הרגע המרגש של השבוע היה ללא ספק בביקור העצמתי שזכיתי לקיים במרכז אדלר לאפזיה ירושלים: מרכז שיקומי למבוגרים החולים במחלת האפזיה- פגיעה נרכשת בשפה ובדיבור בעקבות אירוע מוחי או פגיעת ראש.
למרות קשיי השפה, האינטליגנציה והצורך התקשורתי והחברתי של המבוגרים החולים במחלת האפזיה שפגשתי אינם נפגעים כלל, נהפוך הוא. מדובר באנשים יוצאי דופן, הכמהים ללימוד ולשיח משותף. הצטרפתי לקבוצת הלימוד של פרויקט 929 במרכז, פגשתי את החולים ובני משפחותיהם ויחד למדנו את הפרק האחרון בספר ירמיהו, המביא את סיפור חורבן ירושלים והגלות. שאלנו שאלות וקיימנו שיח מעמיק ומכבד שהלוואי והיינו זוכים לקיים גם בכנסת. אשרינו על הזכות הענקית הזו לשבת יחד בעיר ירושלים, אחרי 2000 שנה, וללמוד בשפה העברית את סיפורו של העם הזה ששב לארצו.
פרגון ענק למוריה טרנר, לאפרת עמיר ולצוות המתנדבות והפעילים במיזם הכל כך מרגש הזה.
