ברכה ששלחה חה”כ ד”ר עליזה לביא לטקס ההסמכה הראשון של בית המדרש לרבנות ישראלית
חברותי וחברי היקרים
שמחה ונרגשת אתכם ביום מיוחד זה ומברכת בשיר תודה.
אביטל הוכשטיין / אורי קרויזר / אסטבן גוטפריד / דבורה עברון / דני סגל / הדס רון-זריז / יפה בניה / מישאל ציון / נגה ברנר-סמיה / רות קרא איבנוב קניאל / רני יגר / שי זרחי / שלמה זכרוב / שרגא בר-און / שרון שלום / תמר אלעד-אפלבום
אתם מגלים אחריות מה היא, ובדרככם המיוחדת סוללים נתיב משותף לכאן ולעכשיו.
“לא קלה היא, לא קלה דרכנו ועינייך לפעמים כה נוגות” – מסכים אתנו יענקלה רוטבליט בשירו הנפלא דרכנו – אך באותה נשימה מבטיח: “עוד שדות פורחים יש לפנינו, עוד הרים גבוהים, וצונני פסגות”.
ואתם קמתם ויצרתם ובאתם. ואתם מבקשים להביא גם מכאן וגם משם. מהישן, מהמתחדש ומהחדש. מהמזרח ומהמערב להביא אך גם להחזיר את מה שכמעט ואבד.
לא מזמן קראנו קראנו את פרשת משפטים ובה את הציווי “שום תשים עליך מלך” (דברים יז, טו). חז”ל מלמדים אותנו שבני ישראל נצטוו שלוש מצוות בכניסתם לארץ – לבנות את בית המקדש, להכרית את זרע עמלק ולהעמיד להם מלך.
דרכו של מלך היא להנהיג את העם ולהיטיב עמו. מצווה זו של “שום תשים עליך מלך” מתקיימת היום במינוי של אנשי הנהגה רוחנית.
לקיחת אחריות היא קשה. היא אינה מובנת מאליה. זו אחריות כבדה להנהיג. בגמרא בתלמוד הבבלי, מסכת הוריות, דף י’ עמוד א’, מסופר על רבן גמליאל שכשהיה נשיא, שמע מחברו רבי יהושע על שני חכמים – רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא – שהם עניים מרודים ועל כן החליט רבן גמליאל למנותם כאנשי הנהגה. הוא ביקש מהם להופיע לפניו והם סירבו, הוא פנה אליהם פעם נוספת ושוב הם מסרבים. ואז אמר להם רבן גמליאל: “כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם.”
רבן גמליאל מבהיר לאותם חכמים שבניגוד לתדמית הרווחת בציבור המנהיג אינו מקבל שררה ושלטון אלא נהיה עבד לשולחיו. הנהגה אינה זכות אלא חובה.
אתם עומדים היום בפני אתגר חדש בחייכם, אתגר של הנהגה, הנהגה של רבנות ישראלית שהיא לא רק דתית אלא גם ערכית ומוסרית, הנהגה שנושאת על כתפה את מפעל ההתחדשות היהודית.
אני מאחלת לכם הצלחה רבה בתפקידכם החדש ומברכת אתכם שתהיו כתלמידיו של אהרון, אוהבי שלום, רודפי שלום, אוהבי בריות ומקרבים אותן לתורה.
הצלחתכם – הצלחתנו.
שנה טובה וברוכה
ח”כ ד”ר עליזה לביא