שמחתי להשתתף במפגש מרתק שהתקיים השבוע עם קבוצת סטודנטים ממכללת תל חי שבצפון.
בין הנושאים שנידונו, שבה ועלתה מצוקת התעסוקה המטרידה את הסטודנטים המתגוררים באזור.בצד הרצון לגור וללמוד באזור, והרצון שהעלו כמה מן הסטודנטים אף להישאר ולחיות בו גם לאחר תקופת לימודיהם, ציינו שהמציאות התעסוקתית בסביבה הופכת את האפשרות לכמעט בלתי אפשרית.בהמשך לדברים, הרחבתי את הדיון לסוגיית "תעסוקת המחר", אחד מהנושאים המרכזיים על סדר יומי. נוכח השינויים העמוקים שחווה עולם התעסוקה והטכנולוגיות המשתנות, מקצועות רבים צפויים להשתנות או להיעלם לחלוטין בשנים הקרובות, בעוד מקצועות חדשים הולכים להידרש.
בעקבות המצוקות שהעלו הסטודנטים, נפגשתי עם מנכ"ל שירות התעסוקה בועז הירש וסיפרתי לו על הבעיות השונות שהעלו הסטודנטים. בעקבות הדברים, קבענו לקיים פגישה בין שירות התעסוקה עם יו"ר אגודת הסטודנטים במכללה.
נושאים נוספים שעלו עסקו בסוגיות של דת ומדינה, הנהגת נישואים אזרחיים, ומעמד האישה במרחב הציבורי.
בעקבות המפגש כתבתי בדף הפייסבוק שלי:
"היה שווה לעשות את כל הדרך הארוכה צפונה, כדי לפגוש את הסטודנטים המקסימים של תל חי, צעירים מעורבים פוליטית, סקרנים ומלאי עניין.וכבר בשאלה הראשונה קיבלתי אזכור כואב לכך שהדרת נשים, גם אם לרגע נדמה שחלפה מן העולם עדיין קיימת בליבו של המרחב הציבורי. נשאלתי על ההחלטה למנןע מנשים לשיר בטקס הזיכרון ליום השואה והגבורה בבר אילן. עצוב היה לי לשמוע שבאוניברסיטה שהייתה בית בשבילי, מתקבלת החלטה אומללה ופוגענית כזו, דווקא בטקס זיכרון שאמור להיות אירוע משותף, מכבד ומכיל לכלל החברה הישראלית.להלכה היהודית- ודאי שאין להחלטה כזו כל קשר, נהפוך הוא. החלטות כאלו משניאות ומייצרות אנטגוניזם, ומוטב לו למי ששירה כזו מפריעה לו להימנע מן הטקס ולא למנוע אותו מאחרים.אז המלאכה עוד מרובה, אבל יש שמזכירים לי כל פעם עבור מי באנו לעבוד, ובזכות מי יהיה כאן טוב יותר. תודה לאגודת הסטודנטים בתל חי ובהצלחה לדני בדרכה לבית הנבחרים."