הדרת הנשים קיימת במגוון מרחבי שיח, החל מהמרחב התקשורתי ועד המרחב הפיזי. ח"כ ד"ר עליזה לביא, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, דנה במספר נושאים המשקפים את אי-השוויון המגדרי בישראל- מאז ימינו הקדומים ובימנו אנו.
ללא הסתייגויות ומבלי ללכת סחור סחור סחור, ח"כ ד"ר עליזה לביא מבקשת לומר את הדברים באופן ישיר: הגיע הזמן שנסיר את בגדי המלך ונודה על האמת- הדרת נשים קיימת לא רק בתקשורת החרדית אלא גם בתקשורת הכללית. ישנו ניסיון לכפות על התקשורת החרדית נורמות של שוויון. אמנם אם נהיה כנים עם עצמנו, כאשר אנו מבקשים לבחון את כלי התקשורת הכלליים, אנו מגלים כי הדרת הנשים אינה זרה גם לה.
לביא מציינת כי בלב החדשות, האקטואליה ובאופן כללי במרחבי השיח- כמעט ואין נשים. אפשר לומר כי אם היה נוחת פה יצור מעולם אחר, למשל בתקופת מבצע "עמוד ענן" וצופה בטלוויזיה- הוא היה חושב שלא קיימות נשים במדינת ישראל.
גם כאשר נשים מופיעות בתקשורת, לרוב אנו נמצא אותן משויכות לדימויים נשיים מימי קדם: האישה מוצגת כפאסיבית, או כמתחרה עם נשים אחרות על "הגבר שלה". תפקידה המסורתי מתרכז במרחב הביתי ובגידול ילדים- כפי שבא לידי ביטוי בפרסומות רבות לאוכל, תרופות, חיתולים והרשימה עוד ארוכה.
הבעיות וההשלכות אינן נגזרת של המדיניות כיום בלבד, אי-השוויון מתחיל עוד שנים רבות אחורה. ח"כ עליזה לביא שואלת: מי יודע מה היה שמה של אימו של אברהם אבינו? היכן היא גדלה? במה היא עסקה? ובכלל- מי היא הייתה?
למרות שכולנו : יהודים, מוסלמים ונוצרים כאחד – צאצאים לבית אברהם. לא סתם התקבע שמו אברהם אבינו ואיננו יודעים דבר על סבתנו. איך יכול להיות שלאורך השנים כלל לא שאלנו עליה? הרי זוהי האישה שילדה, גידלה וחינכה את אברהם. כמו כן, היא זו שהעבירה לו את הערכים עליהם אנחנו גדלנו, עיצבה את זהותו, אופיו ותפיסתו. למעשה יש לה זכות רבה בכך שהוא זה שנבחר לשמש כאבי האומה היהודית.
שמה, אמתלאי בת כרנבו, והיא איננה לבד! נשים רבות לאורך ההיסטוריה בכלל והיהודית בפרט, נעלמו כלא היו מהשיח הציבורי ואינן זכו לאזכור שמן ופועלן. למעשה, ההיסטוריה מתעלמת מסיפוריי חייהן ומתרומתן העצומה לאנושות כולה. הסיפור אז והסיפור כיום, אינו שונה, וח"כ ד"ר לביא מבקשת להביא את נושא אי השוויון המגדרי לקדמת הבמה והשיח הציבורי בדרכיה המגוונות והתבקשות.