מאחות את הקרעים: שיח נשי-יהודי על אתגרי החברה והשיח בישראל
"ערב מרגש שיתחיל בתהליך של הסרת החומות והמחיצות"
למעלה ממאה נשים התכנסו אמש בשכונת קטמון בירושלים למפגש עם ארבע נשים בולטות בשיח הציבורי, המבקשות לייצר חשיבה מחודשת על השיח בישראל: ליהיא לפיד, הרבנית מלכה פיוטרקובסקי, חברת הכנסת עליזה לביא, ותהילה פרידמן. הערב הוקדש לשיח נשי-יהודי ודיון בסוגיות יסוד בחברה הישראלית, ובמרכזן אחדות החברה, מקומן של נשים בשיח הציבורי ובעולם היהודי. מטרתן של היוזמות הייתה להתחיל לקרב ולהעמיק את ההכרות בין הקבוצות באמצעות סדרה של שיחות ומפגשים.
ליהיא לפיד: זה היה ערב מרגש מיוחד ומעצים. הייתה לי זכות גדולה לקחת חלק בשיח עמוק יחד עם הנשים המעצימות כל כך האלו. דיברנו על המשותף והמחבר ואיך לשים סוף לשיסוי ולהפרדה. אני מאמינה שבערב הזה פתחנו צוהר למעגלים חדשים והתחלנו דיאלוג של הסרת חומות ומחיצות.
עליזה לביא: "האירוע הזה ממחיש את כוחן של נשים כאשר הן עובדות יחד. אנו רואים כאן כיצד נשים מנהלות באומץ שיח יהודי-זהותי וערכי על החברה הישראלית ועתידה, ולאט לאט נופלות החומות שמפרידות בין נשים מקבוצות שונות שעל פניו נראות רחוקות זו מזו. כשעבדתי על ספרי "תפילת נשים" , הוצאות הספרים אמרו שאין לזה סיכוי וכמעט ריפו את ידיי, ודווקא התמיכה מליהיא, מלכה ונשים רבות נוספות נתנו לי את הכוח להשלים את המסע הזה כנגד כל הסיכויים. אני חושבת שלנשים באופן מיוחד, בגלל המכנה המשותף ביניהן ומסלול חייהן, יש את היכולת לבנות גשרים ולמצוא את המשותף. המטרה שלנו בשיח שהתחלנו כאן הוא להסיר מחיצות, ואני חושבת שיותר מפגשים כאלו – יביאו את החיבור הזה מרמת השטח לרמת ההנהגה".
מלכה פיוטרקובסקי סיפרה על כך שפעמים רבות אינה יכולה לשאת זאת כשדבר ה׳ משמש לעשיית עוול, ושלמרות המחירים הכבדים ממש היא מרגישה הרבה פעמים שהיא לא בוחרת במאבק אלא שזה חזק ממנה. עוד אמרה שהיא שמחה ומאמינה ביותר רצף דתי ויותר קולות, אך ביקשה להדגיש כי לדעתה דווקא חסרה לנו היכולת לקצת יותר שחור ולבן, יותר יכולת לומר שיש דברים טובים ורעים ממש, שיש דברים שהם לא מורכבים ולא "לכל מטבע יש שני צדדים ", וכי היא מרגישה שלעתים לנשים הדבר הזה קשה אפילו יותר".
תהילה פרידמן: "יצאתי עם תקווה. שנשים שהיו שם יחשבו שוב בפעם הבאה שהן שוקלות האם להגיב בפייסבוק, לכתוב בקבוצת הוואטסאפ של הישוב, להצטרף למזכירות בית הכנסת. להשמיע קול במרחב הציבורי על גווניו וצורותיו. ושהן יחליטו לעשות את זה, למרות שהן שונאות לריב, ורע להם עם שיח רשתות שנהיה לפעמים אגרסיבי ולעגני, ויש להן ילדים ואין להן זמן- הן יעשו זאת כי הקול שלהן חשוב. וכי אם הן לא ישמיעו אותו העולם יהיה פחות טוב להן ולבנותיהן"
