדין בחיפה, והמשטרה שהפכה כאן לצערי כלי שרת בידי הקיצונים שבקיצונים. זהו מעשה חמור שמשקף אובדן עשתונות מוחלט, ויביא את האמון ברבנות לשפל חסר תקדים.
• מדינת ישראל צריכה להבין שאין לאף זרם מונופול על היהדות. רבנים רבים שגרים במדינות שונות בעולם לא עולים לארץ כי אין להם פה סיכוי למצוא עבודה, פוסלים אותם פה כיהודים, הם לא שווי זכויות.
• בעיקר בימים אלו כאשר אנו נושאים פנינו אל חוץ לארץ ואל האנטישמיות העולה, עלינו לקרב אלינו את הצעירים המתחתנים- בארץ ובתפוצות, את הרבנים הדואגים לליווי ושמירה של היהודים מחוץ לישראל.
• זהו אחד החוקים המבישים ביותר שיש לנו בספר החוקים. לכל אורך הדרך אומרים לי שאין מה לדאוג כי החוק לא ייאכף לעולם. והנה, במעשה מביש וחסר תקדים נשלף אדם ממיטתו לחקירה בגלל טקס חופה שקיים.
• מדובר בסעיף שעבר במחטף לפני ההצבעה לאישור החוק, ללא דיונים מוקדמים, על אף שמדובר בחוק הקובע עבירה פלילית שדינה מאסר.
• בשנת 2013, כאשר הכנסת אישרה את פתיחת אזורי הרישום לנישואין ("חוק צהר"), התווסף מבלי משים לפקודה סעיף הקובע כי "כל שאינו דואג לרישום הנישואין או הגירושין שלו, או לרישום הנישואין או הגירושין שהוא סידר לאחר, דינו – מאסר שנתיים".
• בשל הקשיים אותם מעלה נוסח החוק, בתשובה לפניה של עמותת 'עתים', קבע המשנה ליועמ"ש לממשלה כי התיקון "התקבל כהסתייגות ב'ישורת האחרונה' של הליך החקיקה, במהלך ההצבעה לקריאה שנייה ושלישית… ומבלי שיתואם עם משרד המשפטים". בהמשך לדברים אלו, הורה היועץ המשפטי לממשלה שלא לזמן את הרב דוב חיון לחקירה, כל עוד לא נבדק הנושא. מכאן, שלא זו בלבד שלשון הסעיף עמומה ונתונה לפרשנויות שונות, הרי שעצם המעצר בגין עריכת טקס נישואין פרטי הוא חסר תקדים, מהווה פגיעה בזכויות יסוד לחופש דת ולצנעת הפרט, ועומד בסתירה לערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
• נוכח הקשיים העולים מן המעצר, והשאלות החוקיות, הערכיות והמעשיות הנגזרות ממנו, פניתי בבקשה (ביום 19.7.18) לקיים דיון בוועדת הפנים, כדי להיכנס בעובי הקורה ולהבהיר כיצד יש לפרש את לשון החוק הקיים. עברו ארבעה חודשים וטרם קיבלתי מענה לבקשתי או התייחסות כלשהי.
• מספר ניסיונות שלי לביטול הסעיף בשנים האחרונות עלו בתוהו ונדחו ע"י הממשלה. למרבה האבסורד, מציאות זו הופכת את מדינת ישראל, מדינתו של העם היהודי, למדינה היחידה בה קבוע עונש מאסר בחוק על בני זוג יהודים המעוניינים לערוך חופה וקידושין.
• הצעת החוק שלי מציעה לבטל את סעיף 7 לפקודת הנישואין וגירושין שקובע שאדם שאינו רושם את נישואיו או גירושיו יישא בעונש מאסר של שנתיים. הצעת החוק מבקשת לבטל את הענישה הפלילית ותאפשר לזוגות רבים, שאינם מקבלים מענה לצרכיהם בממסד הדתי, להינשא כדת משה וישראל מבלי להיחשב לעבריינים.
• אני קוראת לכל מי שאכפת לו עתיד היהדות במדינת ישראל, להתקומם כנגד ולהצביע בעד החוק שלי..תקשיבו לצו מצפונכם ותצביעו כי אכפת לכם שהעתיד פה יהיה טוב יותר.